ימי עבודה והתעלות
שבת חזון, שבת תשעה באב, יום חורבן בית המקדש בראשונה ובשניה. וכבר לימדנו רבינו מרן זצוק"ל שימי האבילות על החורבן, הם ימי "עבודה" והתעלות, כיון שאחז"ל כל דור שלא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו, נמצא שזה הזמן שצריך להתחזק. וכמובן בעיקר בעניני בין אדם לחבירו, שזה היה סיבת חורבן הבית השני, כמבואר בחז"ל הקדושים.
ובפעם הראשונה כששמעתי דבר זה מרבינו, היה לי קצת פלא, האיך שייך לקרוא לזמנים כאלו של אבלות, זמן עליה?
איך מתעלים עכשיו
וכי בזמן של עצבות וקדרות שייך לעלות ולהתעלות. אך זכינו במשך השנים לראות מעט מן המעט מתוך עבודתו הגדולה של רבינו, כמה עבודה הוא משקיע דווקא בימים אלו. ואף שרב ההסתר על הנגלה, אך במעט שיכולנו להציץ, ראינו מהי עבודת ה' בימים אלו בפרט. אם זה בעניני "בין אדם לחבירו" שעד כמה שהיה מתרחק כל השנה מכל נדנוד של זהירות בבין אדם לחבירו, הרי בימים אלו על אחת כמה וכמה. והיה נזהר ומזהיר כי בימים אלו היצר הרע משקיע את מלא עוצמתו להפיל אנשים בחיכוכים וסכסוכים, ולהבעירם באש המחלוקת, דברים שבימים כתיקונם היו מסתדרים בקלות.
ובעיקר בהרגשת האבלות וצער השכינה, הייתה מחשבתו נתונה עמוק בזה, אלא שהיה הרבה בבחינת החסיד שהביא בחובת הלבבות "אבלו בלבו וצהלתו בפניו", ולא הי' מוציא לחוץ את מה שבלבו, אך מפרטים קטנים יכלו לראות ולהבין במה נתון לבו של רבינו בימים אלו. אך מה אנו מה חיינו להגיע לדרגות אלו, בכל זאת בפעולות החיצוניות עלינו לראות להשתדל ולנהוג כפי ציווי חז"ל הק' במנהגי האבלות, ובעיקר בזהירות מאד בבין אדם לחבירו.
כיצד מברכים?
וישנה נקודה עיקרית שזכינו לראות הרבה מאד אצל רבינו, והיא "להרגיש את השני", וזה מתבטא בכל מפגש הכי קטן עם אדם אחר, ולא נרחיב כעת, אך שתי מעשים קטנים – גדולים, שיבטאו מעט עד כמה מחשבת לבו של רבינו רק לטוב על השני כל היום.
פעם בא ראש ישיבה חשוב עם נכדו לקבל ברכה לבר מצוה, ובירך רבינו את הילד שיזכה להיות תלמיד חכם, ואז פנה לסבא ובירכו שגם הוא יזכה להיות תלמיד חכם, אך מיד כהרף עין הוסיף ואמר "והלואי שגם אני יזכה להיות תלמיד חכם.
ולמתבונן מן הצד הבין שחשש רבינו אולי יפגע הראש ישיבה החשוב בברכה כזאת, וכי עכשיו הוא לא תלמיד חכם, לכן תיקן מיד ובירך את עצמו ג"כ. ובדומה לזה הגיע ראש ישיבה, כדי להזמין לכינוס גדול שעושה, ואותו אחד הי' מתלמידי רבינו בצעירותו אך בשנים האחרונות לא הי' נראה.. ונכנס לרבינו עם אחד מהאברכים המצויים הרבה אצל רבינו. וכשניגש הסתכל עליו מרן ושאל מי אתה? ומיד תוך כדי דיבור היסב פניו לאברך המוכר ושאל אותו ומי אתה? והרגשנו שחשש מרן שהלה נפגע במה שאינו מוכר, לכן דאג מרן לתקן מיד שכאילו אינו מכיר אף אחד...
ועוד יש להאריך, אך תן לחכם ויחכם עוד, לחיות בדבר זה, להרגיש מה השני צריך והאיך אפשר להסב לו קורת רוח וכדו', ולא ח"ו להיפך. הלואי שנזכה לזה.
*הדברים מתוך עטרת תפארת תשע"ט