התקופה של המלחמה אינה קלה לאף אחד. על אחת כמה וכמה כשמדובר באסירים שכלואים מאחורי סורג ובריח. ביקשנו להבין מרבני היחידות השונות איך האסירים קיבלו את בשורת המלחמה, איך הם נרתמים למאמץ וכיצד הרבנים עצמם מרוממים אותם עד כמה שניתן.
>> למגזין המלא - כנסו
את שיחתנו אנחנו פותחים עם הרב יעקב מאיר אלקובי, רבו של כלא קציעות. הרב בן 29, נשוי ואב לשלושה ילדים.
לא נפל לי האסימון
איפה אירועי חג שמחת תורה תופסים אותך?
"בבית שלי בשדרות", עונה הרב, "השעה הייתה שש בבוקר. אשתי ואני מתעוררים לקול האזעקות של 'צבע אדום' רצופות. רצנו לממ"ד עם הילדים. הסתגרנו בין עשרים דקות לחצי שעה כי כל הזמן היה אזעקה. הבנתי שיש משהו חריג אבל חשבתי שיש תקלה כי היה ברצף של חצי שעה ובדרך כלל אין יותר מחמש דקות ברצף".
"כיוון שהפלאפון תמיד דלוק בשבת כי אני הרי בשירות בתי הסוהר", ממשיך הרב ומספר, "ראיתי המון שיחות שלא נענו. הבנתי שיש כאן משהו והחלטתי לענות. אחותי אומרת לנו להסתגר בבתים, מחבלים השתלטו על בניין המשטרה. אמרתי לה 'עוד לא התעוררת?' כי לא האמתי שבחלומות הכי שחורים שלנו נהיה במציאות כזאת. אחרי שעתיים בערך אני שומע צרורות של ירי.
"אני יוצא החוצה לסלון ורואה שכן, אני שואל אותו אם זה נכון. הוא מאמת לי את הדברים. הייתה חדירה ויש קרבות קשים בין המחבלים לכוחות שלנו. אנחנו מסתגרים בממ"ד כל השבת עד לראשון למחרת. למותר לציין שלא אכלנו ולא שתינו. היינו במצב נפשי ומנטלי ירוד".
איך באמת עוברים שבת כזאת עם ילדים קטנים?
"השתדלנו להסתיר מהם שיש חדירת מחבלים כי למה זה טוב. אבל כן סיפרנו להם שאנחנו בממ"ד מוגנים. ניסינו לשמור על קור רוח כמה שיכולנו. זה מצב שלא האמנו שיקרה. לפני שנה לקחו לכיתת הכוננות את הנשקים כי אמרו להם שאין בהם צורך. התחושה הייתה איומה".
ומה קורה הלאה?
"למחרת נודע לנו שאולפנת פתח תקווה פותחת את שעריה לתושבי הדרום. הם אירחו אותנו כשבועיים ימים ויש לנו הכרת הטוב גדולה אליהם.
"כעת אנחנו נמצאים בבית הארחה בבית מאיר ליד צומת שורש ומכאן אנחנו חיים. יש לנו כאן כארבעים משפחות מהגרעין התורני בשדרות. אנחנו מקיימים סוג של שגרה, הנשים לקחו על עצמן לפתוח מעונות וגני ילדים והגברים עושים שיעור דף יומי, שיעורי תורה בין מנחה לערבית, מביאים רבנים שיחזקו אותנו בדברי תורה ואמונה ועוד".
ומהמשפחה, לאסירים. איך הם קיבלו את זה בכלא?
"הם מעודכנים 24/7. מכיוון שהיה התראות על מתקן בית סוהר שלנו, הם כבר ידעו מהרגע הראשון על המצב כיוון שהכוחות נערכו כראוי לכל תרחיש. כשהגעתי שאלתי אותם על המצב הנפשי שלהם ושל המשפחות שלהם ווידאתי שהכל בסדר".
האסירים נרתמים לעשייה
מה הרב עושה בזמן שכזה עם האסירים?
"אני נותן מענה הלכתי ונפשי. הם מודאגים מהמצב", עונה הרב אלקובי, "אחד האסירים, האחיינית שלו נרצחה, לא עלינו, היה צריך לעודד אותו. המטרה שלנו היא לעודד אותם ולהיות איתם בזמנים קשים".
איזה רגע מכל התקופה הזאת לא תשכח לעולם?
"הרגע שקיבלנו את ההודעה על חדירת המחבלים שהשתלטו על בניין המשטרה. ירד לי הצבע מהפנים. הייתי כולי לבן. אמרתי לאשתי: 'אין מצב כזה. לא יכול להיות שזה קורה לנו', ובמוצ"ש שהתברר שזה אמת - רק אז נפל האסימון. איך אומרים? בשורה טובה תדשן – ובשורת איוב היא קשה ביותר.
"אומנם, כאמור, השתדלנו להסתיר מהילדים את החדירה של המחבלים אבל זה לא היה פשוט".
איפה אתה מוצא רגע של שקט לעצמך?
"כשאני מגיע לבית הסוהר אני מקבל את הרוגע הזה", מפתיע הרב אלקובי בתשובתו, "העשייה הזאת עוזרת לי. לתת מענה לנושא הנפשי והאמוני נותן לי סיפוק ורוגע. במיוחד בימים האלה, כמו גם בימים רגילים".
איך האסירים מגיבים לרוח התקופה?
"האסירים נרתמים לעשייה והם מתפללים להצלחת הכוחות. כאמור, לכל אסיר - או לרובם - יש משפחה בחוץ. זה מאמץ שהם לוקחים בו חלק. בין בקשירת ציציות, ערכות של עזרה ראשונה, כיבוס מדים ותפירה".
מה המסר של הרב לקוראים?
"צריכים להתחזק", עונה הרב אלקובי נחרצות, "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו ננצח. אני תמיד אומר לאסירים שהתפילה שלהם הכי מתקבלת לפני הקב"ה. אומנם הם עשו את מה שהם עשו אבל 'מן המיצר קראתי י-ה', אפילו שאני הרב – התפילה שלכם הכי חזקה.
"הם מתפללים מעומקא דליבא ועושים כל מה שהם יכולים להצלחת עם ישראל", חותם הרב אלקובי את שיחתנו.
התעוררות שלא הייתה מעולם
אנחנו עוברים לשוחח עם הרב אברהם אסייג רב מחוז צפון. הרב אסייג אחראי על כל התרומה של שירות בתי הסוהר לכוחות הביטחון, בהם כיבוס מדים, עשיית ציציות ושאר בקשות שלהם שעל הפרק.
"אני בשירות בתי הסוהר כתשע עשרה שנה", פותח הרב אסייג בסיפורו, "שירתי כרב במספר יחידות במחוז צפון, קישון, שאטה, גלבוע, מגידו וצלמון – שזה ספינת הדגל במחוז צפון ולאחר מכן, משנת 2019, אני מכהן כרב מחוז צפון".
"ארגון שב"ס הינו ארגון חסד", שח הרב אסייג, "הוא קולט אסירים, מטפל בהם ומשקם אותם. התרומה שלנו היא הן לאסיר והן לקהילה. שב"ס תמיד מוצא פרויקטים ויוזמות מבורכות להעניק בכל מיני דברים ואחרים. במלחמה הזאת עשינו שניים.
"הראשון הוא שהרבנות הראשית, שעומד בראשה הרב אייל סלמן, סגנו וכל מטה הרבנות, עברו בכל יחידות שב"ס, חיזקו סוהרים ואסירים. הם עושים חיל בלהרים להם את מצב הרוח.
"הדבר השני שאני עשיתי כרב המחוז היה להיכנס לסיוע המלחמתי בכל הכוח. זה צו השעה, חשוב לחזק את כוחותינו. חשוב להיות במקומות ה'חשוכים' איפה שאין אור.
"מו"ר אבי זצ"ל, שירת כרב צבאי של חיל האוויר כ-28 שנה. צה"ל היה לנגד עינו וכך חונכנו. כאשר אנחנו רואים חיילים ולא משנה מאיזה דת הם – אנחנו מצדיעים להם, כי הם מוסרים את נפשם למען מדינת ארץ ישראל. מגיע להם את כל הדברים הטובים".
"כרב המחוז ויחד עם מפקד המחוז גונדר אריק יעקב, בעל לב חם שעוזר לכל פונה, יצאנו לדרך בכל הכוח וכך עשינו", מספר הרב אסייג ומפרט: "עברנו בין שמונה יחידות המחוז, קיימנו עצרת תפילה – כל מפקד בית סוהר וכל קציני המטה עם כלל הסגל – בתפילה קריאת שופר, פרקי תהילים ודברי חיזוק. אין סוהר ואין סוהרת שלא התרגשו מהנעשה.
"הקמנו במדרשיות עצרות תפילה. זה אומר שאסירים מתפללים עם אמירת סליחות, שופר ודברי תורה. כמו כן, עשינו עם ארגון הידברות שמונה עמדות של הנחת תפילין – הסוהרים מניחים מדי יום. עשינו 'מבצע הנחת תפילין', קבענו יום בו אמרנו לכולם שהיום כולם מתחברים לה'. התוצאה הייתה: אלף וחמישים אזרחים ואנשי סגל שהניחו תפילין. זה מרגש.
"קצין בגיל שישים ושש אמר לנו שבפעם האחרונה שהוא הניח תפילין היה בבר מצווה ועכשיו הוא מתכוון להניח עוד. ראינו שאנשים צמאים לזה.
"רכשתי ארבעת אלפים ערכות זמירות יפיפיות שיש תמונה של אמא מדליקה נרות שבת, דאגנו להביא רבניות לכל היחידות במחוז וקיימנו הפרשות חלה גדולות, ביניהן רבניות מוכרות. בכל מפגש כזה היו למעלה ממאה סוהרות.
"קיבלנו תרומה גדולה של מעל אלף ציציות, חלק מהאסירים עשו ציציות וחילקנו מעל אלף וחמש מאות ציציות בשבעה בסיסים לחיילים".
איך האסירים חיים את המלחמה בין כלתי הכלא?
"לפני חמש דקות סיימנו תפילה בכלא חרמון. האסירים בכו. היה שם את הרב של קבר רחל. הם אמרו לו 'כבוד הרב, תגיד לנו במה להתחזק'. הקפדה על שבת, לא לדבר בבית כנסת, לא לדבר לשון הרע, לקרוא פרקי תהילים לזכותם של החיילים.
"אין אסיר ולא סוהר רדום. כולם ערים למצב. אני מודה לה' שזכינו – ביחד עם המפקד – הכנסנו את ערוץ הידברות במסכים בתאים. אסירים שקועים בשיעורים. גם בני מיעוטים נהנים מדברי התורה. זה מרים אותם".
איזה רגע לא תשכח מכל התקופה הזאת?
"סוהרת שניגשה להגיד שהיא רוצה להתחזק. שאלתי אותה אם היא יכולה לשמור שבת. אמרה 'כן, אבל אני מעשנת שלוש קופסאות'. שאלתי אם יכולה לעשן רק שתיים ובמקום השלישית שתגיד 'אני קוראת פרקי תהילים'. היא אמרה: 'אני מחבקת את הצעתך בשתי ידיים כי באת אלי בטוב'".
"לאחר מכן היא סיפרה שבשבת האחרונה היא לא עישנה כלל", שח הרב אסייג בהתרגשות.
הוא נזכר ברגע נוסף: "סוהרת נוספת שאלה מה לקבל על עצמה. שאלתי אותה אם היא יכולה לשמור על טהרת הבית. אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה. אמרתי לה 'ברור, תחשבי על זה, זה החלטה יחד עם בעלך'. היא חזרה אלי לאחר יום והיא קיבלה קבלה לשמור על טהרת הבית. שלחתי את הרבנית שלנו שתסביר לה על הכל. זה רגעים שלעולם לא תשכח. ב"ה יש התעוררות שלא ראיתי באף מלחמה או פיגועים שחווינו לאורך השנים".
מה המסר של הרב לקוראים בתקופה כזאת?
"לאהוב ולכבד אחד את השני וכל בוקר שאנחנו קמים ואומרים 'מודה אני' להוסיף עוד משפט 'תודה רבה אבא שנתת לי עוד יום בחיים' כי זה בונוס.
הרב מבקש מעל במה מכובדת זו להוקיר ולהעריך את הרב הראשי של שב"ס ומפקד מחוז צפון "כל דבר שבקדושה - המפקד נמצא ראשון", חותם הרב אסייג את שיחתנו.
הצגת כל התגובות