כבד אבל שווה כל שנייה - ביקורת אלבום

(צילום: יח"צ)

כשאמן חוזר בתשובה אשכנזי, בוגר בית הספר למוזיקה רימון מוציא אלבום עם נגיעות מזרחיות קלאסיות כבדות זה נשמע כמו מתכון מוחלט לאלבום מסקרן.

רונן שטרן תושב מצפה רמון הוא אחד האמנים הייחודיים במוזיקה היהודית המקורית. את אלבומו הראשון הפיק לא אחר מאביתר בנאי שהתאהב בייחודיות של שטרן ובסגנונו. האלבום 'שפתיי תפתח' הכיל לחנים למילים מהמקורות ורק לאחר מכן כשהוציא אלבום נוסף 'לפני השמש' שזכה לשבחים רבים בקרב קהילת המוזיקאים הוא כתב בעצמו את שיריו. עכשיו הוא מגיע עם אלבום חדש נועז בחינה מוזיקלית הרבה יותר מקודמיו אך עדיין יושב על אותה המשבצת הייחודית של שטרן.

"כבד" זו אחת ההגדרות הבולטות סביב יצירתו של שטרן, המילים העמוקות והאווירה המוזיקלית הכבדה, שמגיעה ברובה משימוש והדגשה דווקא של התדרים הנמוכים במוזיקה, יוצרים תחושה של משהו כבד שלא מתאים לכל מאזין. שטרן לא מתחנף לפלייליסט ופשוט יוצר את אשר על ליבו בלי "לדפוק חשבון".

באלבום החדש בהפקה מוזיקלית של שטרן יחד עם קובי פרחי המצוין שר שטרן על חייו משפחתו, חלומותיו ועל הדרך גם שני שירי משוררים שזכו ללחן חדש לצד לחן חדש ומפתיע למדי בסגנון רגאיי עם נגיעות אתניות לפיוטו של רבי יהודה הלוי - 'ידידי השכחת'.

מי שיאזין לאלבום בצורה שטחית יטען שמדובר במוזיקה מזרחית אבל האזנה מעמיקה יותר תגלה לכם רוק, רגאיי, מוזיקה יוונית והמון נגיעות לטיניות שבשילוב עם עיבודי הכינורות אותם מנגנים אלעד לוי ושיקו בכר יוצרים סגנון 'לטינערביק' ייחודי.

כאמור, שטרן לא "פרייר" מוזיקלית, בתור בוגר בית הספר למוזיקה 'רימון' הוא יודע היטב מה הוא רוצה כשהפעם בסיועו של פרחי הוא לראשונה נתן דרור ליצירתיות שלו גם מבחינה הפקתית. בדומה לאלבום הקודם שהופק על ידי לני בן בשט גם הפעם גויס בן בשט להוסיף נגיעות אלקטרוניות ייחודיות לשירים, אך הפעם ההבדל הוא האווירה המזרחית שכאמור נגרמת בעיקר בשל המעברים המוזיקליים הייחודיים.

אחד השירים היפים באלבום הוא הדואט עם הזמר עמיר לב - "עומד ברוח" שיר מרגש במיוחד העוסק באתגרי החיים והמשפחה. קולו העמוק במיוחד של עמיר לב בשילוב שירתו מלאת הרגש של שטרן יוצרת תוצאה מרתקת ומרגשת שמתעצמת מקטע המעבר שנשמע כמעט כמו קטע מתוך ניגון חסידי עתיק יומין.

בשיר אחר מעניק שטרן פרשנות מיוחדת לשירה "אולי כאן" של המשוררת לאה גולדברג, שנשמע לפתע מפיו כשיר תפילה העוסק בהתקרבות לבורא עולם. קטע המעבר של כלי הנשיפה ברקע העיבוד החצי אלקטרוני כיפי ומקפיץ.

שטרן הפעם מפתיע גם בשיר מחאה - "רק אחד נשאר" - שטרן כותב נגד על הרס הטבע על ההתמכרות לטכנולוגיה על חשבון הדברים הפשוטים, "לא נשאר קום לגדל ענף , נגמר האוויר, עולם מטורף ולאן הלכה הרוח? ערב טוב חבר צא מהמסך". השיר זוכה למעטפת רוק וגם קטעים מזרחיים בעליל שגם מבחינה מוזיקלית הופכים את השיר לאחד הבועטים באלבום.

כל לחני האלבום של שטרן מלבד שיר הסיום של האלבום "זמן" בו עשה שטרן שימוש בלחן אנדלוסי עתיק למילים חדשות אותן כתב.

בגלל ה"כבדות" שיכולה להרתיע מאזינים שמחתי מאד השבוע להיות במופע ההשקה של האלבום החדש לו אני מאזין בחודש האחרון רבות. הפער בין הפשטות של שטרן והחוסר "כוכביות" שלו לבין המוזיקה ה"כבדה" גרמו לי להבין את המוזיקה אחרת והכניסו את השירים למקום הרבה יותר קליל מבחינתי. האלבום החדש "עתיד לבן" עם עטיפת הקונספט המרהיבה במיוחד שלו אולי לא מתאים לכל מאזין, אבל אני ממליץ עליו בחום רב זאת לצד המלצה נוספת לראות את המופע של שטרן ואוסף הנגנים המעולים שלו, מופע שיפתח לכם צוהר לאחד האמנים היותר משובחים במוזיקה היהודית המקורית.