לקראת סוף שנת הלימודים האקדמית הצטרפתי לנסיעה קצרה במכוניתו של קצין בחטיבת חי"ר מהוללת, שלומד לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן. הקצין סיפר לי שהוא בוגר תיכון עירוני ידוע בתל אביב. לדבריו, מתוך כ-160 תלמידים בשכבה יש רק שלושה קצינים קרביים. רבים מחבריו לשכבה לא גויסו עקב אי התאמה. מן הסתם גם משום שמנהל בית הספר הסביר לתלמידיו כי צה"ל הוא צבא כיבוש אכזר ואין זה מוסרי לשרת בו.
בעת שירותי הצבאי כקצין שריון בגדוד 74 בחטיבה 188, איש מחיילי הגדוד לא דיבר על חובת השירות הצבאי ולא דרש שוויון בנטל. לא חשנו אפילו לרגע קט שאנו פראיירים. בעבורנו זו היתה זכות גדולה מאין כמוה לשרת בצבא ההגנה לישראל, זכות שנשללה מיהודים אלפי שנות גלות ואנו זכינו בה.
ימי השירות היו קשים, גבול הצפון היה חם ומתוח. ימי קרב היו דבר שבשגרה. איש לא שמע אז על שש שעות שינה. לילות ארוכים זרועי כוכבים ישבנו על הטנקים בכוננות, ואיש מהחיילים לא התלונן על החברים הג'ובניקים או על כאלה שמבלים בגרעיני נח"ל בקיבוצי העמק שעליהם שמרנו. ידענו היטב שעל כל חייל קרבי יש לפחות עשרה חיילי מינהלה, שמבלים חצי יום בקריה או בשלישות וממלאים בשעות הערב את בתי הקפה לאורך הטיילת של תל אביב. ידענו שאנו מגנים על המולדת ואם אנו לא נבצע את המשימה אין אחרים שימלאו אותה במקומנו.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, שבה נהרגו ונפצעו רבים מחברינו, לא באנו בטרוניה כלפי אלה שלא היו איתנו בשדות הקטל. בהיסטוריה היהודית יש תמיד מעטים שנושאים את הלפיד ומכתיבים את המהלכים. הרוב יושבים על הטריבונה, מוחאים כפיים או צועקים בוז.
גם במלחמת העצמאות רבים מבני האליטה היישובית נסעו ללמוד משפטים וכלכלה באנגליה ואחרים שהיו פחות עשירים ישבו בקפה כסית וביקרו את יחסם של הלוחמים לערבים שהמתינו לניצחונו של קאוקג'י.
כך היה תמיד וכך גם כיום. רבים מאלה ששירתו את רוב שירותם במגדלי עזריאלי, בגלילות וברמת גן, ותוך כדי השירות גם התקדמו בלימודים לתואר אקדמי, צועקים בקול רם על אי השוויון בנטל. מי ששירת בצנחנים, בשריון או בגולני יודע שגיוס אברכי הישיבות מבני ברק ומירושלים לא יקל את הנטל מעליהם, והשאר הכל פוליטיקה.
סוגיית תרומתם של החרדים לחברה הישראלית באמצעות שירות צבאי או לאומי תוכל להיפתר אך ורק הרחק מזרקורי התקשורת והפוליטיקה. בסבלנות, בסובלנות ובהסדרים שקטים בלי רעש וצלצולים יושג הפתרון המיוחל. כל הצדדים כבר הפנימו את נחיצותו של מענה הולם למחויבות החברתית של כל האזרחים.
המענה יושג כשכל הנוגעים בדבר יוותרו על הקרדיט האישי והמפלגתי להשגת מתווה הפתרון ויפסיקו לראות בגיוס החרדים קרדום פוליטי יעיל.
הרב ד"ר חיים שיין הוא מומחה לפילוסופיה של המשפט ולתורת השפיטה במכללת שערי משפט. פורסם ב'ישראל היום'.