לומדי הדף היומי עסקו השבוע בגמרא במסכת בבא בתרא (קלט ע"א), במקרה של אחים גדולים המתפרנסים מנכסי האחים הקטנים. שם הגמרא אומרת כי המשנה, האוסרת על כך, מתייחסת למקרה של שהאח עליו אסור להתפרנס מן הקטנים הוא "שרכא". רש"י מפרש את "שרכא" כ"אדם בטל שאין להם ריוח בדבר". כלומר, אדם שאינו תורם לפרנסת המשפחה ואינו מועיל לאחיו. ממילא מה תועלת יש בכך שהוא נטל מן הירושה ואין הבנים האחרים מרווחים מכך מאומה.
המונח "שרכא" מופיע במשנה ובתלמוד, ובכל המקרים הוא מתאר חוסר תועלת או תרומה. לדוגמה, בגמרא במסכת בבא בתרא (קלט ע"א), כאשר נידון המקרה של אחים גדולים המתפרנסים מנכסי האחים הקטנים, הגמרא מסבירה שהמשנה, האוסרת על כך, מתייחסת למקרה של "שרכא". רש"י מפרש את "שרכא" כ"אדם בטל שאין להם ריוח בדבר". כלומר, אדם שאינו תורם לפרנסת המשפחה ואינו מועיל לאחיו.
דוגמה נוספת לשימוש במונח "שרכא" ניתן לראות בפירושו של רש"י לגמרא במסכת בבא קמא (צ"ב ע"ב). רש"י מקשר את המונח "שרכא" ל"אילנות בטלים ואין עושים פרי", בדומה לאדם שאינו מועיל רש"י מביא כדוגמה את הביטוי "קינא דשרכי" ומפרש אותו כ"דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק".
הקשר בין המונח "שרכא" לצמחים מוזכר גם במסכת עירובין (ק ע"ב), שם המונח מופיע בדיון על הליכה על גבי עשבים בשבת. רש"י מפרש את "שרכא" כ"פתילה ארוכה שהעשב ארוך", והגאונים מפרשים ש"שרכא" הם עלים רחבים.
שרכים ובוטניקה
בצד עולם הצמחים המוכר לנו, זה שמתהדר בפרחים צבעוניים ומתרבה באמצעות זרעים, קיים עולם עשיר ומרתק של צמחים שאינם מייצרים זרעים כלל. צמחים אלו, ביניהם השרכים, מתרבים באמצעות נבגים זעירים, חד-תאיים או בעלי תאים אחדים. הנבגים נוצרים בתוך מנבגים על גבי צמח האם, ואינם תוצר של הפריה בין צמחים שונים. צורת רבייה זו, שנחשבת לפחות מפותחת בהשוואה לרבייה באמצעות זרעים, קיימת גם בפטריות ובטחבים.
שרכים, עם למעלה מ-20,000 מינים, מהווים קבוצה מגוונת ומרשימה בממלכת הצמחים. בניגוד לקרוביהם הטחבים, השרכים מתהדרים במערכת הובלה, גבעולים, עלים ושורשים, ממש כמו צמחים עילאיים אחרים. עם זאת, חסרים להם פרחים, זרעים ופירות.
השרכים זקוקים לסביבה לחה וגשומה, ולכן נפוצים באיזורים טרופיים וגשומים. בארץ ניתן למצוא אותם בנקיקי סלע לחים, בעיקר בנחלי הכרמל והגליל. היעדר פירות הופך את השרכים לחסרי חשיבות כלכלית משמעותית, אך יופיים הרב הפך אותם לצמחי נוי פופולריים.
קרדיט | הרב ד"ר משה רענן