במהלך מרד החשמונאים, אחד הקרבות הראשונים והמשמעותיים היה קרב אפולוניוס בשנת 166 לפנה"ס, שבו ניצחו המורדים היהודים את צבא האימפריה הסלוקית. הקרב התרחש באזור מעלה לבונה או ואדי חרמיה, אזורים הרריים שיצרו תנאים אידיאליים למארב.
המרד החשמונאי פרץ בתגובה לגזירות אנטיוכוס הרביעי, שניסו לכפות את התרבות היוונית על היהודים. המרד החל כמרד מקומי והפך למאבק על חופש דת וזהות יהודית. יהודה המכבי ואנשיו, מצוידים בנשק דל, ידעו שעליהם לנצח בעזרת חוכמה ולא בכוח בלבד.
כוחותיו של אפולוניוס, מושל מחוז שומרון, יצאו לעבר יהודה. יהודה המכבי ואנשיו ארבו להם באזורים הרריים וצרים, ובזמן שהכוח הסלוקי היה מותש, הם תקפו והצליחו להכות אותם. אפולוניוס נהרג בקרב וחרבו, סמל שלטונו, נפלה לידיו של יהודה.
הניצחון בקרב אפולוניוס חיזק את רוח המורדים והוכיח כי צבא קטן יכול להילחם באימפריה גדולה. השלל מהקרב, כולל נשק, חיזק את כוחות המורדים והפך את יהודה המכבי לדמות מופת צבאית. למרות שאין אזכור ישיר לקרב בחג החנוכה, הוא היה צעד חשוב במרד שהוביל לניצחונות נוספים ולחידוש הריבונות היהודית.
בדומה למאבק דוד וגלית, יהודה המכבי לקח את חרב אפולוניוס והמשיך להילחם בה כל הימים, סמל לניצחון על אויב גדול.