בעת כתיבת שורות אלו קיבלנו עוד מסר מאיתן סטיבה שעזב בתחילת השבוע את כדור הארץ אל החלל בחללית דראגון 2 של חברת SpaceX, לטיסה בת עשרה ימים.
נזכרתי בדבריו של הרב מפוניבז' זצ"ל שנשאל בשעתו על המאורע בו לראשונה דרכה כף רגל אדם על הירח, הרב השיב: "ראו כמה גדול האדם, ועם זאת, כמה קטן הוא. גדול כל כך שהשכיל להגיע עד לירח, אולם קטן עד כדי כך שאיננו מצליח להגיע אל ליבו של חברו העומד לצידו"...
לזכותו של איתן ייאמר כי הוא איש של נתינה וליבו ער לזולת. אני מכיר אותו אישית כשפנה אלי בהקשר לזהות היהודית הממלכתית במדינת ישראל, אינני יכול לחשוף כעת פרטים, בזמנו, לא קיבלתי את אישורו, וכעת קצת קשה לתקשר איתו כשהוא בחלל...
אך לדעתי, עם כל הכבוד לאתגר של סטיבה...
להישאר כאן בכדור הארץ ולהתכונן כראוי לחג ,לדאוג לנזקקים ,לחלשים, לפתוח את הלב לאחר,
לקיים את ליל הסדר כמו שצריך, להיכנס ברוגע, להתייחס לקרובים בהבנה, לא לכעוס אם נשפך משהו, לקיים את כל מצוות הלילה בשמחה –
זה הוא אתגר גדול יותר!!!
•
מזה כעשרים שנה שאני זוכה לדרוש בשבת הגדול במקומות שונים, ובשנים האחרונות בעיקר בקהילה הנפלאה שלנו בשכונת הפארק. השנה הרגשתי שאני בעצמי חייב להתמלא – לקבל אנרגיות, והתארחתי בשבת בירושלים, באזור הכי רלוונטי לדרשות שבת הגדול, קינג ג'ורג' פינת רמב"ן, מול בית הכנסת הגדול ובית הכנסת ישורון. בצנטרום של הצנטרום של דרשות שבת הגדול. דרשות משני הרבנים הראשיים לישראל, הרבנים הראשיים לשעבר, רבה של ירושלים, ועוד ועוד.
איכשהו תמרנתי בין הדרשות, וזה היה שווה... למשל, את הדרשה של הרב הראשי רבי דוד לאו בעניין 'סיפור יציאת מצרים' כבר מסרתי בשמו השבוע בבית מדרש ישיבת בין הזמנים בשכונת קלרין.
אבל אני רוצה להגיע דווקא לאותה דרשה שפספסתי אותה... בה מצאתי מטמון ייחודי ומקורי, אותו אני רוצה להעניק לכם הקוראים, מתנה לחג!
•
כשחזרתי לאכסניה, סיפר לי חברי אריאל חלקיהו על דרשה מיהודי מבוגר שאיננו זוכר את שמו, ביום ראשון איתרתי את נכדו והבנתי שהיה זה רבי אברהם אלטמן ראש מוסדות עטרת צבי באשדוד.
הרעיון מאוד מצא חן בעיני, בקשתי לקשר אותי עם הרב שחזר לי עליו, והנה הוא לפניכם בקצרה, בניסוח משלי.
ישנם כמה מצוות תחת הקטגוריה 'פרסומי ניסא' בהם אנו מפרסמים את ניסי הקב"ה אתנו.
פורים – קריאת המגילה.
חנוכה – הדלקת נרות,
ובפסח – שתיית ארבע כוסות.
אך יש הבדל ביניהם, קריאת המגילה נעשית בבית הכנסת ברוב עם, אחד קורא ומוציא את כולם.
חנוכה – נר איש וביתו, מדליקים בפתח הבית.
ואילו מצוות ד' כוסות בפסח, כל אחד מקיים עם עצמו.
מסביר הרב, הבה ונראה את מהות הנס וטיבו, המן רצה להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן, בצורה קולקטיבית, אז גם את המגילה יש להקפיד לקרוא יחד בציבור.
חנוכה, היוונים רצו לנשל את עם ישראל מרוחניותו, רצו לאבד את המשפחה היהודית, תחיו כפי שתרצו אבל לנתץ חומות הבית היהודי, ובלעדיו אי אפשר להעביר את מורשת היהדות. ולכן גם כאן, כנגד זה תיקנו את מצוות חנוכה נר איש וביתו.
לעומת זאת פרעה הפך את כולנו לעבדים, הוא ביקש לשעבד את גופנו ונפשנו בעבודה מפרכת עד איבוד צלם אנוש, כעבד שאין לו זהות ואישיות משלו. ובכך לאבד אותנו ואת מעלותינו המיוחדות. ולכן, מסביר הרב, המצווה של ארבע כוסות נתקנה כמצווה פרטית לכל אדם באופן פרטי.
•
התפעלתי מהרעיון, והוספתי לרב, ברשותו, כי לדעתי יש כאן מסר חזק למעשה: הנושא החשוב הזה של חירות, תלוי אך ורק בנו בעצמנו! אפשר להגיע לרוממות המיוחדת של ליל הסדר גם כשאדם נמצא בעצמו עם עצמו. באותו רגע שאדם מחליט שהוא קשור אל הבורא באופן ישיר, אין שום אפשרות לשעבד אותו ולהכניס אותו לעבדות כלשהי בעולם! בשום דור ובשום מצב. את האמונה בבורא העולם שבחר בנו בלילה הזה לו לעם, אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו!
כולנו מכירים את הסיפורים על ליל הסדר במחנות המוות בגרמניה הנאצית, כיצד יהודים זכו להגיע לרוממות הדעת כמעט בלי שום תנאים גשמיים מינימליים. אך באמת אנחנו לא צריכים ללכת רחוק, די לנו אם ניזכר בליל הסדר לפני שנתיים בלבד, בתקופת הסגר ההרמטי ששרר בליל הסדר, בו הסבו לשולחן הסדר בחוג המשפחה הגרעינית המצומצמת, והיו שחגגו את הסדר לבדם! וגם אז, יהודים סיפרו על ההתעלות המיוחדת ועל תחושת ה'בן חורין' שהייתה להם גם במצב הזה.
בקיצור, לא צריך לעלות לירח ולא לצאת אל החלל, העבודה היא אישית ופנימית, בתחילה לא תמיד זה קל, אבל האתגר שבזה שווה את המאמץ, שווה כל מחיר!