בשבועיים האחרונים, התגייסו כמעט כל אמצעי המדיה במדינה, על מנת לטרפד את הסעיף בחוק המקצה 111 מיליון ₪, כהבטחת הכנסה לאברכים שגילם מעל שלושים, שאין ברשותם רכב, ויש להם שלשה ילדים. מה יש לומר? אכן משימה אסטרטגית בעלת חשיבות לאומית עליונה. מדינה שלמה שכחה לפתע את כל הסכנות המרחפות מעל ראשה מבית ומחוץ, את האיום האיראני ואת שיחות השלום עם הפלסטינים, את החייל השבוי במרתפי החמאס ואת הבניה בהתנחלויות, וכילתה את כל תסכולה וזעמה בקומץ אברכים דלי אמצעים, המקבלים מידי חודש, קצת יותר מאלף שקלים מקופת המדינה.
והנה, הרבה יותר מהר מהצפוי, שוב אנו נפגשים. אני, כאברך מן השורה הממית עצמו באוהלה של תורה, ואתה, כמסית סדרתי תאב רייטינג, הסומך משום מה על זכרונו הקצר של הציבור, ואינו נרתע ממיחזור קבוע של אותן טענות מוזרות ונדושות, מידי כמה חודשים. כמיטב המסורת, אני מנסה בחשאי לתחוב את ידי לתוך ארנקך הגדוש במזומנים, ואתה כמובן, ממהר ליילל ולזעוק זעקות שבר, "גונבים לי את המדינה", כאילו שהיא רשומה על שמך בטאבו.
בודאי יהיה מוזר לך לראות את פנייתי האישית אליך. מן הסתם אתה חושב כי שוב יש בכוונתי להעמיד אותך מול האשמות חריפות ב"הסתה וגזענות", וביקורות נשכניות, על בורותך, ריקנותך, וקוצר דעתך. אכן, כבר השתמשו נגדך בכל הטענות האפשריות, תוך שימוש באמצעים שונים ומשונים שיטהרו את האויר המזוהם שהחדרת לאזורינו, ואולי יביאו לסתימת אותו פה מעורר צחנה. הסבירו לך שבכלל לא מדובר בתקצוב חדש, אלא בסטטוס-קוו שנמשך כבר שלשים שנה על ידי כל ממשלות ישראל, אך אתה בשלך. לא הועילו גם ההסברים המלומדים אודות תרומתם של האברכים העוסקים בתורה לביטחון העם והמולדת, ולשמירת זהותה היהודית של המדינה. אתה כבר ירית את החץ. כעת אתה מסמן סביבו את המטרה.
אבל לא תאמין ידידי, הסר דאגה מליבך. אין בכוונתי לתקוף אותך. ההפך הוא הנכון. אני דווקא מצדיע לך בפומבי. האמירות שלך בכלל לא מטרידות אותי. כינית אותי חרדי טפיל ופרזיט מן הסוג הגרוע ביותר, עלוקה, מוצץ דם החי על חשבון המדינה ועוד מעז לרקוד על דמם של קדושי ישראל, לשרוף את דגל האומה ולאיים על קיומה. למען ההגינות אני מוכרח לציין, שגם ההצעות שלך היו מעניינות. הצעת לסגור אותי בתוך גטאות ולפתוח כנגדי במרי אזרחי. אחד מהחברים ההזויים שלך, גם הבטיח לא מכבר סכום כסף נאה למי שיכה אותי עד זוב דם. אני שמעתי הכל וחייכתי להנאתי. אין ספק, דברים כדורבנות.
כששמעתי אותך ואת חבריך, נזכרתי בתפילתו של יעקב אבינו קודם שפגש את עשו: "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו". אינני יודע אם אתה יודע, אבל ליעקב אבינו היה רק אח אחד, ולכן הקשו המפרשים מדוע כפל את לשונו, הרי מיד לאחר שאמר יעקב "מיד אחי", שוב לא היה צריך להוסיף "מיד עשו"?
אצלנו, יודע כל ילד קטן את התירוץ המפורסם בשם אחד מגאוני ישראל בדור הקודם, אשר בודאי אינו חלק מלימודי הליב"ה עליהן חונכת. כאשר שמע יעקב שעשו בא לקראתו, הבין מיד שעשו יתנהג עמו באחד משני האופנים: או שילחם עמו במטרה להורגו, או שיתפייס עמו ויבקש שישבו יחדיו בשלוה. יעקב פחד משני אפשרויות אלה גם יחד. להיהרג בודאי שלא רצה, אך גם חברתו ואהבתו של עשו לא היו רצויות לו. יעקב ביקש מהקב"ה שיציל אותו משתי ידיים אלו; יד האח האוהבת וידו של האח הרשע.
אך לא די בזה: יעקב מלמדנו בהקדימו את תפילת "הצילני נא מיד אחי", לפני בקשת "מיד עשו", שסכנת התקרבות של האח הרשע, גדולה יותר מהסכנה של ההריגה. שהרי בעוד "עשו הרשע" מהווה סכנה לגוף, מחמת החשש שמא יהרג, הרי ש"עשו האוהב" מהווה סכנה לנפש, כי התקרבות הרשע אל הצדיק עלולה להשפיע על הצדיק ומעשיו, וסכנה זו, חמורה עשרת מונים. כך גם הורנו חז"ל באומרם: "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו".
אתה תתקיף, אנחנו נלמד
לא נעים, אבל עכשיו לבטח אתה מבין, ידידי המשכיל, כי ההתקפות הסדרתיות שלך הן הדרך היחידה שלי להתרחק ממך. רק כך אוכל להתגונן מפניך, לשמור על הגחלת היהודית שלא תכבה, ולבנות חומות ומבצרים שימנעו כל דריסת רגל שלך במקומות שגם כך אינך מבין בהם דבר וחצי דבר. תמשיך ידידי, זוהי האפשרות היחידה שנותרה לי בכדי שלא אהיה מושפע מתרבותך הקלוקלת, הנהגותיך הרעות והרגליך המגונים.
לאורך כל הדורות היתה היהדות הנאמנה מושפלת ובזויה, מנודה ומתועבת בעיני העמים. כבר הנביא ירמיה קונן על כך במגילת איכה (ג, מה) באומרו, "סחי ומאוס תשימנו בין העמים". היה זה מאוד קשה, כידוע, אך במבט לאחור מתגלה החסד הגדול שעשה עמנו הבורא. אותה שנאה תהומית שצמחה בין אומות העולם לבין היהודים ה"מצחינים", מנעה כל קירבה והתבוללות בין העמים ושמרה על שלמותו של העם היהודי.
נכון, אתה צודק, בעבר היו אלה אומות העולם שביקשו להשמידנו מתוך שנאה תהומית לעם היהודי ולמה שהוא מייצג. אולם לדאבון הלב, ככל שייראה הדבר כבלתי נתפס, גם אתה בחרת לצעוד בדרכם. אמנם אתה לא מבקש להרוג אותי, שהרי דבר זה מנוגד לעולם התרבותי שאליו אתה מתיימר להשתייך, אבל אתה כן מבקש לדכא את הרוח שלי, לקרוע את המורשת שלי ולכפות עלי את דעותיך. עם כל הצער והכאב, אתה מעוניין לקעקע את כל הקדוש והיקר לי ולרמוס את יסודות החינוך שלי ושל ילדיי. במסווה של דאגה מזוייפת, אתה רוצה לאלץ אותי להיות כמוך, ולהוביל גם אותי לאותן תהומות של השקפה מסולפת וחינוך קלוקל.
בשנים האחרונות, התחוללו שינויים משמעותיים בציבור החרדי, שטשטשו מעט את הגבולות האדומים שהצבנו מולך. העולם המודרני, המתקדם בצעדי ענק, הביא לשילובו של החרדי המצוי כמעט בכל תחומי החיים שעוד נותרו במדינתנו המתפוררת. כמעט ושכחנו את התפקיד המוטל עלינו ואת התכלית שלשמה נשלחנו לעולם. כאשר פורסם השבוע ראיון ב"עיתון של המדינה" עם ח"כ חרדי ידוע, המתהדר בצפייה בטלויזיה ובקריאת ספרים ישראלים מפוקפקים, ועוד מפטיר, למרבה המבוכה, "לא נוח לי לדבר על זה, כי גם הקהל שלנו קורא את העיתון", נוכחנו לפתע לדעת עד כמה הרחקנו לכת, ועד כמה נוכחותך באזורינו חשובה יותר מתמיד.
מה אומר לך, ידידי המסית? זה עתה שמעתי שבכוונתך לערוך עם חבריך מצעד מחאה בתוככי בני ברק. אינני יודע מתי יש לכם זמן לכך, אם כל זמנכם מוקדש לשירות בצבא, השכלה גבוהה ועבודת כפיים. אבל זה לא מה שחשוב. ברוכים הבאים. לכם, זו תהיה הזדמנות היסטורית לבקר ב"מדינת החרדים" ולראות אוכלי חינם בגודל טבעי, ללא מסכות. לנו, זו תהיה תזכורת הכרחית, איך אנחנו לא צריכים להראות.
(המאמר מתפרסם בשבועון "יום ליום")
הצגת כל התגובות