יו"ר 'יהדות התורה', השר יצחק גולדקנופף, הוזמן הבוקר (שני) לנאום בטקס יום הזיכרון בבית העלמין הצבאי ברחובות. במהלך נאומו מספר משתתפים החל להפריע לו ולצעוק לעברו.
בנאומו בחר השר לספר על לוחם צה"ל ניתאי מייזלס הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה: "הוא לחם במילואים בשריון בשמחת תורה, ונפל בקרב גבורה מתוך תחושת שליחות עמוקה ולמען אחדות העם".
אחותו של ניתאי, עדי, התייחסה הערב להפרעות לנאום השר והביע זעם גדול על ההפרעות: "כל הזמן שהוא דיבר היו צעקות רמות. הייתי המומה. כאב לי בלב. עוד יותר. הדופק שלי השתולל. הרגשתי שקשה לי לנשום".
הפוסט המלא של האחות השכולה
אז היום חוויתי את אחת החוויות הנוראיות של החיים שלי.
אבל לא בגלל הברור מאיליו. לא בגלל שלפני ארבעה חודשים וחצי איבדתי את אחי הקטן. ולא בגלל החרדה הגדולה שלי ממה ואיך יהיה בבית עלמין הצבאי בפעם הראשונה. לא בגלל הפחד הגדול שלי מאיך אצליח לשרוד את הצפירה שמפלחת את הלב. לא בגלל שבתוך הלב שלי כבר ארבעה וחצי חודשים יש לא רק את הכאב שלי אלא גם את הכאב של ההורים שלי, של בעלי, של הבנות שלי, של האחים שלי ובטח שכחתי עוד קצת כאב שיש לי בלב עמוק.
אלא בגלל, שבזמן הטקס כשעלה השר לדבר (וזה ממש לא רלוונטי מי הוא) התחילו קבוצה של אנשים לצעוק עליו. כל הזמן שהוא דיבר היו צעקות רמות. הייתי המומה. כאב לי בלב. עוד יותר. הדופק שלי השתולל. הרגשתי שקשה לי לנשום. כל מה שהצלחתי להחזיק למעני ולמען הסובבים איים להתפרץ.
והשיא היה שהשר להפתעתנו בחר לדבר על ניתאי. לספר את סיפור גבורתו, לספר עליו, על מי הוא היה, איפה התנדב,
וכל הזמן הזה- צעקות!
חוויה נוראית. מזעזעת. מחרידה. שום הכנה נפשית לא הכינה אותי למה שעברתי היום.
נפגעתי. באופן אישי. נעלבתי. ואני כועסת.
תתביישו. אתם לא שווים את האוויר שאתם נושמים ואתם לא שווים את כל החיילים שנפלו שיום אחד מוקדש להם.
תתביישו.
דבריו של השר גולדקנופף על ניתאי הי"ד
רב סמל ראשון ניתאי מייזלס הי''ד, שירת ביחידת שריון מובחרת. הוא גויס בשמחת תורה ונפל בקרב ב-י"ב בטבת, במהלך משימת איתור חטופים במחנה הפליטים שאטי שבצפון רצועת עזה.
ניתאי, בן 30 בנופלו, הותיר אחריו שני הורים - איתן ואיילה, שתי אחיות ואח.
ניתאי מייזלס תושב העיר רחובות, בוגר ישיבת הדרום ומכינת עוצם, התנדב כנער וכבוגר במד"א, אהב את הארץ וטייל בה לאורכה ולרוחבה בכל רגע פנוי. חיוכו הרחב וליבו הטוב האירו את כל סביבתו.
ניתאי הקפיד מאד על קיום מצוות כיבוד אב ואם, לכן לא סיפר להוריו מה הוא עושה, כדי שלא להדאיג אותם. הוא לחם במילואים בשריון בשמחת תורה, ונפל בקרב גבורה מתוך תחושת שליחות עמוקה ולמען אחדות העם.
ניתאי לא הכיר אף אחד בבארי או בנחל עוז. הוא נלחם בחירוף נפש למען אנשים שהוא לא מכיר את שמם. אחרי מתקפת הפתע של ארגון הטרור הרצחני חמאס, כתב ניתאי: "לא ידעתי כמה גיבורים יש במדינה".
ניתאי נטמן בין רגבי האדמה עליה אנו עומדים כעת, לצידם של גיבורי ישראל, שמסרו את נפשם למען עם ישראל וארץ ישראל.
הצגת כל התגובות