דף נג
א. דין מרדעת בחמור 1. לצאת, שרי אם קשור מע''ש. 2. להניח בשבת לתענוג, רב שרי ושמואל אסר. 3. לצאת באוכף פליגי אף אם קשור מע''ש, והא דמרדעת שרי כיון דלא נפיל או משום דהוי צורך לחממה.
ב. הברייתא לא יצא 1. סוס בזנב שועל. 2. סוס בזהורית בין עיניו. 3. זב בכיס. 4. עזים בכיס בדדיהן בלא מהודק, כר' יוסי לחלב. 5. פרה בחסום. 6. סייחים בטרסקלין ולחצר שרי, דתענוג שרי או בקטנים ומשום צער. 7. בהמה בסנדל וזה חומר בבהמה. 8. קמע אף מומחה, דליכא מזלא לבהמה.
ג. במה בהמה מותרת לצאת 1. אגד שע''ג המכה. 2. קשישין שע''ג שבר. 3. שליא מדולדלת. 4. זוג פקוק בצוארה.
ד. שמועות צער בבהמה 1. אין מפרכין לבהמה, משום צער, ודחי דלמא לתענוג. 2. אחזה דם אין מעמידין במים אף דאיכא צער, ודחי גזירה משום שחיקת סמנים, ובאדם נראה כמיקר אבל אין מיקר בבהמה, ויש חולקין דליכא בבהמה גזירת שחיקת סמנין.
ה. המקרים שאמרו בוא וראה 1. אדם שלא היה לו שכר מניקה ונעשו לו דדים, ופליגי האם הוא גדול וכן קשים מזונותיו של אדם. 2. אדם שלא הכיר מעודו שאשתו גידמת, ונחלקו אם זו מעלת האשה או האיש.
ו. יציאת הרחלים 1. לבובין, כדלקמן. 2. שחוזות, אוחזין האליה למעלה. 3. כבולות שהאליה למטה, וכמו ארץ כבול שלא עשתה פירות, מכובלין בכסף וזהב או חומטון שהרגל שוקעת. 4. כבונות, שמכסים צמר של בן יומו למילת, ולרבי יוסי בהא לחוד שרי.
ז. מהו לבובין 1. שנים שנים, לבבתִּני. 2. עור מפני זאבים, והטעם להו''א ריש עדרא ושמני, ולמסקנא שמהלכים זקופים. 3. עור תחת האליה כדי שלא יעלו על הנקיבות.
ח. דין צרורות 1. לת''ק שרי לייבש ולחלב. 2. ר' יוסי אוסר לגמרי. 3. רבי יהודה שרי לייבש, ופליגי כמאן הלכתא.
שאלות לחזרה ושינון
א. דין מרדעת בחמור (4)
ב. הברייתא דלא יצא (8)
ג. במה בהמה מותרת לצאת (4)
ד. שמועות צער בבהמה (2)
ה. המקרים שאמרו בוא וראה (2)
ו. יציאת הרחלים (4)
ז. מהו לבובין (3)
ח. דין צרורות (3)