קרינה ארייב, התצפיתנית ששוחרה מהשבי בעזה, שיתפה לאחרונה במפגש מיוחד שנערך על ידי ארגון 'קשר יהודי' בסיפור מלא אמונה, תעצומות נפש וחיבור עמוק לאלוקים, שהפך עבורה לעוגן בתוך התופת. במילים חודרות לב ובכנות מטלטלת, היא ספרה על הרגעים שבהם רק האמונה הצליחה להחזיק את תקוותה.
"אני לא כועסת על אלוקים, אבל אני צועקת אליו, כמו שצועקים אל אבא", סיפרה קרינה במפגש המרגש. "אני מדברת אליו כמו אל אבא ולפעמים אני אומרת, אבא, למה סטירה כל כך כואבת.."
היא תיארה בפני הנוכחים כי בתנאים הבלתי נתפסים של רעב, פחד ואי-ודאות, היא מצאה נחמה בדיבור ישיר עם אלוקים, כבת שפונה לאביה.
קרינה מתארת חוויה רוחנית עמוקה שחוותה יחד עם השבויים האחרים: "כל השבויים בעזה הרגישו באופן מוחשי שמירה אלוקית. אי אפשר היה לשרוד שם את התופת בלי אמונה מוחלטת באלוקים, ואי אפשר לצאת מהשבי בעזה בלי להרגיש בוודאות שאלוקים שמר עליך אישית והוציא אותך".
אחד הרגעים המרגשים בסיפורה של קרינה הוא ההחלטה הקבוצתית שלה ושל חברותיה לשמור על מצוות פסח, אפילו בתנאי השבי. "החלטנו לא לאכול חמץ", היא מספרת, "ושבעה ימים אף אחת מאיתנו לא נגעה בפיתות, למרות שהרעב הציק מאוד".
הרבנית צילי שניידר, יו"ר 'קשר יהודי' אמרה במפגש כי "ההחלטה הזו, שנראית כמעט על-אנושית בהתחשב ברעב הכבד, ממחישה את עוצמת האמונה והמחויבות של החטופות לשמור על זהותן היהודית, גם במצב של חוסר אונים. מצמרר לשמוע את העדויות המדהימות מפיהן. כח האמונה שלהן מחזק מאוד את עם ישראל".