מחשבות של קיץ שמיייח // ישי לפידות

ישי לפידות (צילום: רפי דלויה)

בוקר אחד לפני 22 שנה, הופיעה כותרת שחורה וגדולה בעמוד הבית של "ידיעות אחרונות": "להקה חרדית התקבלה לתחרות ה'קדם אירוויזיון'" - מאותו בוקר התחלתי את הקריירה המוזיקאלית שלי.

הימים היו ימי טרום שילוב מוזיקה דתית/חרדית בפלייליסט הישראלי. ישי ריבו וחנן בן ארי עלו לכיתה א', ואביתר בנאי עבד על אלבום הבכורה שלו...

להגיע בתקופה ההיא לעמודי החדשות של 'ידיעות', לכתבת שער ב-'7 ימים' ולשלל כתבות בעיתונות הכתובה ואירוח בכל תוכניות הבידור ("המעגן של דן שילון", "הלילה עם דודו טופז" וכו') העיף אותנו לשמי המוזיקה הישראלית ברעש גדול.

לא היה פסטיבל ישראלי או יהודי בארץ ובעולם בו לא התארחנו, לא הייתה הפקה יהודית שם לא היינו מבוקשים: איצטדיון "מדיסון סקוור גרדן" בניו יורק, קונצרט "אוהל" ב'מנהטן סנטר', או משדר ה"טלטון" של חב"ד שצולם באל. איי. ושודר מחוך לחוף בכל ערוצי הטלויזיה האמריקאית... את כולם כבשנו בע"ה בשמחה וצהלה.

לא היה מעולם תקדים שכזה בעולם המוזיקה היהודית חסידית, מלבד אולי ר' שלמה קרליבך בזמנו.

24 שנים חלפו ואני עדיין - חסדי ה' - על הבמות. מסתובב בעולם היהודי, מופיע בשמחות גדולות, קונצרטים ו"דינרים" מכובדים ומצליח לשובב נפשות של יהודים שבאים להתרגש ולשמוח.

כשאני רואה בקיץ הזה את שלל ההופעות המפוארות והגדושות, כשאני חוזה בעמיתיי: חנן, ישי, ולאחרונה גם את מוטי (שטיינמץ) או בני (פרידמן) מפוצצים אולמות, (על אבריימל'ה פריד, האיש והאגדה אני בכלל לא מדבר...) אני חש גאווה גדולה בממשיכי הדרך של הדור הנוכחי, וכן, יש גם קנאה קטנה... (אל דאגה, זו לגמרי 'קנאת סופרים'...)

אבל אני מוצא עצמי שואל, האם בין ההופעות, החתונות המפוארות וההפקות הגדולות בהן אני מעורב, עוד אצליח לחדש ולרענן משהו בעולם התרבותי המדהים והנפלא שלנו... העולם היהודי?

כי עוד הפקה, ועוד הופעה, עוד תוכנית ועוד שידור - זה נפלא, אבל אני הורגלתי לחדש. להמציא, לכבוש ולאתגר...

לכן כנראה באו "קינדרלעך", "צמד ילד", "יא בא יה", "אוומן" ועוד...

חלקם הצליחו יותר, חלקם פחות. אבל בכולם (לעניות דעתי) היה ניסיון עיקש שלי לאמירה רעננה של משהו חדש ו'פרשי'.

אני עובד בימים אלה על שני פרוייקטים חדשים. כאלה שעוד אין... (לפחות לא במתכונת שאני מכוון אליה) ימים יגידו אם הסייעתא דשמיא תזרח עליהם. אבל בדבר אחד - אני יודע - כבר הצלחתי:

כמעט חצי יובל אחרי ההתחלה ההיא, אני זוכה לאתגר את עצמי ולמצוא חיוניות ואנרגיה מידי בוקר לעשות זאת כמו בהתחלה.

תודה גדולה ה'

המון תודה לכם...

נשתמע בקרוב