ביום חמישי האחרון, ה' בניסן תשפ"ה, נפטר הגה"צ רבי מנחם רוטנברג זצ"ל, המשגיח המיתולוגי של ישיבת 'קול תורה', בגיל 79.
בעוד משפחתו ותלמידיו יושבים שבעה, ראוי לספר מעשה נפלא אודותיו.
היו אלה ימי מוצאי מלחמת ששת הימים, בשנת תשכ"ט. האווירה בציבור הישראלי הייתה ספוגה בתחושת "כוחי ועוצם ידי". מפקדי צה"ל, שיכורי ניצחון, ביקשו לארגן כנס עבור בני ישיבות מחו"ל השוהים בארץ בימי בין הזמנים בחודש ניסן ולספר על הניסים והנפלאות שארעו לעם ישראל.
את הכנס יזמו שמעון פרס, משה דיין והרב שלמה גורן, והם הגיעו להסכמה עם הנהלת ישיבת 'קול תורה' שהכנס כולל אש"ל מלא בימי "בין הזמנים" של חודש ניסן יתקיים בקול תורה - לשם יבואו בני ישיבות הגרים מחו"ל מכל עולם הישיבות.
ראש הישיבה מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אישר את קיום הכנס.
הרב מנחם רוטנברג ("נחצ'ה" בפי תלמידיו), שהיה אז אברך צעיר בישיבה, למד בחברותא עם בחור מאנטוורפן בשם חיים קובר. יום אחד, אותו בחור קיבל מכתב המזמין אותו לכנס. כבחור תמים, הוא הראה את המכתב לחברותא שלו, ר' מנחם.
ר' מנחם, שניסה להבין את משמעות העניין, לא נשאר אדיש. הוא לקח את המכתב והלך עם הבחור לישיבת בריסק, שם הציג אותו בפני הרב חיים שאול קרליץ.
הגרח"ש העביר את המכתב לסטייפלר ומשם החלה להתגלגל סערה.
ראשית, קנאים התקשרו לראש הישיבה, רבי שלמה זלמן אויערבך, ושאלו אותו האם הדברים נכונים. הגרש"ז אישר שאכן הכנס הצה"לי בישיבת קול תורה קיבל את אישורו.
(חשוב להדגיש ש"פעם" - באותה תקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, טרם התגבש הפילוג העמוק שאנו מכירים היום בין עולם הישיבות ובין צה"ל (ועי' באמרתם של תלמידיו של בנו של הגרש"ז - מנהיג הפלג הירושלמי הגר"ש אוירבך זצ"ל "חרדים כמו פעם")).
בדרך לא דרך, המכתב הגיע לידיו של רבי עמרם בלוי, מנהיג נטורי קרתא, שהחל מיד בארגון הפגנות מול הישיבה בכל לילה. ונותר בידינו פשקוויל עסיסי בעניין שכתב בלי ששמו של הגרש"ז יופיע בו.
האגדה מספרת ששמעון פרס, ששמע על ההפגנות, הגיב באומרו: "מי שיפגין בנו יגויס לצבא".
בסופו של דבר, נמצאה פשרה: סוכם עם הצבא שהמשתתפים בכינוס הצה"לי אומנם ילונו ויאכלו בישיבה, אך הדרשות והכינוס עצמו יתקיימו במתחם בויאר הסמוך. כך היה, והרוחות שקטו.
אירוע זה התרחש שנים ספורות לפני שהרב גורן היה במוקד הסערה הציבורית המפורסמת של "פסק דין האח והאחות", שבה טיהר זוג אחים מחשד לממזרות בפסיקה שעוררה זעם רב בציבור החרדי.
פעולתו של הרב רוטנברג באותם ימים, כאברך צעיר שעדיין לא נשא בתפקיד רשמי בישיבה, מלמדת אותנו דבר או שנים כיצד מתרחשים הדברים בעולם הישיבות.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com