יומני קבר רחל, שניים מתוך 24 כרכים ששרדו, הם אוצר היסטורי ייחודי שמספק הצצה מרגשת לחיי היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופה סוערת, בין השנים 1932-1947. שלמה אליהו פריימן, השמש האחרון של קבר רחל, תיעד ביומנים אלה לא רק את שמותיהם של עשרות אלפי מבקרים מכל קצוות תבל, אלא גם את תפילותיהם, בקשותיהם, ואף אירועים היסטוריים שהותירו את רישומם על חיי הקהילה היהודית.
עבור רבים, דמותה של רחל אמנו, כפי שעולה מהיומנים, הייתה סמל לנחמה ותקווה, מעין "דמות-על" המקשרת בין העם היהודי לבורא עולם. "פשוטי עם" לצד אישים ידועי שם, ביקשו את קרבתה של רחל אמנו ותיעדו ביומנים את תחושותיהם וגעגועיהם.
התקופה בה נכתבו היומנים הייתה רצופת תהפוכות ואתגרים. המאבק המתמשך עם הוואקף המוסלמי על השליטה בקבר רחל, ביקורים מרגשים של חיילים יהודים מצבאות בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, תחושות של חרדה ותקווה סביב השואה ומצוקת הניצולים, והתעוררות לאומית לקראת הקמת מדינת ישראל - כל אלה משתקפים בעוצמה ביומנים.
מעבר לאירועים ההיסטוריים הגדולים, היומנים חושפים גם פרטים מרתקים מחיי היום-יום בקבר רחל. האמונה העממית בכוחו המיסטי של מפתח קבר רחל, שנחשב כמסוגל לסייע לנשים הרות בלידה קשה, מתוארת ביומנים. מגוון העדות ומנהגי התפילה של המבקרים, החל מ"חסידים, פרושים, כורדים, בוכרים, מערביים, בבליים", כפי שתיעד פריימן, חושף את הפסיפס התרבותי העשיר של העם היהודי באותה תקופה. יחסי הגומלין המורכבים, לעיתים טובים ולעיתים מתוחים, עם האוכלוסייה הערבית הסובבת, ניכרים גם הם בתיאורי האירועים ביומן.
לאחר מלחמת ששת הימים, נמצאו שניים מהכרכים הללו, מוסתרים באזור בית כנסת החורבה בירושלים. שאר 22 הכרכים, למרבה הצער, אבדו, ככל הנראה נשדדו או הושמדו במהלך כיבוש קבר רחל על ידי הירדנים.
כיום, שני הכרכים ששרדו שמורים בספרייה הלאומית בירושלים ונגישים לציבור. הם מהווים מקור מידע ייחודי וחשוב להבנת ההיסטוריה, התרבות והאמונה של העם היהודי, ומשקפים תקופה דרמטית ומעצבת בתולדותיו
ב-26 באפריל 1945, מתעד פריימן אירוע מעניין, היה זה כאשר הובאה אל הקבר "פרוכת היסטורי שנשמר מכמה עשרות בתי כנסת בפולניה מימי הפרעות שעבר על כמה הערים ונשאר הפרוכת הזה עם כתמי דם". מסתבר שהפרוכת הובאה לקבר עוד בימיה הראשונים של המלחמה, היות שמזה מספר שנים משפחת פרבשטיין מביאה את הפרוכת לקבר, "ועכשיו ביום יד אייר תש"ה תקנו את זה והביאו עוד הפעם לזכרון בהיכל".
מפתח הסודות
דלת הקבר בתקופה העתיקה היתה מורכבת מלוחות של עץ מצופים בפסי מתכת כאשר לציפוי שימש ברזל במרכזה של דלת זו הותקן מנעול ברזל גדול ומורכב כאשר לתבנית זה הוכנו שני מפתחות ברזל כבדים וארוכים במיוחד בכדי לפתוח את הדלת למפתחות אלו היו שיניים מיוחדות ואליהן נוספו גם קסמי ברזל דקים שסייעו במלאכת הנעילה והפתיחה של דלת חדר הציון מי שהיה שמש קבר רחל למעלה מיובל שנים יהודה בורלא העלה בזכרונותיו רשמים על מפתח מיוחד ומסווג זה ועל המסורות שנקשרו בו
המפתח היה גדול כחמשה עשר ס"מ כבד מאוד ומיוחד במינו כי המנעול בשער הקטן הנמוך והכבד שהיה מצופה ברזל היה מסובו ומורכב והפתיחה לא הייתה כדיו כל פתיחה אלא פועל נסתר היה כרוך בפתיחה רק אבא (יהושע בורלא) יודע את סוד הפתיחה והכל עשיר ורש תושב וגר יהודי או גוי זקוקים למעשה ידו של אבא להתפאר ועוד מעלה חשובה לאין ערוך צפונה במפתח עצמו שהדי המפתח כשלעצמו קדוש ומקודש בעני הבריות שכן כשיקרה לפעמים ואשה מתקשה בלדתה והמיילדת לא עצרה כח להועיל המפתח מסוגל לברכה יש ובחצות הלילה התדפקו קרובי היולדת על דלתות ביתנו וביקשו את המפתח של רחל אמנו שכבר בדוק ומנוסה הדבר שאם ישימו את המפתח למראשות היולדת לאחר שעה קלה רווח והצלה יעמוד ליולדת.
| קרדיט: נדב שרגאי, המבשר, הספרייה הלאומית ועוד.