בשבוע שעבר קראנו בפרשת השבוע על מעמד הר סיני וקבלת התורה מאת הקדוש ברוך הוא, במעמד זה נאמרו לעם ישראל עשרת הדברות. וכעת, לאחר שכלל ישראל קיבלו את התורה, ניגשים לעסוק בפרטים ובחלקים המעשיים, הזכויות והחובות, לתחום גדרים וגבולות ברורים, בין המותר לאסור וכדומה.
האמת היא כי בעצם כל חברה בעולם זקוקה סייגים וגדרים, שאם לא כן הרי היא תאבד את צורתה, כמו גם את משמעותה ופנימיותה, משום שהגבולות שעומדות מסביב – הם אלו שתוחמות ומגדירות ומהוות את הבסיס לכל מה שבתוכם. לא צריך אדריכל גדול כדי לדעת את העובדה הפשוטה שכל ילד יודע כי אם אין גדר – אז אין חצר... ואם אין קירות – אז אין בית...
למראית עין, כללים ופרטים אלו יכולים להיתפס רק כנתונים יבשים, ככללים נוקשים – טכניים. אבל לאמיתו של דבר כאשר המדובר על חוקי התורה הקדושה, הגדרים והסייגים, הכללים והפרטים מהוים הם חלק בלתי נפרד ממכלול של "תורה מן השמים"! תורת חיים שמלמדת אותנו כיצד לחיות בעולם הזה על פי הוראות הבורא, וכפי שפשוט לכל בר דעת כי אין אפשר להשתמש במכונה משוכללת ככל שתהיה ללא 'הוראות יצרן' מדוקדות, כך ועוד יותר מכך אי אפשר להתנהל בעולם ללא הנחיות שמאירות לנו את הדרך בעולמנו. וכך אמרו חז"ל: "מה הם מסיני – אף אלו מסיני".
כשבני ישראל קיבלו את התורה הם קיבלו יחד איתה את ההוראות המעשיות דבר יום ביומו. "תורה מלשון הוראה" – כדברי חז"ל הנודעים. לפעמים נוח לו לאדם להיתלות במעמד הגדול ולהתרגש, אבל כשזה מגיע למעשה, לחיי היום יום, הוא שוכח מי נתן את התורה – ואת ההוראה. החיים שלאחר הירידה מההר מטבעם קשים יותר. היומיום, הרדיפה אחר הפרנסה והעיסוקים האינטנסיביים משכיחים מהאדם את מהותו, מאין הוא בא ולאן הוא הולך.
• • •
פרשתנו פרשת משפטים פותחת במילים: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", רש"י במקום מביא מדברי חז"ל: אשר תשים - כשולחן ערוך ומתוקן לסעודה. את התורה יש לבאר, לערוך להגיש ולהאיר, כאותו שולחן ערוך ומוכן לאכילה. כשאתה, הורה או מחנך, מעביר מסר הלכתי, ערכי, יהודי – אל בניך, תלמידיך, אל תשאיר להם פתח לספיקות, תהיות ולבטים, התפקיד שלנו הוא להאיר בפניהם ולפתוח להם הכל, כשולחן ערוך. אלו שמבינים בעריכת שולחן, יודעים שגם ה'מסביב', העריכה הכוללת של הרקע והתפאורה, חשובים לעריכת השולחן כראוי.
חלק עיקרי וחשוב בהגשה הוא ה'סדר', פריסת הדברים בצורה ברורה ומובנת, בלי "להפיל" על הילד או החניך "ממטר" של נתונים, אינספור משפטים, אמרות, ציטוטים ומובאות – הוא מאבד את הריכוז והיכולת לקלוט ולעבד את הנתונים. אתגר הוא בשבילנו להגיש לפניו בצורה ברורה ורהוטה ובסדר נכון. כך ייקל עליו להתחבר לדברים ולזכור אותם. חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו: "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" וביארו המפרשים כי הכוונה היא לדיבורים קצרים- ממוקדים, שמהם יוכל התלמיד להבין את כל הפרטים. כאשר מביאים את הדברים באופן מסודר ומחושב – הם ייקלטו אצלו כראוי, ויישארו בזכרונו ובתודעתו כהלכה.
• • •
לסיום, רציתי לעדכן את קוראינו הנאמנים שעקבו בדריכות בנושא עיסוקו של הטור בשבועות האחרונים, בהירתמות המפוארת לטובת ימי ההתרמה למען העשייה הברוכה שלא תיפסק חלילה.
ובכן, בסייעתא דשמיא עצומה זכינו להתגייסות מופלאה של עם ישראל, שהביאה לסיומה המוצלח של המגבית שנערכה בתחילת שבוע זה.
אפשר רק לצאת בהתפעלות מכוחו של כלל ישראל, האם הייתם יכולים לצפות מראש את התגייסותם של למעלה מאלפיים וחמש מאות(!!!) תורמים מרחבי העולם היהודי כולו?
מפעים היה לסייר סיורי עבודה נמרצים ב'מטות' המאולתרים שהוקמו לצורך כך, ולא... הפעם לא לצרכי בחירות... (גם זה יבוא בעז"ה, בעתו ובזמנו, בפעם המי יודע כמה...) אלא לצורך רתימה של שותפים נוספים שהתקשרו ובקשו להטות כתף תומכת ולסייע להצלחת המגבית.
עם ישראל הוכיח שוב ושוב בפעם המי יודע כמה את כוחו באחדותו, מתוך ערבות הדדית, בתחושת שליחות משותפת להיטיב ולהועיל ולזכות את כל ילדי ישראל באשר הם, בחינוך יהודי ערכי, מתוך רווחה ותנאי שטח נאותים.
מי כעמך ישראל!
ומכאן נשגר ברכות תודה לכל אלו שטרחו ועמלו יחד בכוחות משותפים כדי להשלים את היעד, כי רק ביחד כאיש אחד ובלב אחד אפשר להגיע להצלחות. בשמי ובשם כל הילדים שיחיו הנני להודות לכם מקרב לב, ולברך אתכם בברכה נאמנה: שאו ברכה מאת ה'!
יחד שבטי ישראל