המשפיע רבי אלימלך בידרמן, שהלילה (חמישי) הדליק לראשונה מדורה בליל ל"ג בעומר במירון, חשף בשיעורו לפרשת בהר, כפי שפורסם בקובץ 'באר הפרשה', מקבץ סיפורים של ניסים גלויים - אותם שמע ממקור ראשון, שהתרחשו בשנים האחרונות בזכות תפילה בציון הקדוש של רשב"י במירון.
המעשה הראשון התרחש בשנת תשע"ג, בארה"ב. וכך סיפר ר' מיילך: "בתחילת השנה הושיבו השלטונות כמה וכמה יהודים יראים ושלמים בבית האסורים, מחמת איזה עניין, אחד מהאסורים היה יהודי שנהג לעלות מידי שנה ושנה בל"ג בעומר למירון, ועתה בשנה הזו התאונן שלא יוכל לנסוע למירון. נענה אחד הבנים ואמר לו 'הרשב"י יבוא אליך' וזאת מתוך נחמה, והיו דיבורים אלו נראים כחוכא ואיטלולא. בהגיע שבת ל"ג בעומר, היהודי מירר בבכי וכל קירות בית האסורים היו רטובים מדמעות.
"במוצאי מנוחה פרצה לפתע שריפת ענק בית האסורים, וכל היהודים היושבים שם יצאו בשירת 'בר יוחאי' והחלו לרקוד סביב לשונות האש, 'תורתו מגן לנו היא מאירת עיננו הוא ימליץ טוב בעדינו' בעודם שרים הגיעה לפתע הודעה מהנהלת בתי הכלא, כי עקב השריפה כל האסירים משוחררים בגלל חשש לחייהם, וראו כולם איך רבי שמעון הגיע לכלא והוציא אותם מן השביה".
סיפור נוסף התרחש בשנת תשע"ה. "עקרת בית המשתייכת לחסידות 'תולדות אהרן' בירושלים, הרגישה לחץ נורא בעיניה וראייתה נחלשה מאוד, בצר לה פנתה לרופאים, ולאחר בדיקת סי טי ביום ל"ג בעומר, בתום הבדיקות מיהרה לקבוצת חסידי תולדות אהרן הנוסעים מירונה, כי התשובות לא יגיעו רק לאחר 24 שעות, בהגיעה למירון כמעט ולא הצליחה לראות את ההדלקה של הרבי אלא בכתה ללא הרף אל ה' שיאיר את עיניה.
"ויהי ממחרת ותשכם האשה בבוקר והנה היא רואה כאחד האדם, אלא שתשובת הבדיקות שעברה הגיעו ובהן התברר כי עליה לערוך ניתוח דחוף כי בלא זה מסוכנת היא לאבד את מאור עיניה. אמרה האשה לרופא, היום בבוקר למחרת נסיעתי למירון פקח ה' את עיני, וגם הכאב והלחץ גם הוא פרח כלא היה, הרופא לא הבין את אשר לפניו, ובשבע בדיקות נוספות שנערכו מידי שבוע משך שבעה שבועות התברר כי אין כל טעם לערוך לה ניתוח".
הסיפור השלישי התרחש בשנת תשע"ד. וכך סיפר המשפיע: "משפחה אחת שבנם הגיע לגיל השידוכין זה עידן ועידנים, ועדיין לא היה נראה שידוך באופק, ביום ל"ג בעומר נסעה אמו למירון, בדרכה דיברה עם בעלה בפלאפון ונזכרה שטרם הולדת בנם זה, הבטיחה אצל רשב"י שכאשר יוולד לה בן יקראו את שמו 'שמעון' ומשום מה נשתכח הדבר מלבם ונקרא שמו 'זעליג', ומי יודע אולי עניין זה הוא המעכב את הזיווג.
"בהתייעצות עם רב הוחלט להוסיף לשמו את השם שמעון ומעתה יקרא 'שמעון זליג', וכדי לא לעורר רעש מיותר, בשבת כאשר יעלה הבחור לתורה יקראהו הגבאי - 'יעמוד הבחור שמעון זליג'.
"בשבת שלאחר ל"ג בעומר התפללו הבחור ואביו בבית מדרש שהם רגילים בו, ומיד לאחר התפילה ניגש יהודי לגבאי ושאל 'מעולם לא ידעתי ששמו שמעון זעליג, ידעתי ששמו זליג בלבד' לשאלת הגבאי וכי מה אכפת לו, הסביר היהודי 'בחור כמותו הייתי רוצה לחתן, אלא ששמי זעליג והרי אנו מקפידים על צוואת רבי יהודה החסיד שלא להשתדך כששם החותן כשם החתן, ואם שמו אינו כשמי, אלא שמעון זעליג, אין מתאים מבחור זה לקחתו כחתן לבתי', ותוך כמה ימים נגמר השידוך במזל טוב".