בשבוע שעבר סיימנו את הטור בסימן שאלה לגבי מקור המנהג להתברך מאת האמא בליל שבת קודש.
שמחתי לקבל במשך השבוע עשרות תגובות, חלקם הביאו מקורות שונים, חלקם עם עובדות וסיפורים מרבנים ומהדורות שעברו, וחלקם רק ביקשו שאם אמצא מקור – אשתף אותם...
ובכן, לכולם אנו מודה מאוד. תמיד מחמם את הלב לגלות חברים שמקדישים זמן וקוראים את תכני הטור, לקבל פידבקים מכל סוג שהוא, ובפרט מאלו שמוסיפים ומעשירים אותי בכיוונים חדשים ובידע עשיר.
ידידי הרב ראובן זכאים מסר לי עדות מכלי ראשון על מרן הגאון הרב בן ציון אבא שאול שהיה מקפיד על כך. וגם כשהיה מתארח בבית חמיו רבי יוסף חיים שרבני מראשי ישיבת פורת יוסף בירושלים היה הולך בליל שבת דרך ארוכה עד לבית הוריו בשכונת שמואל הנביא לנשק ידי אמו ולקבל את ברכתה!
זהו מקור ברור ונכבד. אבל מתגובתם של אחרים למדתי כי המקור כנראה קדום עוד יותר. בספר באר היטב (סימן רסב) שהאר"י ז"ל היה מנשק ידי אמו בליל שבת אחרי הברכה. ובספר פלא יועץ (ערך ברכות) מובא שיש להשתדל מאוד להתברך מהאב והאם בליל שבת.
•
ומכאן לפרשת השבוע שלנו, תחילתו של חומש שמות. ספר הגלות והגאולה, שבו מתרחש תהליך הקמתו של כלל ישראל כעם.
בפרשת השבוע – פרשת שמות – נמצאת כולה לכאורה בתוך הגלות, אבל כבר מופיעים בה ניצני גאולה.
ובתוך כך, נקודה מעניינת, מקומן של הנשים בתהליך הזה מופיע פעם אחר פעם, ולא לחינם. חז"ל מלמדים אותנו כי עצם הזכייה לגאולה הייתה בזכותן! "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים".
אנו רואים את הכח המיוחד שהשתמשו בו הנשים להוביל מהלכים משמעותיים בדרך אל הגאולה. החל ממרים – אחות משה – שעוררה את אביה להחזיר את אשתו, היא טענה באזניו כי החלטתו לגרש את אשתו – קשה מגזירת פרעה שגזר על הזכרים בלבד. היא שכנעה אותו בדבריה, וגרמה לכלל ישראל שיחזירו את נשותיהם. בכך בעצם היא הכינה את הרקע ללידתו של משה שנשלח להוציא את ישראל ממצרים.
כמו כן המיילדות העבריות, שפרה ופועה, מתגלות גם בגבורה יהודית מופלאה להציל את ילדי ישראל מגזירת פרעה להמית את כל הזכרים בלידתם. בדרכים חכמות ומתוחכמות הן מסרבות פקודה, ומתווכחות באופן חזיתי מול פרעה, והצליחו! גם במעשה הרואי זה הן עקפו את מזימתו של פרעה ובעצם הצילו את משה רבינו בכבודו ובעצמו.
גם בתיה בת פרעה, זכתה ונטלה חלק משמעותי בהצלתו של משה רבינו מתוך היאור, והבאתו 'מתחת הרדאר' הישר אל ארמון המלוכה של פרעה... בהמשך מצטרפת מרים אחותו ומנהלת את המשך התהליך באורח פלא, ברעיון שהיה נשמע מרחוק ממש מופרך ותלוש מהמציאות: 'ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד'. יזמה אמיצה ובטחון מדהים!
גם בהמשך פרשות החומש נמצא את כוחן של בנות יתרו, ועוד ועוד.
הכח המיוחד של נשות ישראל שמר על עם ישראל מאז היותו לעם, לא לחינם האשה נקראת 'עקרת הבית', וכפי שאנו יודעים הרי היהדות עוברת אל הדורות הבאים דרך האמא, בן שנולד לאם יהודיה – הרי הוא יהודי!
כמה חשוב תמיד לחזק את הכח המיוחד הזה, ובפרט בדורינו לקראת סוף הגלות, לבסס את אדני הבית בצורה מושלמת, בחינוך טוב להמשך שרשרת הדורות המפוארת שעם ישראל מתפאר ברצף שלה מימינו אנו עד יציאת מצרים ומעמד הר סיני, באוירה הנעימה המעודדת והתומכת, וכך נזכה בקרוב להיגאל במהרה בימינו.