בשבוע המורכב והרגיש שפותחים בזכרון יום השואה ומסיימים בימי הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ומיד לאחר מכן יום העצמאות של המדינה, יש הזדמנות לנסות לפענח אם באמת מדינת ישראל קמה כתשובה למאורעות השואה, כפי שנהוג לומר כאשר עוסקים בדברי ימיה של המדינה הקטנה והרדופה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
למעשה, נוח לומר שאכן יש קשר בין שני האירועים, אך במבט בוחן כדאי להבחין ולזכור שעצם ההנחה מוטלת בספק גדול, מפני שהתרחשות השואה כטרגדיה העצומה ביותר שאירעה לעם היהודי (אחרי חורבן בית המקדש והרבבות שנרצחו באותם ימים על ידי הרומאים) אינה קשורה בהכרח לרצון והשאיפה של עסקנים פוליטיים רבים משורה ארוכה של אג'נדות ותפיסות עולם - להקים מדינה ריבונית עבור העם היהודי.
כהקדמה נזכיר שיש הטוענים בצדק מסוים שהשואה החלישה את היכולת להקים מדינה חזקה, לפחות בכל מה שנוגע לשנים הראשונות, שהרי חלק עצום וגדול מהעם היהודי נהרג, ובהתאם לכך היכולת להקים מדינה נעשתה יותר קשה.
העם היהודי ספג טרגדיה גדולה שהייתה גם טראומה לאומית. סביר שלולי השואה הייתה קמה מדינה חזקה יותר, שהייתה מצליחה יותר במלחמות הכיבוש שלה.
והדבר המרכזי והנוגע אלינו יותר מהכל היא ההבנה שעבור הציבור החרדי והדתי בארץ, ברור שלולי השואה, הייתה המדינה קמה ומתפתחת עם מספר רב יותר באופן משמעותי של יהודים יראי שמים ושומרי תורה ומצוות, וממילא המדינה הייתה שומרת יותר על צביונה היהודי.
השואה זירזה את הקמת המדינה
עם זאת, ההיגיון אומר שהתרחשות השואה אכן תרמה באופן משמעותי לרצון והדחף לאותם יהודים שהיו בעלי קשרים ומעמד באותה תקופה - להקים ולייסד מדינה.
ממש כפי שמאורעות רעים רבים בהיסטוריה הובילו אחר כך לדבר טוב והתפתחות חיובית עבור כל עם ישראל - שעבוד ומצרים לפני היציאה לחופשי וקבלת התורה והפיכת בני ישראל לעם יהודי מאוחד.
בהתאם לכך - המושג 'שואה ותקומה' הפך עם הזמן בהרבה מקרים ותיאור אירועים במדינת ישראל – למונח לשוני שגור אצל רבים.
כאשר ברקע של המושג נמצאת הידיעה שהשואה הייתה התרחשות חשובה לתקומה שבאה לאחר מכן.
גם במובן המדיני והפוליטי, היסטוריונים רבים סבורים כי "לשואה הייתה השפעה מכרעת" על בנייתה של מדינת ישראל, בגלל שהבריטים, ששלטו אז בשטח הארץ, היו תלויים בארצות הברית ולא יכלו לעמוד מול הלחץ האמריקני – ובכלל זה דעת הקהל האמריקנית, שהייתה מזועזעת מן השואה – והיה צורך מהותי לפתור את בעייתם של הניצולים ששהו במחנות העקורים באירופה.
מה קרה בארץ ישראל בזמן השואה?
בארץ ישראל אמנם התגוררו יהודים ששאפו בכל כוחם להקים מדינה ולסלק את הבריטים - עוד לפני מלחמת העולם השניה - שהרי היו בארץ מחתרות כמו ההגנה והאצ"ל שפעלו ללא קשר למלחמה ואף לפניה.
בהקשר הזה צריך לציין כי למרות היחסים המתוחים בין יהודי הארץ ובין שלטון המנדט הבריטי עקב הגבלת העלייה ומניעת הגעתן של ספינות מעפילים לארץ ראו יהודי ארץ- ישראל את עצמם בעלי ברית של המדינות שלחמו בנאצים ו- 30,000 ישראלים יהודים התגייסו לצבא הבריטי.
המעורבות של היהודים שהתגוררו אז בארץ (פלסטינה) בחזון השיקום וההצלה של יהודי אירופה, נבע מכך שזמן קצר אחרי שהנאצים החלו ברצח שיטתי של יהודי אירופה התחיל להגיע לארץ מידע על מצוקתם הנוראה של היהודים.
ההצהרה המדינית של ראש הממשלה הראשון
ביחס להכרה שהייתה אז בארץ למצב היהודים באירופה שאכן קידמה את ייסוד המדינה, ראוי להזכיר את נאומו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון - אותו נשא בכפר ויתקין ב-25 באוקטובר 1942 (לפני סיום המלחמה).
"בעולם שֶיָקום על חורבות היטלר, הישוב היהודי בארץ – אם ירצה בכך – יחווה כוח מוסרי, מדיני והתיישבותי, ששקול כנגד כל כוח אחר בארץ ועולה עליו. והאסון הגדול של עמנו בגולה – בכוח אידיאה גואלת אפשר להפכו למנוע עצום של גאולה. אסון של מיליונים – הוא גם כוח גואל של מיליונים. ודבר הציונות […] הוא לצקת את האסון היהודי הגדול בדפוסי גאולה אדירים".
בנימה אישית, אין בדברים האלו שהוזכרו כדי לעודד את הציונות החילונית בה דגל בן גוריון אלא להמחיש את הקשר ההיסטורי בהתרחשות שני האירועים הדרמטיים בתולדות העם היהודי במאה השנים האחרונות.
טראומה לאומית - כמנוף לצמיחה
כאשר מזקקים את טראומת השואה - ניכר שההשפעה שלה והלקח הנלמד ממנה - מהווים נקודת מוצא שמחוללת את המדיניות של ממשלת ישראל, באופן די קבוע בפרט בכל היחס לאויבי ישראל.
בכל הזדמנות, ממשלת ישראל מבקשת להציג את עצמה כמי שסוגרת מעגל ומהווה את הריפוי המלא מהטראומה של השואה - מה שבעצם מהווה בסיס להצדקת פעולות חיסול ממוקדים נגד ראשי ארגוני הטרור המהווים סכנה מהותית למדינה - ואף מהווים טיעון יסודי בכל היחס של הממשלה בראשות נתניהו לסוגיית הגרעין האיראני.
כאשר ראש הממשלה מזכיר את האיום הנשקף עלינו מטהרן - ומקשר אותו לתופעה הנאצית שהייתה לפני 90 שנה לאורך עשור - הוא אכן מזכיר לנו עד כמה העולם יכול לעמוד מנגד ולשתוק מול זוועות שעלולות חלילה לקרות אם רצונם של אויבי ישראל יתממש.
הקטסטרופה המזוויעה, שכללה פשעי מלחמה איומים ופשעים נגד האנושות מצד חמאס, שנעשו באותו יום מר של שבת שמחת תורה, מוכיחים ומציבים שוב מחדש את האכזריות הנטועה באותה שנאה יוקדת נגד העם היהודי באשר הוא.
לא נשכח ולא נסלח
הזיכרון הוותיק של ימי השואה הארורים והסבל הבלתי ניתן להכלה שעבר העם היהודי תחת שלטון הנאצים - מתערב בזיכרון המוחשי והטרי של זוועות החמאס, ומכאן שגם היציאה למלחמה כדי להגן על עם ישראל קשורה קשר בל יינתק באותה זכירה.
מידי שנה לפני פורים אנו מקפידים להציב מול עיננו - את הפסוקים: זכור את אשר עשה לך עמלק - במטרה להשלים את משימת ההשמדה של מחיית אותו עם שעצם קיומו בעולם מחלל שם שמים.
גם בימינו אנו - זכרון הכאב שלא יפוג מעורב בתחושת השליחות להכות באויב שלא יוכל לקום שוב ולפגוע בעמינו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
גבורתם של ההולכים, הנספים והנופלים בשדות הקטל במחנות ההשמדה והקרבות - היא גם תקווה להבטחה כי נצח ישראל לא ישקר ובעזרת השם ניוושע בקרוב תשועת עולמים.
נישא תפילה לעילוי נשמת קרבנות עמינו, לרפואת והחזרת חטופינו והצלחת לוחמינו. אמן.