This browser does not support the video element.
הוא רק בן 34, תושב ראשון לציון - וכבר אלפים משחרים לפתחו. זמני קבלת הקהל נמשכים עמוק אל תוך הלילה ושיעוריו התורניים מלאים מפה לפה - כשבשורה הראשונה, גדולי הרבנים והדיינים. לא אחת, בסיום השיעור, הוא מפליא בניגונים על הפסנתר, ומותיר את כולם פעורי פה. לכבוד חג הפסח, חג החירות בו אנו מצווים על "והגדת לבנך", נאות "הינוקא" - הגאון רבי שלמה יהודה בארי, לשוחח עם 'כיכר השבת', על הדברים שבציפור נפשו.
בין היתר, אנו משוחחים עמו על לימוד התורה, איך מתחברים ואוהבים ללמוד ומה צריך לעשות כדי לזכור את התורה שלמדנו. בהמשך, אנו משוחחים עם הרב על החינוך בדורנו ותופעת הנוער הנושר, והשיחה המרתקת, נמשכת ונמשכת, עד שנאלצנו להפסיקה מחמת ההמונים הצובאים על הדלתות.
כותרות הריאיון
איך מצליחים בלימוד התורה, אנו תוהים, והינוקא משיב כשמילותיו מדודות. "כשבן אדם לומד את התורה של ה' והוא יודע שמה שהוא לומד זה דבר אלוקי, רוח ה' בתורה הקדושה, ויהיה שמח בתורה, זה מה שיביא אותו לדרגות נעלות. כשהוא יבין שזה התכלית בעולם, לימוד התורה".
הרב מסביר: "כשאתה אומר 'להצליח' - אנחנו מפרשים את המילה הצלחה לא כל כך נכון. אנחנו חושבים שהצלחה זה הכוונה שבן אדם מצליח בכל מה שהוא רואה, הצלחה הכוונה שלה - כמו יוסף שהיה בבית האסורים ועדיין כתוב שהוא היה 'איש מצליח'. לפעמים הצלחה בלימוד התורה הוא דווקא כישלון, שאתה מתחיל ללמוד ולא מבין - זו הצלחת לימוד התורה".
ה'ינוקא' מסביר שזו טעות לחשוב שצריך כל הזמן להתרכז רק בזיכרון: "זו טעות, כשאדם לומד את התורה הוא קודם צריך לחשוב מה המטרה בלימוד התורה, הקב"ה לא רוצה שנלמד כדי להיקרא 'רבי', כדי להיות גדול, אנחנו לומדים כדי הקב"ה יהיה גדול. אם לומדים כדי להיות גדולים - אף פעם לא תהיה גדול. אם בן אדם לומד ושוכח - הוא מצליח בתורה, גם אם לא זוכר, שישמח, גם משה רבינו היה שוכח".
אנחנו עוברים לדבר עם הרב על חינוך הילדים: "היום בדור מאוד מאוד קשה וכואב - חסר הרבה תשומת לב לילדים, יש הרבה קושי, כל אחד בא ממקום שונה, יש ילדים שבאים ממקום של עוני ורואים ילדים שבאים מעושר והם רואים אחד את השני. או ילד שאין לו אבא ורואה ילד אחר שיש לו אבא, ואז החינוך הוא כבר לא קשור באמת לחינוך. אין שום אחדות. ילד בלב מרגיש שהוא לבד. הוא חוזר לבית מהת"ת ולא מצליח להבין איפה האבא שלו. לכן לחנך זה בעיקר על המחנכים, הם אלו שצריכים להיות קשובים ולראות ילד שאין לו בבית לחם ולעזור לו, או ילד שאין לו אבא ואמא - והוא צריך להשלים את החסר".
"הורה צריך לאהוב את הבן שלו", מדגיש הינוקא, "זו הדרך לחינוך, רק אהבה. לא כעס, לא אימה, זו לא הדרך בדור הזה, חד משמעית. לאהוב ולקרב ולא לרחק לעולם חס ושלום".
הרב מתייחס ל'נוער הנושר' במגזר החרדי: "זה דבר מאוד קשה ומאוד כואב, אם אנחנו נחשוב אנחנו נראה שהכל מתחיל במטרת הלימוד. כשהיום פותחים לאדם ספר ואומרים לו 'זו תורתו של ה', תתחיל ללמוד, ותבין שצריך להיות גדול', ונותנים לו מטרות ודברים שלא מדברים אליו - אז אם אותו מחנך מלמד אותו והוא לא יהיה כמו שהוא רוצה, אז הוא מיד פוסל אותו בעין שלו, ומיד הוא רוצה לרחק אותו.
"הדרך לטפל בנוער הזה - להראות להם אהבה ולא לרחק אף אחד, אסור לזרוק מהבית".
הינוקא ממשיך ומרחיב, וניכר שהנושא בוער בו וחשוב לו: "אם היום מביאים אנשים למצב שהם לא מרגישים את התורה והם מגיעים למצב שהם רוצים להתרחק ממנה - הבעיה היא במלמדים, אין בעולם הזה נשמה שאין בה אור, כולם זה נשמות נפלאות. זכיתי לפגוש כל כך הרבה יהודים, נשמות קדושות, אפילו אנשים שהתרחקו. אין לאן להשליך אותם, צריך לקרב אותם. אם הגענו למצב שאנשים לא מוצאים את עצמם בתורה והם רוצים לאבד את החיים שלהם - זה מראה לנו שאנחנו לא לומדים את התורה נכון".
הרב עוצר, ומדגיש: "אסור לאף אדם בעולם ולאף רב, אף אחד לא מייצג את הבורא יתברך, אנחנו עבדים שלו, אנחנו מאמינים בו, אבל אנחנו לא יכולים לדבר בשמו, או לייצג אותו, מה הוא רוצה, ואת מי הוא פוסל. צריך לקרב את כולם. לא למאוס אף אחד. אם יש אחד שהוא רחוק - להפנות אותו למישהו שיקרב אותו, אבל לא למאוס אף אדם בעולם".
הרב מתייחס לפילוג של השנה האחרונה, הפילוג בין מתנגדי הרפורמה המשפטית לציבור החרדי: "אם נחשוב ונראה למה יש את השנאה, השנאה נובעת מזה שאנשים לא מסכימים עם דעה מסוימת, השנאה בשורש מגיעה מחוסר חיבור בדעת. כשדעות לא מתחברות אז נהיה שנאה בין אחד לשני, אם אנחנו נסתכל אנחנו נראה שבאמת אין שום דבר שיש שנאה, לצערנו זה יכול לגרום לשנאה כלפי שמיא. אף אחד לא שונא רבנים, שונאים דעות, אף אחד לא שונא מהות של אדם".
הצגת כל התגובות