This browser does not support the video element.
אתמול (ראשון) התקיים אירוע בלב גוש דן - אירוע שמעיד על ניתוק של אוכלוסייה שלימה מהשכול והזירה המדממת ברצועה.
11 חיילים, קדושים, הרוגי מלכות שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם - הובלו למנוחות בהלוויות רוויות יגון וכאב.
בזמן שאחרוני הלוחמים נטמנים באדמה, וזעקות היתומים וההורים השכולים נחלשות לאיטן ודממת הלילה החם והכואב יורדת על תושבי ישראל, התקיים לו אירוע חגיגי עם המון חוגגים שכאילו לא יודעים, לא רואים, לא שומעים ולא מבינים את גודל העצב שהלילה הביא איתו.
המוזיקה ניגנה והקהל חגג וקולות הזמר והשמחה העפילו על קולות השכול, היתמות, האובדן והכאב.
וזה קורה בלב לבה של מדינת ישראל על ידי מי שמתיימרים להיות נושאי האלונקות. אלפי צעירים חילונים חגגו בהופעתו של הזמר אייל גולן שהתקיימה בבלומפילד לציון כלום. שום דבר. סתם כדי לרקוד, לשמוח ולשכוח.
הביקורת הייתה ארסית. אין פוליטיקאי חילוני או איש תקשורת שמכבד את עצמו שלא הזדעזע. לא. לא מהמופע הריקני המעיד על ניתוק מוחלט מהמציאות. אלא מאירוע לציון 100 שנה להיווסדה של העיר החרדית בני ברק - אירוע שלא היה צריך לקיימו. חד משמעית.
"כיצד אתם מעזים לחגוג בזמן המלחמה, השכול וההלוויות?" צקצקו הצקצקנים וזפזפו לערוץ שמשדר ריאליטי נוסף - שבו חייזרים רוקדים עם כוכבים. חייזרים - כי רק חייזר ירקוד "כלום" ביום כל כך עצוב.
"כיצד אתם שמחים ביום כזה?" תמהו צקצקנים נוספים בשעה של פרסומות מתוכנית ריאליטי אחרת - בה הם צופים כבני אדם בגן חיות - בחבורת אנשים שנכנסה לכלוב סגור - והם - בניגוד לצופים באמת מנותקים מהתקשורת.
כשגולדקנופף נאם ונהם מדם לבו ש"הכל פוליטי" - הוא ניבא את "סערת גולדקנופף", מבלי לדעת מה ניבא.
צבועים. שחררו לנו מהוורידים. עלוקות. צאו לנו מהדם.
הצגת כל התגובות