בפרק הקודם חשפנו את הזיהוי של תל תיבנה (חירבת תבנה) כאתר תמנת-סרח המקראית ומקום קבורתו של יהושע בן נון. זיהוי זה נתמך בעדות היסטורית של אוסביוס, בממצאים ארכיאולוגיים מרשימים מסקר ד"ר דביר רביב (יישוב בן 50 דונם, נקרופוליס עם 22 מערות קבורה ומקווה טהרה גדול), ובגילוי "חרבות צורים" על ידי החוקר ויקטור גרן (פרט זה יצוין כשגוי).
הצגנו גם פרשנות חדשנית למושג "הר געש" המקראי כקשור למים, וקישרנו בין מעיין הקשת הסמוך לאתר לבין "פתח עיניים" מסיפור יהודה ותמר, יוצרים תמונה גיאוגרפית קוהרנטית המחזקת את הזיהוי המוצע.
העיתונות העברית, החל מימיה הראשונים במאה ה-19 ועד לשנות ה-70 של המאה ה-20, שימשה כמראה מרתקת לשינויים בתפיסת מיקומו של קבר יהושע בן נון. דרך דפי העיתונים, ניתן לעקוב אחר תהליכי יצירת מסורות ושימורן, ולראות כיצד גילויים ארכיאולוגיים, שינויים פוליטיים ומגמות מחקריות השפיעו על זיהוי המקומות המקודשים לדמותו של כובש הארץ המקראי.
חרבות צורים בקבר יהושע! הלבנון", כ"ח חשון תרל"ד (29 באוקטובר 1873)
כבר בשנת 1873, העיתון "הלבנון" - העיתון העברי הראשון בארץ ישראל שנוסד בירושלים בשנת תרכ"ג והמשיך להתפרסם באירופה - מדווח בהתרגשות לקוראיו: "כבר שמעו קוראנו מסופרנו הנכבד בפאריז כי צרפתי אחד ההולך לתור ולחקור את ארץ ישראל וסוריה מתפאר כי מצא את מקום קבר יהושע בין נון. עתה מודיעים כתבי העיתים הצרפתים, כי הצרפתי הנזכר מקיים דברי השערתו בדבר אשר מצא בתוך המערה אשר יאמר עליה כי מצא בה יהושע בן נון קבר סכינים חדים, ועל דעתו הם הסכינים אשר מל יהושע את בני ישראל בגלגל!!!".
דיווח זה מתייחס לממצאיו של החוקר הצרפתי ויקטור גרן, שבסיוריו בארץ ישראל ביקר באתרים רבים ודיווח עליהם בפירוט. ההתייחסות ל"חרבות הצורים" מקשרת בין הממצא הארכיאולוגי לבין הסיפור המקראי המתאר את מילת בני ישראל עם כניסתם לארץ: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהֹוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושע ה, ב).
תמנת-סרח העתיקה התגלתה בתיבנה -הקדם", י"ב כסלו תרפ"ט (14 בדצמבר 1928)
כחמישים שנה מאוחר יותר, כתב העת "הקדם" פרסם מאמר מקיף תחת הכותרת "תמנת סרח", שעסק בשימור השם "תמנה" בפי הערבים המקומיים שנשתמר בשם "תבנה". הכותב הזכיר את המסורת הקדומה על "כיף אל חארס", אולם טען שרוב החוקרים באותה תקופה סברו שתיבנה היא תמנת-סרח המקראית.
המאמר מתאר את הקבר הגדול המזוהה כקברו של יהושע בן נון, ומזכיר את הצעתו של ויקטור גרן בנוגע לחדר הכוכים שבו הדליקו נרות נשמה. מעניין לציין כי התושבים הערבים במקום כינו את הקבר "קבר נביאים" או בערבית "קבר אלאנביא".
כותב המאמר, ד"ר א. ש. קמינצקי, מציין גם את ממצאיו של גרן שמצא חלוקי אבנים חדות והציע שאלו הן "חרבות הצורים" בהן מל יהושע את בני ישראל בגלגל. עם זאת, הכותב נוקט גישה ביקורתית ולא מקבל את דברי גרן כעובדות מוגמרות, אלא מציג אותן כאפשרות פרשנית.
קבר יהושע בחרס חסר "הר געש "- הארץ", א' תשרי תרצ"ג (30 בספטמבר 1932)
בתחילת שנות ה-30, פרופ' זאב וילנאי, מחלוצי חקר ארץ ישראל, פרסם בעיתון "הארץ" מאמר על קברו של יהושע בן נון בכפר חרס, מבלי להזכיר כלל את תיבנה. נקודה מעניינת שהעלה וילנאי היא העדר "הר געש" באזור, עובדה המעוררת קושי בזיהוי המדויק של מקום הקבורה המתואר במקרא כ"מצפון להר געש".
הערה זו של וילנאי מדגימה את המתח בין המסורות המקומיות לבין הניסיון למצוא התאמה מדויקת לתיאור המקראי. יש לציין כי רק מאוחר יותר התפתחה הפרשנות הרואה ב"געש" מונח הקשור למים ולא להר געשי במובנו המודרני.
עיתון "דֹאר היום" מדווח על קבוצת מטיילים שיצאה ביום שישי לסיור באזור ביר זית, תיבנה, קבר יהושע בן נון ונבי איוב הסמוך לחרבתה. ידיעה זו, קצרה ככל שתהיה, מעידה על כך שבשנות ה-30 של המאה ה-20, הייתה מסורת מבוססת המזהה את קבר יהושע באזור תיבנה, והמקום שימש כיעד לביקורי מטיילים ועולי רגל יהודים בתקופת המנדט הבריטי.
זהו מידע חשוב המצביע על המשכיות הזיהוי של תיבנה כמקום קבורתו של יהושע בתקופה שקדמה לקום המדינה, ומלמד על ניסיונות של הקהילה היהודית לחדש את הקשר עם אתרי מורשת בכל רחבי הארץ.
לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר אזורי יהודה ושומרון נפתחו מחדש בפני ישראלים, פרסם העיתון "מעריב" כתבה תחת הכותרת "הגדה – אוצר בלום של קברי אישים מהמסורות". הכתבה סיקרה את חזרת עם ישראל להרי השומרון, ואת פעילות משרד הדתות בנושא זיהוי וטיפוח אתרי קבורה של דמויות מקראיות.
העיתון ציין כי בעוד שבעבר "יגע והתאמץ" משרד הדתות לגלות קברי צדיקים בגליל, כעת "מתגלה אוצר בלום של קברים" בשטחי יהודה ושומרון. הכתבה מזכירה שורת קברים שהפכו נגישים מחדש לישראלים, ביניהם קבר יהושע בן נון בכפר חארס, לצד קברי האבות בחברון, קבר שמואל הנביא, אבנר בן נר, נתן הנביא, גד החוזה, אלעזר, יוסף, ובניו מנשה ואפרים.
כתבה זו משקפת את המפנה שחל בתודעה הישראלית לאחר 1967, והדגש על קבר יהושע בחארס (ולא בתיבנה) מלמד על שינוי בתפיסת מיקום הקבר בקרב הציבור הישראלי.
השלט והביקורים בקבר יהושע - "על המשמר", כ"ג אדר תשכ"ט (13 במרץ 1969)
השלט על קברו של יהושע בן נון בכפר חארס נתלה לראשונה לאחר מלחמת ששת הימים בידי הרבנות הצבאית, והוא הקבר היחיד לדעתי שהרבנות הראשית קבעה את מיקומו באופן רשמי. בעיתון "על המשמר" מתאריך כ"ג באדר תשכ"ט (13 במרץ 1969) מתואר מסע של חיילים שאורגן מטעם הוועד למען החייל בכפר סבא לאתר הקבר, דבר המעיד על הנגשת המקום לציבור הישראלי זמן קצר לאחר המלחמה.
התיאור מהעיתון מספר על "קבר המיוחס על-ידי מסורת ערבית ליהושע בן נון, הבנוי מאחורי גדר-אבנים" ומציין שבאתר ישנו "עץ אלון עתיק מאוד, שמסביב לגזעו בנוי מעין כוך אפלולי" וכן "מצבת-קבר" הנראית מבעד למשפע-עץ קטן. מימוש הריבונות הישראלית באזור בא לידי ביטוי בהשתלטות הצבא על האתר, כפי שהעיתון מציין בקצרה: "במקום בוצע בזמנו על-ידי הצבא".
אישוש ממסדי זה למיקום הקבר בחארס היווה נקודת מפנה בזיהוי קבר יהושע, ושם את כובד המשקל על מסורת זו על פני הזיהויים האחרים. בכך, לראשונה קיבל אחד מזיהויי הקבר גושפנקא רשמית מטעם הרבנות הצבאית.
מנחם תלמי, במדורו הפופולרי "הטיול המשפחתי עם מנחם תלמי" בעיתון "מעריב", פרסם כתבה תחת הכותרת "מסע להרי אפרים", בה תיאר את קבר יהושע בכפר חארס וכן את הקבר המיוחס לאביו נון. תלמי הדגיש בכתבה נקודה מעניינת - שאביו של יהושע, נון, לא היה לפי המקורות היהודיים מבאי הארץ, שכן נפטר במדבר.
הערה זו של תלמי מטילה ספק באמינות המסורת המזהה את קברו של נון לצד קבר יהושע, ומדגימה את הגישה הביקורתית שהחלה להתפתח בשנות ה-70 כלפי מסורות הקבורה השונות. כתיבתו של תלמי, שהייתה מיועדת לקהל הרחב, שילבה מידע היסטורי וגיאוגרפי עם ביקורת מקורות.
חוקר ארץ ישראל צבי אילן פרסם בעיתון "דבר" כתבה תחת הכותרת "טיולים לחג – ארץ שומרון", בה סקר בין היתר את שלושת המקומות המזוהים כקברו של יהושע בן נון: בכפר חארס שבשומרון, בכפר נבי יושע שבגליל העליון, ובתל תיבנה.
כתבה זו מהווה את אחת העדויות המוקדמות המזכירות במפורש את שלושת הזיהויים העיקריים לקבר יהושע, ומשקפת את ההכרה בריבוי המסורות הקיימות בנושא. הגישה המאוזנת של אילן, שהכיר בלגיטימיות של מסורות שונות, מסמנת התבגרות מסוימת בתפיסת הזיהוי הגיאוגרפי-היסטורי בחקר ארץ ישראל.
סקירה כרונולוגית זו של סיקור קבר יהושע בעיתונות העברית לאורך מאה שנה מגלה תמונה מרתקת של התפתחות המחקר והמסורות. בתחילת הדרך, הדגש היה על גילויים ארכיאולוגיים המקושרים לסיפור המקראי, כמו "חרבות הצורים". בהמשך, ניכרת מגמה של חיזוק הזיהוי של תיבנה כמקום קבורתו האותנטי של יהושע.
לאחר מלחמת ששת הימים, עם פתיחת אזורי יהודה ושומרון למטיילים ישראלים, חלה תפנית ותשומת הלב עברה לזיהוי בכפר חארס, שהיה נגיש עתה לקהל הישראלי. בשנות ה-70, החלה לצמוח גישה מורכבת יותר, המכירה בריבוי המסורות ומטילה ספק בחלקן באמצעות ניתוח ביקורתי.
לסיכום, הסיקור העיתונאי לאורך השנים מלמד לא רק על התפתחות המחקר הארכיאולוגי וההיסטורי, אלא גם על התמורות בתפיסת הזהות והמורשת בחברה הישראלית, ועל האופן שבו שינויים פוליטיים וגיאוגרפיים השפיעו על הקשר של הציבור היהודי למקומות הקדושים ולדמויות המקראיות.
תגובת ד"ר דביר רביב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן שערך חפירה בתל תבנה:
"אחד התיאורים הגיאוגרפיים הססגוניים במקרא הוא תיאור מקומה של תמנת סרח/חרס עירו ומקום קברו של יהושע בן-נון. אולם על אף הפירוט הטופוגרפי זיהויה של עיר יהושע לא זכה להסכמה במהלך הדורות. בעוד שהמקרא מציין את מיקומה של עיר זו בהר אפרים, במהלך ימי הביניים החלו להתפתח מסורות זיהוי נוספות ברחבי ארץ ישראל ואף מחוצה לה. יפה עשה ישראל שפירא שניסה להתחקות בשיטתיות אחר גלגול מסורות הזיהוי של עיר יהושע ומקום קברו. עיון במקרא ובמקורות יהודיים ונוצריים מהתקופות הקלאסיות, מאפשר לזהות בסבירות גבוהה את עיר יהושע בתל תבנה שבדרום-מערב השומרון. בימי הביניים התפתחו בזו אחר זו מסורות חדשות ברחבי הארץ, בעיקר בגליל ובשומרון. במהלך תקופה זו החלו בהדרגה יהודים, שומרונים, נוצרים ומוסלמים לאמץ את המסורת בכפל חארס שבשומרון, זיהוי שקיים עד עצם היום הזה".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com