הזדמן לו אותו בן כפר באחד הימים לעיר הגדולה קראקא, פוסע הוא מעדנות ברחובות ובשווקים, ומחפש להכניס לפיו דבר מה לאכול. לפתע מבחין הוא בשלט ענק מאיר עיניים המבשר על 'מסעדה כשרה'. הכפרי מתמלא אושר, ופוסע חיש קל אל עבר מקום השלט, אך, חשכו עיניו, כשהתקרב למקום הבחין כי אין כאן זכר למסעדה, והמקום עומד שומם וריק.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכפרי מלא תדהמה עוצר אחד מתושבי העיר ברחוב, ושואל אותו לפשר השלט הענק, והמקום השומם! עונה לו תושב העיר: "אה, לפני כיובל שנים הייתה כאן במקום מסעדה, אולם בעל הבית כבר מזמן נטש את העסק, אך את השלט לא הספיק להוריד...".
הנמשל לכך, מרחיב אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, אכן, לפעמים רואים יהודי ירא שמים מבחוץ, עם כובע וחליפה וזקן לבן מהודר, אך זה רק השלט מבחוץ, היהודי מתוכו כבר מזמן עזב לנפשו, ואין תוכו כברו כלל וכלל, מבחוץ הולך מהודר בלבושו, ובפנים רקוב כולו.
השבוע נזכרתי מהמשל הנ"ל, לאחר ששמעתי סיפור שלא נתן לי מנוח, ובפרט שאני מכיר את בעלי המעשה מקרוב. בחרתי לשתף כאן, כי רק לתועלת יהיו הדברים.
הזדמן לי לפגוש את ידידי היקר ביום ראשון השבוע, אחר שקידמתי את פניו בבוקר טוב ודרשתי בשלומו, שח לי סיפור קצת כאוב, וכה סיפר לי.
הנה אנוכי כבר מעל גיל שלושים, ולבינתיים לא זכיתי לזש"ק, (בתקווה שבקרוב נזכה לבשר בשורות טובות) גם אשתי עברה תקופה קצת קשה בחיים, בחרנו לצאת לנפוש לשבת, דבר שלא עשינו מאז החתונה(!).
התקשרתי למלון חרדי פה בארץ, הזמנתי חדר לשבת, ויחד עם רעייתי באנו לשם בערב שבת. קיבלנו את החדר, לא ביקשנו איזה לוקסוס מיוחד, רק ביקשנו דבר אחד, שאנו חפצים לשבת בצידי האולם, כי זוהי מטרת השבת, שנוכל קצת לדבר, ולא להיות בין המולת מאות האנשים.
במשרד הקבלה אמרו לנו, שהישיבה בנפרד כבר מלאה ותפוסה עד אפס מקום, מה שנותר, זה שישריינו לנו שולחן בצידי האולם ליד חלון, רחוק מהמולת האנשים כפי חפצינו, ושילמנו את מלא הסכום כאשר דרשו, הגדילו לעשות בעלי המלון ואף כתבו ליד השם שלנו שהמקום שמור ליד החלון...
בליל שב"ק אחר תפילת השבת, עליתי יחד עם רעייתי לחדר האוכל המלא, התיישבנו במקום שקיבלנו מהנהלת המלון, כפי שהזמנתי, לפתע אני מבחין שאחד החליף את השלט על השולחן, ובמקום השם שלנו הופיע שם זהה למשפחתנו, כשהנ"ל מוסיף בלורד אדום, 'לא להזיז' את השלט... דבר שהוא עצמו עשה לפני שעה קלה ככל הנראה.
אמרתי לאשתי, אנחנו נשארים לשבת כאן, זה המקום שלנו, ובצדק, והתחלתי באמירת הזמירות בדמעות חמות, מתחנן לפני השי"ת שישמע קול שוועתנו.
לא חלפו רגעים אחדים, ואל השולחן ניגש יהודי בעל צורה, הדור בלבושו, יחד עם רעייתו, ומבקש מאיתנו לפנות את השולחן כי שמור לו המקום. ניסיתי להסביר לו שהמקום הוזמן ושולם מראש, וגם היה כאן שלט, אולם הוא מחווה על השלט ש'הוא עצמו' הניח שם לפני שעה קלה, שהשולחן שמור לו.
כעת, לא רציתי להסביר לו את סיבותינו לבחירת המקום, אנחנו לא ילדים קטנים, רצינו קצת את השקט לעצמינו, אולם מוסיף ידידי לספר, ניסיתי להסביר לו יפה שאני סך הכל הזמנתי את המקום הזה ספציפי, ואפילו רציתי לקום ממקומי ולוותר לו, אלא שאז נפלט לי מהפה משפט כזה: 'באם כבר החלפת, למה העפת את השלט עם השם שלי לאמצע האולם'? מילא היית מחליף לשולחן צדדי אחר...'.
כאן אירע הדבר שהדהים אותי ואמרתי לאשתי לא לענות כלום: האדם הנ"ל, הדור בלבושו כפי שהזכרנו, זקן לבן מקוצץ למשעי באורך של 15 ס"מ, פתח את פיו בלוחמה פסיכולוגית, והחל לגדף ולצעוק: 'איך אתה מעז לדבר? ככה אתה מדבר אלי? איזה סוג אנשים יש בעולם...', והוסיף לגדף כיד הטובה עליו.
אני נאלמתי דומיה, סימנתי שוב לאשתי לא לענות דבר למחרפנו, אני לא ברמה שלו, אולם אשתו הצטרפה אליו, ואמרה לאשתי: 'אל תפתחי את הפה'... וזה כשאשתי לא דיברה מילה, רק אמרה בשקט 'זה המקום שאנחנו ביקשנו מראש'. אשתו הוסיפה גם-כן בפסיכולוגיה רגשית ובעקיצה: 'תהנו מהמקום שלכם', ועוד כמה מילים... והזוג נעמדו בצידי האולם ממתינים שאנחנו נקום ונפנה להם את המקום שאני הזמנתי מראש בשבילי, דבר שלא עשיתי כמובן, אפילו שמלכתחילה רציתי לוותר להם.
אותו אחד פנה לבעל המלון, להתלונן, אך גם בעל המלון לא עזר לו, כי כנראה ידע שהזמנתי מראש את השולחן הנ"ל. הם התיישבו כמה שולחנות לידינו, אולם מאז כל השבת לא דיברתי איתו ולא החלפתי איתו מילה, כי אני לא רציתי להיכנס לוויכוח. בשבת בבוקר אף אמרתי לאשתי, באם הוא יושב שם במקום, אנו לא ניגשים, אלא מתיישבים בשולחן אחר...
כשידידי סיפר לי את הסיפור, המשכתי וסיפרתי לו את המשל של תלמידי הבעל שם טוב, והמסעדה, שבעל הבית עזב מזמן את המסעדה, אולם השלט נותר במקום.
כשסיימתי לספר זאת לידידי, אמר לי, אכן מה נאה המשל... הדור בלבושו הלך הנ"ל, כובע יפה, ו'פראק' רבני, אולם כל זאת לא מנע ממנו להתלוצץ ולדבר באמצע חזרת הש"ץ של תפילת שחרית על יד במת בית המדרש, דבר הנוגד את ההלכה...
חשבתי מיד, כפי שהתחלתי בתחילת הכתבה, להעלות את זה כאן עלי כתב, לכל אלו שנקלעים לכזו סיטואציה, נו, תחשבו שניה שיש גם צד שני, יושבים מולכם זוג שהטריחו לבוא לשבת, ולא קיבלו שום ברטר או הנחה, שילמו ממיטב כספם קצת להתאוורר, הרסתם להם את השבת על כלום, על דבר שהם קיבלו ובצדק, על אף שאתה עם זקן לבן מהודר, ולפניך יושבים זוג צעיר, אולם לכל אחד יש סיפור אחר...
>> למגזין המלא - לחצו כאן
דמעתי, ומה יהא לי לזכות באם הידיעה תגיע אל אותו הדור בלבושו ויפשפש במעשיו.
בעל המסעדה נטש... אך השלט נותר במקום!