בדף היומי במסכת מכות דף י"ט, עוסקת הגמרא בסוגיית שתי הקדושות של ארץ ישראל. הקדושה הראשונה היתה על ידי עולי מצרים בימי יהושע, והשניה על ידי עולי בבל בימי עזרא. הדיון בגמרא, קשור למחלוקת שבין רבי אליעזר ורבי יהושע בשאלה האם קדושה ראשונה קדשה לשעתה בלבד ולא קדשה לעתיד לבוא, או שקדשה גם לעתיד.
העלייה להר הבית מחלוקת הראב"ד והרמב"ם
הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פוסק כי "אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו... שאע"פ שחרב - בקדושתו עומד". הוא מבחין בין קדושת המקדש וירושלים לבין קדושת שאר הארץ. קדושת המקדש וירושלים "קדשה לשעתן וקידשן לעתיד לבא". הסיבה לכך היא שקדושה זו תלויה בשכינה, ו"שכינה אינה בטלה". גם כשהמקדש שומם, "בקדושתן הן עומדים".
על דברים אלו חלק הראב"ד. הוא סובר שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, ולא רק לעניין הארץ אלא גם לעניין המקדש וירושלים. הוא אף סובר שייתכן שגם למי שטוען שקדושת הארץ קיימת בימינו, "קדושתם היתרה של ירושלים והמקדש אינה תקיפה". הראב"ד מסכם את "לפיכך, הנכנס עתה שם - אין בו כרת".
קדושת א"י עד עולם
בספר 'קול רנה', המבאר כפילות בפסוקים בפרשת לך לך המבטיחים את הארץ לאברהם אבנו. בפסוק אחד נאמר "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, ז), ובפסוק אחר נאמר "לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו). ומבאר שם שהכפילות והוספת "עד עולם" בפסוק השני רומזות לשתי הקדושות. הפסוק הראשון, ללא "עד עולם", רומז לקדושה הראשונה של יהושע, שבטלה בגלות הראשונה – "קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, ואין נופל בה לשון עד עולם". הפסוק השני, עם "עד עולם", רומז לקדושה השנייה בימי עזרא, שהיא קדושה עולמית "גם לעתיד לבוא, ושפיר שייך בזה הלשון דעד עולם, שהרי קדושתה עולמית".