הראש"ל הגאון רבי דוד יוסף בשיחה בלעדית עם ישי כהן | צפו

רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם: בתחילתו של המסע לכס הראשון לציון והרב הראשי לישראל, פנו גדולי ישראל להגאון רבי דוד יוסף, בבקשה לשאת על שכמו את עול הרבנות והנהגת הציבור בארץ ובתפוצות ולהמשיך בדרכו של אביו מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל.

כעת, שלושה חודשים לאחר שנבחר למשרת הרב הראשי, וכשבועיים לאחר שהוכתר בכתר הראשון לציון, הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף, נשיא בית הדין הרבני הגדול, בשיחה בלעדית עם ישי כהן, על הבחירה לתפקיד, האתגרים בקדנציה הקרובה, מעמד בתי הדין הרבניים, סוגיית עסקת החטופים, חוק הגיוס והצורך לעצור את המחלוקת בעם. צפו בשיחה המלאה.

קטעים מהשיחה

תחילה מתייחס הגר"ד יוסף למשרה אליה נכנס כראש"ל והרב הראשי: "למדתי הרבה מאוד, כל הזמן אני עוסק בלמידה של התפקיד הזה כי זה תפקיד מאוד חשוב למען כלל עם ישראל.

"זה מחולק. מצד אחד ההופעה הציבורית, הדרשות, השיעורים, המאמץ הגדול שצריך לעשות כדי לקרב, בין דתיים לחילוניים, חוגים בתוך המחנה שלנו, בין ספרדים לאשכנזים.

"למעשה, השעות של לפני הצהריים שלי מוקדשות לנושא של ניהול בית הדין הרבני בישראל בתוקף התפקיד של נשיא הרבנות, ובשעות הערב יותר ללכת מקצה לקצה בכל רחבי הארץ ולהביא את דבר ה'. וכמובן להשתדל, ואני ב"ה, מצליח, למצוא כמה שעות ללמוד תורה."

הראשון לציון מדבר על העומס הכבד, לצד הצורך להמשיך לקרוא את ספרי ה'הלכה ברורה': "אני מקפיד לא לישון לפני 02:00 בלילה, ב"ה, כך נהג אבי מורי, אני למדתי איתו תמיד עד 02:00 בלילה, יש את ימי שישי - במיוחד בקיץ - אני לומד עשר שעות רציפות, מוצאי שבת יכולתי ללמוד משש בערב עד הלילה, ב"ה ישבתי ולמדתי ברציפות".

אנחנו חוזרים בשיחה לבוקר ההכתרה בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי, וסגירת המעגל ההיסטורית, כשהגר"ד עמד שם כנער בזמן שאביו הגדול מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל הוכתר למשרת הראשון לציון: "אבא הוכתר כחצי שנה לאחר שהוא נבחר, בשנת תשל"ג, אבא לא היה מעוניין בכל ההכתרה, הוא לא רצה את ההכתרה, הוא לא רצה ללבוש גלימה ואז היה עליו לחץ גדול, הוא הבין שהמצנפת והגלימה זה כלי לקרב את עם ישראל, זה כלי עבודה, כלי להשתמש בזה כדי לחבר בין קהלים.

"אני זוכר את ההכתרה של אבא, מדינת ישראל לא היה לה את מזרח ירושלים, הרב הראשון שהוכתר ברבן יוחנן בן זכאי אחרי שחרור ירושלים - זה היה אבא".

הראש"ל מתייחס לנושא המרכזי שעמד ב'נאום ההכתרה', החיבור בין העדות והמנהגים: "אנחנו צריכים להבין שבאנו לפה בארץ למציאות שכל אחד בא ממדינה אחרת, יש לכל עדה ועדה את המנהגים שלה, יש מנהגים שנוגדים את ההלכה, והתפקיד שלנו זה בדרכי נועם להסביר לאנשים בנחת שלא כדאי לעשות את המנהגים האלו וב"ה אנשים שומעים, אבל יש את הנושא הבסיסי שכולנו מאוחדים סביבו זה 'קיבלנו את הוראות מרן', וגם בזה יש יוצא מהכלל. לדוגמא, הלך והתקבע שבכל מה שקשור לתפילות - לא קיבלנו את הוראות השולחן ערוך אלא את רבינו האר"י, הנחת התפילין שלנו זה כמו האר"י, גם כריכת הציציות שלנו.

"אנחנו צריכים לחזק מאוד את המסגרת הכוללת של 'קיבלנו הוראות מרן', מהצד השני שבמנהגים מסויימים של עדות שיש להם על מה לסמוך, לתת להם לסמוך וליישב מנהגים, כשאי אפשר ליישב מנהגים אז לא. מנהגים צריכים להיות על פי ההלכה".

הגר"ד יוסף מתייחס לקרע הגדול בעם: "הנושא הזה בין דתיים לחילונים הוא נושא כואב מאוד ומסוכן מאוד, אנחנו צועדים בצעדי ענק לקרע נורא שמי יודע לאן הוא יוביל, ואני לא רוצה להשתמש במילים קשות. זו סכנה קיומית אפילו יותר מהערבים. קודם כל, בתוך המחנה שלנו לדבר בקול אחד, לא לדבר בקיצוניות, לא להשתמש במילים קשות כי הם לא מבינים אותנו".

"מצד שני", מוסיף הרב הראשי: "לא יהיה ניתן לקיים שיח בלי שהחילונים יבינו מה היא יהדות, היום יש מצב שהם לא יודעים להגיד פסוק. אם הם יכירו את היהדות אז האפשרות שלנו להידבר איתם תהיה גדולה יותר".

הראשון לציון מתייחס לסוגיית חוק הגיוס: "אני כרגע לא רואה פתרון, אני לא רואה שיש מישהו שרואה שאפשר לפתור את העניין הזה. מה שברור זה שצריכים לומר בקול צלול וברור שצריך לאפשר לכל מי שרוצה להקדיש את החיים שלו לתורה - לתת לו את האפשרות לעשות את זה, התורה היא הקיום שלנו, ללא התורה העם היהודי לא היה קיים. התורה שמרה על הזהות היהודית במשך כל הדורות. צריך להסביר את זה, זה לא קל, הם לא תמיד מבינים את הנקודות האלו, הפערים גדולים מאוד אבל צריכים להגיד את האמת שלנו ולהשתמש במילים נכונות".

אנחנו עוברים לסוגיית שחרור החטופים והתמיכה של הרב הראשי בשחרור מחבלים תמורת שחרור החטופים ממנהרות ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה.

הראש"ל פותח ואומר: "מהרגע הראשון, מתחילת המלחמה, פה בחדר הזה ישבו עשרות נציגים של משפחות החטופים. כשפוגשים אותם זה שובר את הלב, לא יכולתי להתאפק, לעיתים הם חיים בלי ידיעה אם הם חיים וחלק מהם מדמיינים כמה הם סובלים, אי אפשר שלא לבכות עם הכאב שלהם.

"אבא שלי פסק פסק מאוד ברור שמותר וצריך לשחרר מחבלים, אפילו הרבה מחבלים, אפילו רוצחים עם דם על הידיים, לשחרר תמורת חטופים.

אני לא נמצא בחדר המו"מ, אני לא יודע מה התנאים ומה עומד מול מה, כך שאני לא יכול לחוות דעה על כל המכלול של המשא ומתן.

אבל בסוגיה הנקודתית הזו של שחרור המחבלים, אני עומד ואומר בקול גדול: כן, צריך לשחרר מחבלים כדי לשחרר את החטופים.

זה מבוסס על הפסק של מרן האבא, אבא את הפסק הזה כתב לפני מבצע אנטבה, אני הייתי עם אבא בימים ההם, הוא כתב אז את הפסק הגדול שיש ב'יביע אומר' שצריך לשחרר מחבלים".

על החשש שהמחבלים יחזרו לעסוק בטרור: "אנחנו יודעים שהמחבלים לא הפכו להיות מל"ו צדיקים לכן צריך לעשות את ההשתדלות למנוע, כמו להגלות למדינות אחרות, אבל השאלה ההלכתית שעומדת פה זה על סכנה עכשווית של החטופים לעומת סכנה עתידית, והתשובה של אבא שהסכנה העכשווית היא הקודמת".

"אני רוצה להגיד דבר שזה בנפשי ממש", פונה הראשון לציון לדבר על הנושא המרכזי שמעסיק אותו בימים אלו: "מערכת הדיינות בישראל קורסת, הדיינים עושים עבודת קודש, אני מאוד מרוצה מצד אחד מהחומר האנושי שיש בדיינים, גדולי תורה, אבל המערכת הזו, הרשויות הזניחו את המערכת הזו, בקום המדינה היו 80 דיינים והיום 90 דיינים והמדינה גדלה פי 15.

"צריכים להשוות את התנאים של הדיינים לתנאים של השופטים. לשופטים יש יועצים משפטיים, כל שופט יש לו יועץ משפטי, למה לא יוצמד לכל דיין רב תלמיד חכם עם כושר לדיינות שהוא יהיה עוזר הלכתי, אנחנו נשנה את כל המערכת אם יהיה דבר כזה, צריך פה הרבה תקנים.

"הדיינים צריכים שתהיה להם עזרה, אחר כך באים בטענות למה יש 'מעוכבות גט', יש 'מעוכבות גט' בין היתר בגלל העומס שיש על הדיינים.

"איך יכול להיות שעיר כמו ראשון לציון אין בה בית דין, היא העיר הרביעית היום בגודלה בישראל, צריכים לנסוע לתל אביב, בבת ים אין בית דין, בחולון אין בית דין, ברמת גן אין בית דין, כולם מסונפים לתל אביב, ומה קורה בתל אביב? יש עומס גדול והדיינים נופלים מהרגליים, הם לא יכולים לעבוד בצורה כזו, צריכים להוסיף בתי דין. מערכת בתי הדין צריכה לפחות 150 דיינים".

"הדברים הללו תלויים במפלגות הדתיות, במפלגות בכנסת גם לא דתיות, אני צריך שהם יעזרו לי, התחלתי לדבר איתם ואני מקווה שהם מבינים והם יעזרו לי, אקרא בקול גדול על הנושא הזה".

הראשון לציון מתייחס גם לדרישה שלו לאפשר לבתי הדין הרבניים לדון גם בדיני ממונות, חוק שמקודם בימים אלו בכנסת: "ודאי, לא יכול להיות דבר כזה. הדיינים שיש לנו היום אין מומחים יותר מהם בדיני ממונות, למדו ונבחנו, הם הכי מקצועיים לדון בדיני ממונות, לא יכול להיות שבמדינת היהודים, ששני אנשים דתיים - אני לא רוצה לכפות את עצמי על החילונים - אבל ששני אנשים דתיים אומרים שרוצים דין תורה הם נאלצים ללכת לבתי דין פרטיים, לא יכול להיות דבר כזה, צריך לאפשר להם למערכת הממשלתית שדנה דין תורה, אם שני הצדדים רוצים, זו דמוקרטיה.

"כשבאים שני צדדים ומוכנים ללכת לבית הדין, אם צד אחד לא מוכן הם יכולים להגיד שפעם בית הדין היה מוציא 'כתב סירוב', יש מה להידבר איתם בנושאים האלו. אתה יודע מה המשמעות ההלכתית שהולכים לא לדין תורה? תסתכל מה כתוב על זה בשולחן ערוך, זה לעבור על עיקרי היהדות, לא ללכת לדין תורה, עד כדי כך, צריכים ללכת במשפטי הגויים? שיהודים רוצים ולא רוצים לאפשר להם את זה? אני רוצה ליצור מצב עם סמכות של בית הדין, זה ציפור הנפש שלנו".

הרב הראשי מתייחס לעובדה שבעשרות ערים ברחבי הארץ אין רב עיר: "אני שמח מאוד שלאחרונה, סוף סוף, התחילו לבצע הליכים לבחירת רבנים בערים בישראל. המצב איום ונורא, כל מערכת כשרות מתנהלת על ידי ממלאי מקום, המערכת לא מתפקדת כרגע, אני יודע שלאחרונה הקימו ועדות בחירות.

"בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, רמת גן, ראשון לציון, הרצליה, כפר סבא, בית שמש וראש העין - אין רב עיר, זה כמעט כל הערים הגדולות בארץ, יש עוד ערים שלא הזכרתי, המצב הזה חייב להשתנות במהרה, אני כבר דיברתי עם המפלגות, שצריכים לעשות הכל כדי לזרז את זה. צריך לעשות משהו כדי להגיע למצב שיהיו רבנים, אני לא מתעניין בדילים, צריך לדאוג שיהיו רבנים שראויים לתפקידים, אני מאוד מקווה שהמצב הזה מאוד ישתנה. די, שיפסיקו את כל העצירות שיש עם כל מיני בעיות משפטיות, כמו שאי אפשר להחזיק עיר בלי ראש עיר, אני חושב שאי אפשר להחזיק עיר בלי רב עיר".

"אנחנו צריכים", מסיים הראשון לציון את השיחה בקריאה לאחדות: "הדבר המרכזי שיש, צריכים להראות שאנחנו אחים, לא במילים באוויר. אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו אחים ואוהבים אותם, אנחנו צריכים לחזק את הקשר הנפשי שיש לנו עם יהודים אחרים, להראות להם שאכפת לנו ואני מקווה שזה בעז"ה ישפיע".

צפו בשיחה המלאה