1:
״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״
צריך לשים לב לפרט מעניין ומיוחד.
הקב״ה בוחר לפתוח את התורה הקדושה בדבר שהכי חשוב לו, והוא השמירה העתידית על עם ישראל.
וכך מסביר רש״י הקדוש, אמר ר׳ יצחק, מפני מה החליטה התורה לפתוח דווקא במעשה בריאת העולם, הרי לכאורה עיקר התורה ללמד מצוות וחוקים לעם ישראל, ואם כן התורה היתה צריכה לפתוח במצוות ״החודש הזה לכם״, בפרשת קרבן הפסח שפותחת במצוות קידוש החודש, שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל.
אך הקב״ה מבקש להראות את חיבתו לעם ישראל ולהתחיל בזה שמציין מי ברא את העולם, מי הוא הראשון לכל דבר, מי האחראי על העולם כולו ולמי הרשות להחליט למי לתת את ארץ ישראל.
ידע הקב״ה שבעתיד יבואו אומות העולם ויאשימו את ישראל שכבשו ארצות לא שלהם, שבע אומות שישבו בארץ ישראל לפני כניסתם של ישראל לארץ.
ופה אומרת לנו התורה מה לענות לאומות העולם.
כל הארץ היא של הקב״ה, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו.
כשרצה לתיתה לשבעת העמים, נתנה להם, וכשרצה לקחתה מאיתם כדי להנחילה לעם ישראל, עשה זאת.
אם כן המילה הראשונה שבתורה, ״בראשית״, חשובה וקריטית לנו עד עצם היום הזה.
והקב״ה שכל כך אוהב אותנו, בחר לפתוח בה את התורה הקדושה.
2:
כתוב במדרש, ״בראשית ברא אלוקים״.
אין ראשית אלא חלה שנאמר: ״ראשית עריסותיכם״
ואין ראשית אלא מעשרות שנאמר: ״ראשית דגנך״
ואין ראשית אלא ביכורים שנאמר: ״ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלוקיך״
וחז״ל למדו מכאן שישנם עוד שלושה דברים שעבורם היה כדאי לברוא את העולם, חלה, מעשרות וביכורים.
מפה אפשר להבין יסוד גדול וחשוב.
הקב״ה דורש מאתנו להקדיש לו את הדבר הראשוני שיוצא לנו, את כל הראשית שלנו.
את הפרי הראשון שיוצא מהעץ, עלינו לקשור עליו גמי כדי לזהות אותו בהמשך כדי שיהיה קודש לה׳.
כשעושים חלה, מקדישים את הראשית לה׳.
גם מכניסים הביתה פירות או חיטה, בהמה ראשונה, פטר חמור, בננו הראשון לפדיון הבן, את כל אלו מאפיין עניין אחד, הדבר הראשון שבו בורכנו, אותו נקדיש לה׳.
ולמה זה?
הקב״ה שכל כך אוהב אותנו מלמד אותנו שיעור חשוב לחיים בהכרת תודה.
ברגע שלוקחים אנו את הדבר הראשון שיוצא לנו, מקדישים לקב״ה ואומרים לו שיודעים אנו שכל מה שיש לנו הוא מברכתו, ישר סוללים אנו את הדרך לקבל ממנו עוד ועוד ועוד במשך כל השנה.
אך מי שחס ושלום יודע לקבל אך לא לתת תודה, לכאורה יכול לגרום להיות פחות מבורך במשך השנה.
גם בחודשי השנה רואים ששלושת השבועות הראשונים של השנה מוקדשים לה׳.
ראש השנה, ימי התשובה, יום כיפור, ארבעה ימים של התעסקות במצוות סוכה וארבעת המינים, חג סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה.
3:
במסכת בבא מציעא מסופר על ר׳ חייא שהחליט יום אחד לעזוב את שיגרת יומו ב״כולל״ כדי לחפש חמישה תלמידים שאותם ילמד חמישה חומשי תורה, ושישה תלמידים שאותם ילמד ששה סדרי משנה.
תפקידם של תלמידים אלו יהיה להעביר הלאה את מה שלמדו.
ר׳ חייא סבר שאם תהליך כתיבת ספר התורה יעשה מראשיתו עם כוונה גדולה , כל מי שיזכה ללמוד מספר זה לא ישכח תלמודו לעולם.
מה עשה, הלך וקנה קרקע, זרע בה זרעי פשתן, כשצמחו עשה מהם רשתות שאותם שם ביער, בהם ניצודו צבאים, אותם הוא שחט, את בשרם תרם לעניים ואת עורם הכין כדי כדי לכתוב עליהם את התורה והמשנה.
כשסיים קרא לתלמידיו ולימד אותם מספר מיוחד זה שנעשה מראשיתו לשם כתיבתו.
ר׳ חייא טרח כל כך הרבה כיוון שהבין את מעלת ה״בראשית״
4:
מסופר על אחד התנאים, רבו של ר׳ מאיר, שירד מן הדרך ויצא לתרבות רעה.
שמו היה אלישע בן אבויה.
שמו נמחק ומופיע בחז״ל רק פעם אחת במשנה בפרקי אבות בפרק ד׳. (בגמרא הוא מופיע כמה פעמים כ״אחר״)
״אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו הכתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוק״.
וככה דורשים חז״ל בשמו של אלישע בן אבויה ששמע משמו של ר׳ עקיבא, ״טוב אחרית דבר מראשיתו״.
כשהראשית טובה, גם האחרית טובה.
אך כשהראשית לא טובה, גם האחרית לא תצליח.
כשילד לומד, הרי הוא כדיו על דף חדש שהוא טוב מראשיתו ולכן יהיה טוב גם באחריתו.
אך מי שלא התחיל ללמוד בילדות אלא רק בהמשך החיים, הרי הוא כדיו על נייר משומש שאחריתו לא תהיה מוצלחת.
מעניין לבדוק מדוע בחרו חז״ל מכל דבריו של אלישע בן אבויה דווקא אימרה זאת משמו, מה מיוחד בה ואיך היא קשורה אליו.
העניין יובן לפי התוספות במסכת חגיגה דף ט״ו שמביא את הירושלמי שאומר, שאבויה היה אחד מפרנסי ירושלים, שכשנולד בנו אלישע והגיע זמן הברית, עשה משתה גדול ובין שאר המוזמנים החשובים היו גם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע שלא התערבבו בין האורחים אלא ישבו בצד ועסקו בתורה.
בשעה שלמדו, הקיפה אותם אש מסביבם.
אמר להם אבויה ״לשרוף את ביתי באתם״?
אמרו לו ״היינו עוסקים בתורה, מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיינו שמחים בלימוד התורה כנתינתה מסיני מה מסיני ניתנה באש אף כאן ניתנה באש״.
אמר להם ״אם ככה, אם זאת כוחה של תורה, אם יתקיים בני, אקדישו לתורה״.
מסבירים התוספות, שלפי שלא התכוון אבויה להקדיש את בנו אלישע לשם שמים אלא בשביל הכבוד החיצוני, לפיכך לא נתקיים בו, ויצא לתרבות רעה.
ולכן הביאו חז״ל בפרקי אבות בשם אלישע בן אבויה דווקא את אימרתו בעניין ההבדל בין מי שהתחלתו טובה, לבין מי שלא.
כי הנה בדידו הווי עובדה והוא עצמו הדוגמא לדבריו.
שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי