השבוע מלאו חמש עשרה שנה להקמת "נצח יהודה" [גדוד 97 חטיבת "כפיר"] דמתקרי בפי העם "נחל חרדי".
בשנה האחרונה זכו מפקדי וחיילי גדוד 97 בשלל פרסי הצטיינות ובראשם "פרס הרמטכ"ל" הפרס היוקרתי ביותר לגדודי חי"ר.
פרסים אלו הוענקו להם על הישגים יוצאי דופן בפעילותם המבצעית. בשנה האחרונה ביצע הגדוד יותר מאלף פשיטות [1000!!] לתוך קיני מחבלים, חיסל עשרות מהם והביא לתפיסתם של רבים אחרים, וכל זה "תוך סיכון נפש, דבקות במטרה, תחכום רב וביצוע מושלם של משימות הלחימה..".
זאת ועוד, על גדוד נצח יהודה הוטלה אחריות ביטחונית זה כמה שנים על הגזרה הארוכה ביותר ב"יהודה ושומרון" ולמרות זאת הוא הצליח בפעילותו לסכל ולחסום כמעט הרמטית את הניסיונות הבלתי פוסקים של ארגוני המחבלים לפגע ולהרוג אזרחים. לדברי מח"ט "כפיר" הגדוד הציב רף גבוה וסטנדרטים חדשים לכל הגדודים האחרים שבחטיבה, הקרבות שניהל מול מחבלים נלמדים ומוצגים לגדודים האחרים כדוגמה ומופת לאידיליית פעולתו של גדוד חי"ר.
אז פשוט רצינו לומר לכם תודה
תודה על נכונותכם לסכן את עצמכם למענינו יום יום, לילה לילה, במסירות נפש כפשוטם של מילים וללא מליצות.
תודה על לחימה מאומצת עיקשת ומתמשכת גם בימים מוכי שרב עתירי יזע, ובלילות מקפיאי גוף ונפש.
תודה לכם על אין ספור לילות של מארבים, ופעילות הרואית מסכנת חיים בקיני הצרעות של הגרועים שבאויבינו.
תודה! תודה! תודה!
מאתנו, אזרחים שבזכות פעילותכם ובעזרת ה' האויבים אינם טובחים בנו ובילדינו.
"אם ה' לא ישמור בית שווא שקד שומר" שלוחי הקב"ה אתם העומד ויעמוד לימינכם.
ובתקשורת החרדית שתיקה רועמת ונגיעות בוז
כלי התקשורת במגזר החרדי ממנו באתם ושם גדלתם לא פינקו אתכם.
[השבוע הגדיל לעשות עיתונאי (י.ר.) וקרא לכם בלעג של כפיות טובה, "שהידים"]
הם לא יספרו על תפילות שחרית של חיילים טרוטי עיניים עייפים עד כלות, שגם לאחר ליל פעילות מתיש לא ישעטו לעבר המיטה הקורצת עד לאחר התפילה - רק הקב"ה יודע ערכה של תפילה זו! גם לא יסקרו את השירה ו"דברי התורה" בסעודות "שבת גדודית" שאם לרגע תעצום עיניך נדמה יהיה לך שאתה בסעודת שבת בישיבה.
לא יספרו על נהלי הצניעות המחמירים במחנה, או על שיעורי התורה הרבים, הם לא יזכירו את רמת "כשרות מהדרין" שבמטבח, ולא יעלו על נס את מסירותם של רבני העמותה שבמסירות וללא לאות יורדים יום יום למחנה ולשטחי האימונים לחזק רגליים כושלות ולהפיח רוח חיים של תורה בחיילים.
לא יכתבו כתבת צבע על המג"ד הנוכחי עטור האותות, שעל שולחנו נמצאים בדרך קבע המסכת הנלמדת בדף היומי וספרי ח"ח ו"שמירת הלשון" בהם הוא הוגה בכל רגע פנוי. גם לא יספרו בהשתאות על השיעור השבועי הקבוע שהמג"ד מוסר לכל קציני הגדוד בספר "שמירת הלשון" וכל חייל מקבל ממנו ספר "חפץ חיים" כציוד אישי.
אותה תקשורת המפרכסת ומשבחת בכל הזדמנות את ארגוני "הצלה" או "זק"א" לא מצאה לנכון לשבח ולו במילה אחת את הצלת הנפשות שלכם בפעילות עתירת עמל ויזע פי כמה, ובסיכון חיים.
הם כ...ו...ל...ם נושרים, שבבניקים, חובשי כיפות סרוגות.
התקשורת החרדית תמנע מלספר על אותם חיילים בגדוד שאורח חייהם החרדי נורמטיבי לחלוטין, וחלקם אפילו צדיקים [במלעיל], שלאחר שמצאו עצמם מתבטלים בישיבה וחגים סביב עצמם ללא תוחלת, מצפונם העיק עליהם והתגייסו להציל נפשות בגדוד שנהליו מאפשרים להם להמשיך ולשמור על אותו אורח חיים חרדי שהם רגילים בו.
התקשורת גם לא תספר על אין ספור "נושרים" שעול הצבא גרם להם גם לקבל מחדש "עול מלכות שמים", לשמחתם ואושרם של הוריהם שעיניהם יבשו כבר מדמעות ודאגה כשהבן נזרק מישיבה לישיבה עד שהפך "נושר".
מאידך ידעו הם לספר ולדוש שוב ושוב בחדווה לא מוסתרת, אך ורק באלה שעדיין לא השתקמו מהנזקים הרוחניים שחיי ההוללות המופקרים בשנים שקדמו לגיוס חרצו בנשמותיהם, וגם אז, יתעלמו לחלוטין מהמהפך הנפשי הדרמטי שעברו אותם חיילים שבזכות השירות הקרבי הפכו מנמושות חסרי חוט שדרה וכעלים נידפים ברוח, להיות ל"בני אדם מן היישוב" הנוטלים אחריות על חייהם וחיי משפחותיהם בעתיד. כי בצבא למדו אחריות מהי, ותרגלו בתנאים קשים הצבת מטרות וחתירה מאומצת להשגת אותן מטרות.
יפה אמר לנו פעם אחד מגדולי הדור בקשר לאותם נערים: "לעולם יהא אדם ירא שמים", קודם כל "יהא אדם" ורק אח"כ "ירא שמים". רק אחרי שבנה האדם באישיותו את תשתית היותו "אדם" יכול הוא להתקדם ולהפוך גם ל"ירא שמים". ללא תשתית זו, "יראת השמים" שלו אינה שווה פרוטה עכ"ל. ועוד הוסיף בשם אחד מאדמו"רי גור: "נח איש צדיק תמים..." קודם כל "איש" ורק אח"כ "צדיק תמים".
התעלמות תמוהה של רבנים ועסקנים המטפלים ב"נוער נושר"
כמה מצער שגם אותם רבנים ועסקנים העוסקים בהצלתם הרוחנית של "נוער נושר" שניסו בכל מאודם ובמסירות ראויה לשבח לשקם את אלה שנפלטו מ"עולם הישיבות" בשנים שקדמו לגיוס, לא השכילו לטרוח ולרדת בתכיפות למחנה ולפגוש מחדש את אותם תלמידים לאחר שהשירות הקרבי לימד אותם לקבל על עצמם עול ואחריות, מלבד הניתוק הקיים במסגרת הצבאית מעצם הגדרתה כ'מסגרת קשוחה' ניתוק שמנע מהם להיחשף לתועבות הרחוב, כל אלו ועוד, הביאו לכך שמוחם וליבם נקיים ופתוחים יותר לקבל מוסר והדרכה, אין לשער כמה מאות רבות של משפחות יראי שמיים מקדשי ה' היו נוספים לכלל ישראל, לו היו משדרים להם ולו אך במעט, הערכת אמת, הכרת הטוב, עידוד ואהבה.
הראש שמתחת לכיפה הסרוגה
בתרועות ניצחון יצביעו המשמיצים על הכיפות הסרוגות שעל קדקוד חלק מהמתגייסים "הם לא חרדים בכלל .. לא הצלחתם לגייס חרדים..." ולא יעמיקו לחקור מדוע הנערים שבאו מבתים חרדים, למדו בישיבות חרדיות, מה גרם להם להשליך בזעם לא קדוש עוד לפני הגיוס את הכיפה השחורה שעטרה את ראשם בכל שנות ילדותם ונערותם. [כתב צבאי בעיתון חרדי בעל כיפה סרוגה קטנה שמעולם לא ביקר בגדוד, טורח פעם אחר פעם להשמיץ את "נצח יהודה" כאילו רק מחללי שבת ובעלי כיפות סרוגות משרתים שם. כקוריוז רק אספר שאותו כתב פרסם בעיתון רכילותי מחליא שהיה אז עורכו, ש"פלוגת "הנח"ל החרדי נצפתה סועדת במסעדה לא כשרה בטבריה..." דא עקא שבאותו זמן עדיין לא גויס ולו חייל אחד לפלוגה, הם התגייסו שבועיים מאוחר יותר – אופס טעות! הידיעה שהוכנה מראש פורסמה מוקדם מידי]
[ואפרופו כיפות סרוגות, אכן ישנם חיילים מהמגזר החרדל"י יראי שמיים בכל מאודם (מספרם לא יעלה על 25% – 30% בכל גיוס וב"מיטב" מקפידים מאוד שלא יעלה מספרם על אחוזים אלו] שלבקשת רבני העמותה משלטונות צה"ל הסכימו לצרפם למסלול החרדי כי תרומתם הרוחנית לגדוד כולו היא גדולה ומשמעותית!!]
לא אוכל לחלל שבת - וגם יפריע לי בשידוכים
האם אין שם מחללי שבת כלל? האם לא קרה שבוגר הגדוד הוריד את הכיפה? התשובה היא: יש בודדים כאלה בכל מחזור גיוס! אך כל מי שמודע לסיפורם האישי של אלו ויודע ומכיר מקרוב את המצב הרוחני הירוד בו הם היו כבר קודם הגיוס לא יתפלא, אך להאשים במצבם את השרות הצבאי היא איוולת מרושעת. [יש הבדל קטן, שבגדוד הוא צריך להתחבא כשהוא מעשן בשבת רח"ל כי אם יתפוס אותו המג"ד הוא יעוף מהגדוד]. כקוריוז לא משעשע וכואב אספר על בחור בלבוש חסידי מלא שלפני 13 שנה הודיע לי שחזר בו מכוונתו להתגייס לנח"ל החרדי משתי סיבות א. שם הוא לא יוכל לעשן בשבת ללא שיסתכן בעונש. ב. המדים יפריעו לו ב"שידוכים"!!
יחסם הדו פרצופי של הפוליטיקאים החרדיים
חברי הכנסת החרדים והעסקונה הבכירה מחרימים אותם, מעולם לא באו לבקר ולעודד, מעולם לא עזרו בתקציבים, התייחסו אליכם בעבר ומתייחסים אליכם גם כיום כאילו אתם לא שייכים למגזר החרדי. אך מאידך בראיונות בתקשורת הכללית ובוועדות הכנסת הדנות ב"גיוס חרדים" הם משתמשים בכם בצביעות ומסיבים את תשומת הלב אליכם - הנה ראו החרדים שאינם בני תורה מתגייסים לצבא!!
מי כמוהם יודע שרק הקמת גדוד "נצח יהודה" גרם לשופטי בית המשפט העליון להסכים ולאשר את "חוק טל", אותו חוק שאפשר לעשרות אלפי בני תורה לשבת וללמוד בשקט ולקבל עבורם תקציבים יותר מעשר שנים.
גם בעתיד הקרוב כשהמשך לימוד התורה בישיבות יותנה ב"עמידה ביעדי גיוס" יספרו וימנו כל אחד מהמתגייסים כ"מוני מרגליות" להוכיח שהציבור שלנו עומד ב"יעדי הגיוס". כל בר דעת מבין שדעת הקהל החילונית לא הייתה מאפשרת לנציגיה בכנסת ללכת לקראת החרדים ולו במילימטר בנושא "גיוס חרדים" לולא קידוש ה' שהם עושים יום יום שעה שעה.
לפום צערא אגרא - חיילים יקרים!!
קשה לכם לחזור לביתכם או לשכונת מגוריכם לאחר שבוע מפרך של לחימה עתירת סיכון ולקבל כתף קרה במקרה הטוב!
קשה לכם לראות את חבורת הפרחחים שהיו חברים של חלק מכם בעבר ועדיין שוחים במדמנת ביצת השבבניקיות לועגים לכם במבטים נוטפי תאוות וקוראים לכם פראיירים!!
קשה לכם שאותם החברים עדיפים עליכם בשוק השידוכים כי בגדי ה"שחור והלבן" מכסים את ערוותם.
אבל אתם נושכים שפתיים, לא מוותרים, וממשיכים לקדש שם שמים ברבים....
הצגת כל התגובות