"הושתק במכוון?" - החידוש של הגר"א שהמהדירים ניסו להסתיר

הגר"א מוילנא (ויקיפדיה)

בעוד העולם כולו מדבר על עזה שבדרום, גיליתי במהלך מחקרי 'עזה מאז ולתמיד' (הוצאת פלדהיים, יפה נוף תשפ"ה) תעלומה מרתקת הקשורה ל"עזה אחרת" - עיר עלומה שהגר"א מוילנא כתב שהייתה קיימת בנחלת אפרים, שומרון של ימינו.

אך הפתעה גדולה עוד יותר הייתה לגלות שבמשך דורות, מהדירים שונים "השתיקו" במכוון או שינו את חידושו הנועז של הגר"א. מדוע? מה היה כה מהפכני בדבריו שגרם לסערה שקטה בעולם המהדירים?

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הכל התחיל בפירושו של הגר"א לדברי הימים א (ז, כח), שם מתואר גבול נחלת אפרים המגיע: "עַד-עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ". לשון הפסוק המלא "וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ". את בית אל, נערן, גזר ושכם אנחנו מכירים עד היום, והם במקומם המוכר לנו. אולם את העיר 'עיה' – מדובר בתעלומה, ואין פותר.

נחזור לגר"א: בניגוד לנוסח המקובל 'עד עיה', כתב הגר"א בפירושו: "עד עזה. שהיה במקצוע צפונית מערבית של אפרים, וזה עזה של אפרים ולא היא עזה שביהודה"[1].

הגר"א מתייחס בפירושו לערים אחרות בגבול אפרים תוך ציון מיקומן המדויק - "בקצה דרומית מזרחית", "בקצה דרומית מערבית" - ואז מציין שעזה זו נמצאת ב"מקצוע צפונית מערבית של אפרים". הגר"א מדגיש במפורש את ההבחנה בין שתי הערים - "וזה עזה של אפרים ולא היא עזה שביהודה" - דבר המעיד שמדובר בקביעה מכוונת.

במילים פשוטות - הגר"א כתב שהייתה עיר נוספת בשם עזה בארץ ישראל ואישר למעשה גרסה שונה מזו המקובלת בחומשים שלנו[2].

הצנזורה בדברי הגר"א של מהדירי זמננו

מהדירים רבים לא ידעו כיצד להתמודד עם הגילוי המהפכני. חלקם בחרו בפתרון הפשוט - לשנות את דברי הגר"א (!) , וכך למעשה נהגו הגרסאות של תנ"ך מקראות גדולות בימינו.

בהוצאת "אדרת אליהו" של מוסד הרב קוק, למשל, פשוט הודפס "עד עיה" בדיבור המתחיל, כאילו זה מה שהגר"א באמת כתב (בשעה שהגר"א כתב מפורש 'עד עזה'). מהדורות אחרות נקטו בטקטיקה מתוחכמת יותר - השאירו את המילים "עד עזה", אך לא הדגישו אותן כפי שנהוג בשאר הפירוש.

כשפניתי לברר את העניין אצל המהדיר (הוצאת מוסה"ק) הרב יאיר אבידן, הוא הודה בפה מלא: "אכן, בספר המקורי 'אדרת אליהו' שנדפס ע"י נכדו של הגר"א בשנת תק"פ, הגרסה היא 'עד עזה', הן בפסוק עצמו והן בפירוש. יש לתקן את הטעות במהדורות הבאות".

המחלוקת 'עזה' או 'עיה' - הגר"א והמנחת שי

הגאון ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי[3], הידוע בכינויו בעל ה"מנחת שי", היה מגדולי המדקדקים והמסרנים באיטליה בשלהי תקופת הרנסנס. הוא חי בין השנים ש"כ-שפ"ו (1560-1626), כמאה וחמישים שנה לפני תקופת הגר"א. התייחס לגרסה זו בחריפות יוצאת דופן וכתב: "טעות גדול נפל בהרבה ספרים מהדפוס שכתוב בהם עד עזה, וזה ברור כשמש שקלקול המדפיסים הוא...".

אך הגר"א, שחי כ-150 שנה אחרי המנחת שי, בחר במודע להחזיק בגרסה ה"שגויה". מדוע נהג כך? האם הגר"א חלק במודע על בעל ה'מנחת שי'?

עותק התנ"ך שהיה מצוי אצל הגר"א

מחקר מעמיק העלה שהגר"א כנראה השתמש בתנ"ך מדפוסי אמסטרדם, שהיו נפוצים בזמנו. ל"תנ"ך אמסטרדם" יש חשיבות מיוחדת - ישנה מסורת שהגר"א ערך את ה"גורל הגר"א" המפורסם בעזרת תנ"ך מדפוס זה[4].

ואכן, בדיקת הדפוסים הללו מגלה שבכולם מופיעה הגרסה "עד עזה":

• תנ"ך משנת תס"א (1701) - מצורף צילום
• תנ"ך משנת ת"ק (1740)
• תנ"ך משנת תצ"ח (1738) מדפוס אברהם עטיאש
• תנ"ך משנת תקכ"ח (1768) מדפוס משה קאשמן

המהדורות שלא צנזרו את דברי הגר"א

למרבה השמחה, יש גם מהדורות שבחרו להתמודד עם הסוגיה ביושר. מהדורת "פאר המקרא" (הוצאת "יפה נוף", תש"פ) הוסיפה בסוגריים בגוף הפסוק את הציון שגרסת התרגום והגר"א היא "עזה". גם מהדורת ארסטקול הדפיסה את הדיבור המתחיל "עד עזה" במודגש, תוך ציון "כן הוא במקצת ספרים".

המהדורות הקדומות התומכות בגרסת "עזה"

בדיוננו על המקורות התומכים בגרסת הגר"א, חשוב להזכיר את תרגום רב יוסף לדברי הימים, שגם בו מופיעה הגרסה "עזה" במקום "עיה".

תרגום רב יוסף, הידוע גם כ"תרגום דברי הימים", הוא תרגום ארמי לספר דברי הימים שנחשב למקור חשוב בהבנת מסורות הטקסט העתיקות. התרגום מיוחס לרב יוסף, אמורא מהדור השלישי.

התרגום נדפס לראשונה רק בשנים 1680-1683, וחלקים ממנו התגלו בכתבי יד מהמאות ה-13 וה-14. קיימים רק שלושה כתבי יד ידועים של התרגום: בספריית הוותיקן (משנת 1294), בארפורט ובקיימברידג' (משנת 1347).

המעניין בתרגום זה הוא שבפסוק המדובר בדברי הימים א (ז, כח), הוא מתרגם "עד עזה" ולא "עד עיה", ובכך מצטרף למסורת הטקסטואלית שעליה הסתמך הגר"א. זוהי עדות חשובה נוספת לקיומה של מסורת עתיקה שגרסה "עזה" בפסוק זה, ושלא מדובר בטעות סופרים כפי שכתב המנחת שי.

מספר מקורות מעידים על חשיבותו והאותנטיות של תרגום רב יוסף

החיד"א העיד על חשיבותו: בספרו "שם הגדולים" כותב החיד"א: "זה קרוב לעשרים שנה שראיתיו מודפס וכתוב שם שנמצא בקאדימי"א אחת באינגליטיירה. ובו בפרק כמעט שעברתי כלו ולקטתי איזה חידושים ממנו. ואח"כ נלאיתי לבקשו ולא נמצא." עדות זו מראה שאפילו גדול כהחיד"א מצא בתרגום זה "חידושים" רבי ערך.

עתיקותו המוכחת: כתב היד הוותיקני של התרגום נכתב כבר בשנת 1294, כפי שמצוין בקולופון שלו (ט"ו בכסלו ה'נ"ה), מה שמעיד על היותו מקור עתיק מספיק כדי לשקף מסורות קדומות.

הקשר לתרגומים מהימנים אחרים: חוקרים מצאו כי התרגום מכיל חומר לשוני הדומה לחומר הלשוני של תרגום התורה המיוחס ליונתן, וכן מקביל בחלקים למסורת ארץ-ישראלית עתיקה ולתרגום יונתן בן עוזיאל.

תנ"ך קניקוט

בדיוננו על גרסאות הטקסט המקראי והחידוש המהפכני של הגר"א, ראוי להזכיר ממצא חשוב נוסף התומך בגרסת "עזה" - תנ"ך קניקוט המפואר.

תנ"ך קניקוט הוא אחד מכתבי היד המפוארים ביותר של התנ"ך העברי. כתב היד נכתב בלה קורונה שבספרד בשנת 1476, כמעט עשרים שנה לפני גירוש ספרד, על ידי הסופר המפורסם ר' משה בן יעקב אבן זבארה, והוזמן על ידי יצחק, בנו של דון סולומון דה בראגה.

מה שמעניין במיוחד לעניינינו הוא שבדיקה של כתב יד עתיק ומדויק זה מגלה כי בפסוק בדברי הימים א (ז, כח), המתאר את גבול נחלת אפרים, מופיעה הגרסה "עַד-עַזָּה וּבְנֹתֶיהָ" ולא "עד-עיה ובנותיה" כפי שהתקבל ברוב הגרסאות.

זוהי עדות משמעותית נוספת לכך שגרסת הגר"א הסתמכה על מסורת טקסטואלית עתיקה ומבוססת. כפי שציין הסופר בקולופון ארוך בסוף הטקסט, הוא העתיק את הטקסט, הוסיף את הניקוד ואת טעמי המסורה, ולבסוף השווה ותיקן את הטקסט בשימוש ספר תנ"ך המדויק לפי המסורה.

תנ"ך קניקוט נחשב למדויק ביותר, ונשמר כיום בספרייה הבודליינית באוקספורד, שם הוא נקרא על שם ד"ר בנג'מין קניקוט (1718–1783), הספרן של ספריית רדקליף באוקספורד ומומחה לעברית. 

>> למגזין המלא - לחצו כאן

בפרק הבא נחשוף כיצד חידוש זה שופך אור חדש על מחלוקת רב ושמואל במסכת מגילה, ומסביר את אחת החידות הגדולות של ספר שופטים?

ברכת ישר כח לידידי המנוח ז'אבו ארליך הי"ד, יבלחט"א פרופ' אהרן דמסקי ("עזה בגבול אפרים ומנשה", שפורסם ב'מחקרי יהודה ושומרון' תשנ"ז) לרב איתן מרקוביץ, לרב פרופ' יואל אליצור, לספרן ר' אבישי אלבוים, לרב ישראל הלפרין עורך הקובץ התורני "פשטות המתחדשות' על עזרתם במקורות למאמר זה.

המאמר המלא 'עזה השניה' פורסם בסגנון מדעי-מחקרי-תורני בספרי החדש "עזה מאז ומתמיד" מהדורה שלישית, כריכה קשה, 170 עמודים. לעומת זאת, כאן ב'כיכר השבת' הבאנו את הדברים בסגנון עיתונאי וקולח. הרוצה במאמר המלא עם שלל המקורות, ההוכחות המפורטות והנספחים, שזכה לתשבחות, יעיין בספר "עזה מאז ומתמיד". ניתן להשיג בכל רשתות פלדהיים-יפה נוף ובאתר שלהם, זמין למכירה כולל משלוח.

• • •

[1] כדי להבין את חידושו המהפכני של הגר"א, הנה הפסוק המלא עם פירושו ב"אדרת אליהו":

הפסוק בדברי הימים א, פרק ז, פסוק כח מתאר את גבולות נחלת אפרים: "וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ".

על פסוק זה כתב הגר"א בפירושו "אדרת אליהו": "ואחוזתם. מתחיל לפרש ערי אפרים. בית אל. בקצה דרומית מזרחית לאפרים, וכ"ה ביהושע (יח, יג) ויעבור משם הגבול לוזה וגו' היא בית אל. ולמזרח נערן. כמ"ש ותהי גבולתם ממזרח עטרות אדר עד וגו'. ולמערב גזר. הוא בקצה דרומית מערבית של אפרים, כמ"ש (יהוש' יח, יג) וירד הגבול וגו' אל גבול בית חורון תחתון ואל גזר ויהיו וגו'.(ט) ושכם ובנותיה. הוא בהר אפרים (כמ"ש יהושע כד, ל). עד עזה. שהיה במקצוע צפונית מערבית של אפרים, וזה עזה של אפרים ולא היא עזה שביהודה. ובנותיה. הערים שסביבותיה".

מעניין במיוחד לראות כיצד הגר"א מתייחס בפירושו לערים אחרות בגבול אפרים תוך ציון מיקומן המדויק - "בקצה דרומית מזרחית", "בקצה דרומית מערבית" - ואז מציין שעזה זו נמצאת ב"מקצוע צפונית מערבית של אפרים". הגר"א מדגיש במפורש את ההבחנה בין שתי הערים - "וזה עזה של אפרים ולא היא עזה שביהודה" - דבר המעיד שאין מדובר בטעות אלא בקביעה מכוונת.

[2] חילופי גרסאות בתנ"ך - תופעה ידועה: חשוב לציין שהגר"א לא היה הראשון שסמך על גרסה שונה מהמקובלת. במסורת ישראל ידועים חילופי גרסאות רבים. ספרי התורה של יהודי תימן, למשל, שונים בכ-9 מקומות מהנוסח האשכנזי המקובל. מסורות ספרדיות ומזרחיות שונות שימרו גרסאות שונות בניקוד ובכתיב.

גם בין מדינחאי (בני בבל) למערבאי (בני ארץ ישראל) היו הבדלי גרסה ידועים, וכך גם בין מסורת בן אשר לבן נפתלי. אחת הדוגמאות המפורסמות היא המילה "דכא/דכה" בספר דברים, או חילופי מלא וחסר בכל התנ"ך.

לאור זאת, הגר"א לא "המציא" גרסה חדשה, אלא ככל הנראה הסתמך על מסורת עתיקה שהשתמרה בחלק מכתבי היד ובתרגומים קדומים כמו תרגום השבעים והוולגטה, שגם בהם מופיעה הגרסה "עזה" במקום "עיה".

[3] חיבורו העיקרי של הרב נורצי "מנחת שי" הוא אחד מספרי המסורה החשובים ביותר, והוא עוסק בדקדוקי נוסח התנ"ך, ניקוד, טעמים וגירסאות. הספר נחשב לאבן יסוד בתחום המסורה, וגדולי הדורות התייחסו אליו בכבוד רב. עד היום נדפס ה"מנחת שי" בשולי רבים מספרי התנ"ך המדויקים.

מעניין לציין שהמנחת שי לא נדפס בימי חייו של מחברו, אלא רק בשנים תק"ב-תק"ד (1742-1744), כאשר הגר"א היה כבן 22. לפי חלק מהחוקרים, ייתכן שהגר"א כלל לא הכיר את ספר "מנחת שי" בזמן שכתב את פירושו לדברי הימים.

הוכחה לכך מובאת מהעובדה שר' חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של הגר"א, הנהיג קריאה כפולה במגילת אסתר רק בשנת תקע"ה (1815) - שנים רבות אחרי פטירת הגר"א - לאחר שר' יוסף זונדל סלנט הודיע לו על הכרעת המנחת שי בעניין. דבר זה מעיד שגם ר' חיים, וכנראה גם הגר"א עצמו, לא הכירו את דבריו של המנחת שי.

[4] במחקר אחר מקורותיו של הגר"א בנוגע לגרסת "עזה", איתרנו מידע מעניין על התנ"ך שהיה בשימושו ושוחחנו בענין זה עם חוקרי הגר"א המפורסמים בדורנו. הנה מפורסם בעולם כי הגר"א למד בתנ"ך של הוצאת אמסטרדם, וכך נמסר לי מר' דוד קמיצנקי ומד"ר אריה מורגנשטרן שאימתו שמועה זו. גם הרב נחמיה פפר קבע כי הגר"א השתמש בתנ"ך אמסטרדם.

רבי משה רוזנפלד דייק לי כי מדובר בתנ"ך מהדורת אמסטרדם תס"ב. הוא מסר זאת בשם שותפו ישעיהו וינוגרד שעסק בתורת הגר"א. באוצרו של המקובל ר' חיים פוקס מבני ברק (ראש מכון סגולת אמת) קיים עותק של תנ"ך אמסטרדם משנת 1701, עותק שכדוגמתו עמד בפני הגר"א, לפי דברי ר' אריה לוין זצ"ל שערך בעותק זה את גורל הגר"א המפורסם.

יש שהצביעו על כריכה שנמכרה במכירות פומביות, שהייתה שייכת לנכדו של הגר"א, שאף היא מלמדת על השימוש במהדורת אמסטרדם. אפילו הרב יוסף אביבי, שתחילה פקפק בידיעה מוצקה בנושא, הודה כי הדעת נוטה לכך שהגר"א השתמש בתנ"ך אמסטרדם, כפי שנהג עם שאר ספרי הקודש.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com