לפעמים אנחנו שוכחים. נותנים להרגל הטוב להשכיח ממנו עד כמה הוא טוב, כי פשוט אנחנו כבר התרגלנו אליו. מקבלים את הטוב כמובן מאליו. נכון, קשה מאד להצליח לשמור על ההתרגשות הראשונית מהפעם הראשונה בה חווינו את האיכויות של היוצר, אבל אנחנו צריכים לא לשכוח, שהוא זה שהרים את הרמה והפך אותה לסטנדרט.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יש לי אין ספור דוגמאות כאלה, של אמנים פורצי דרך, ששמטו את הלסתות שלנו בפעם הראשונה שראינו אותם והיום אנחנו כבר מקבלים את כל הטוב הזה כמובן מאליו ואפילו חושבים לעצמנו לפעמים "נו נו, זה כבר לא כזה מלהיב".
השבת התפללתי בבית הכנסת הגדול בירושלים, כשעל במת בית הכנסת ניצב רפי ביטון ומקהלת "קולות מן השמים". את ביטון ראיתי לראשונה בשבת מלאה, לפני כשנתיים, גם בבית הכנסת הגדול בירושלים ונפעמתי מהעושר המוזיקלי, הקולות הקסומים והאנרגיות המיוחדות של ביטון כמנצח, זמר והכוח שמניע את כל המכונה המוזיקלית המדהימה הזו. זו הייתה חוויה מטורפת, מרגשת במיוחד ומלאת עוצמה. מאז השתתפתי בעוד כארבע שבתות כאלה, הן היו מעולות, משובחות, מלאות תוכן ומיוחדת אבל שום דבר לא משתווה לחוויה הראשונית הזו.
אבל, עצם העובדה שברור לכל מי שמגיע לשבתות האלה שרפי ביטון וחבורת הזמרים האדירה שלו יבצעו לאורך השבת כולה, כשמונה שעות של תפילה, קטעי שירה וליווי מורכבים ומיוחד, היא כל כך לא מובנת מאליה. ברור לנו שרפי ביטון יכין לכל שבת תכנית מוזיקלית משלה, הפעם היה חג הפסח במרכז והמנגינות במהלך השבת התכתבו עם שירי החג. ברור לנו שרפי יבחר את החזנים הטובים ביותר שיעברו לפני התיבה, הפעם היו אלה החזן הווירטואוז שלמה סלצקי והחזן נתנאל אילובצקי שלא הכרתי אותו אך הוא לחלוטין הפתיע אותי. ברור לנו שרפי תמיד יביא במהלך התפילה אטרקציות ווקאליות נוספות כמו האיש והקול האדיר, החזן צביקה ברקוביץ והזמר איתמר חג'בי שגדל אצל ביטון עוד כילד. ברור לנו שסולן המקהלה, אביחי אדל, האיש בעל הקול הייחודי, יבצע באופן מושלם שיותיר דמעות בעיניי, את שתי היצירות שבלעדיהן זו לא שבת עם "קולות מן השמים" - "צדיק כתמר" של לבנדובסקי, המנונם של היקים באשר הם ו"צור ישראל" במנגינת אדג'יו. ברור לנו שבמהלך השבת, הילדים של ביטון ישירו מתוך הקהל במהלך התפילה וירגשו את כולם. ברור שהקהל יצטרף בשירה אדירה בכל הזדמנות בה רפי מנופף לעברו בחיוך הרחב והמוכר שלו ועוד הרבה דברים מאד ברורים לנו.
אך זה כל כך לא מובן מאליו, מנגינות השבת סודרו על ידי ביטון בצורה מעולה, כשהוא משלב כל הזמן בין שירים ישראלים, מוזיקה קלאסית והרבה מוזיקה חסידית עם לא מעט מחוות מרגשות מלחניו של יוסי גרין ולא, לא היינו חייבים את "עוד יותר טוב" גם בבית הכנסת. כולם שלטו בכל התפקידים שלהם לאורך כל שעות התפילה הארוכה, עם כמות טעויות קטנה וכמעט בלתי מורגשת. על הבמה היו במהלך השבת עשרות זמרים, חלקם ילדים קטנים ממש שביצעו את כל הקטעים באופן מושלם ומרגש ממש.
השבת בחרתי לשבת דווקא מאחורי הבמה והחזן, מעט רחוק מהמקהלה, ועם זווית ממנה ראיתי פחות את הבמה של המקהלה, אבל כיפת בית הכנסת מחזירה את הקולות באופן מיוחד מאד באזור הזה והסאונד היה הרבה יותר טוב ממקומות "טובים" יותר. זה היה החידוש המרכזי שלי השבת, כי "רק" תפילות מושלמות ועשירות, זה כבר הסטנדרט של רפי ביטון הנהדר.
שבתות השירה הפכו בשנתיים האחרונות כבר למסורת של ממש בבית הכנסת הגדול בירושלים ועל כך התודה לעיריית ירושלים והעומד בראשה. העובדה שאנו יכולים ליהנות משבתות איכותיות כאלה, והעובדה שזה כבר "רגיל", היא לחלוטין נזקפת לזכות כל העושים במלאכה ועל כך התודה והברכה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות וברכות על אירוסי הבת שלי :) nl@kikar.co.il
הצגת כל התגובות