דף צא
*ימין לדעתו של ר"י. *אגדת יעקב אבינו.
א. גיד הנשה נוהג לת"ק בירך של ימין ובירך של שמאל ודעת ר"י נוהג רק באחת והדעת נוטה בשל ימין, ובעי האם ר"י פשט את ספיקו וזו דעת תורה או דמסתפק וזוהי דעת נוטה. והשמועות 1. העצמות הגידים והנותר מהפסח ישרפו בט"ז וקשיא דגידי בשר יאכלם וגידי צואר יש לזרקן אלא בגיד הנשה ומשום שמסתפק, ומתרצינן דלר"י פשיטא ואיירי בהוכרו ולבסוף נתערבו, או בשומנו של גיד, או בחיצון הסמוך לבשר. 2. אכל כזית מגיד של ימין וכזית משמאל לוקה שמונים ולר"י ארבעים ש"מ פשיטא ליה דאל"כ הוי התראת ספק ולר"י אינה התראה, ודחי דקסבר כמ"ד דלר"י הויא התראה. 3. אכל שני גידין משני יריכות משני בהמות לוקה שמונים ולר"י ארבעים, והיינו ששתיהם של ימין ש"מ דימין לר"י זהו בתורת ודאי ולא מספק, והא דאינו לוקה שמונים משום דר"י בעי כזית ולרבנן א"צ משום דהוי בריה. 4. טעמא דר"י דשל ימין, שנאמר הירך וזו ימין שהיא המיומנת ולרבנן אתי לאפוקי חיצון, בהאבקו לר"י כאדם החובק ולרבנן אתי שהעלו אבק עד כסא הכבוד, או שטפלו לימינו כגוי או כת"ח שצריכים להיות לימינו.
ב. אגדת יעקב אבינו 1. דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שפשט איסורו. 2. וטבוח טבח והכן, פרע להם בית השחיטה ונטל גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח. 3. ויוותר יעקב לבדו שנשתייר על פכים קטנים, דממון צדיקים חביב עליהם יותר מגופן לפי שנזהרים מגזל. 4. אסור לת"ח שיצא יחידי בלילה שנאמר ויותר יעקב לבדו. וכן מהפסוקים: בועז שנשאר ללון בשדהו, וישכם בבקר, לך נא ראה בזמן שאפשר לראות, ויזרח לו השמש. 5. ויזרח לו השמש ששקעה עבורו ולכן נקראה על שמו, שבא לחרן והצטער שלא התפלל בהר המוריה ובא לחזור וקפצה לו הדרך ושקעה השמש בכדי שילון שם. 6. ויקח מאבני המקום ואח"כ ויקח את האבן שכל אחת רצתה שהצדיק יניח ראשו עליה וכולן נבלעו באחד. 7. רוחב הסולם שמונת אלפים פרסאות, שעלו וירדו ארבעה מלאכים וכל אחד גוייתו בתרשיש כים תרשיש שרחבו אלפים אמה. 8. המלאכים עלו והסתכלו בדיוקני של מעלה וירדו וראו דיוקני של מטה ורצו לסכנו, וה' נצב עליו לשמרו. 9. הארץ אשר אתה שוכב עליה מלמד שה' קיפל את כל א"י והניחה מתחת יעקב אבינו. 10. שלחני כי עלה השחר שהגיע זמנו לומר שירה, שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכים רק פעם: ביום, שבוע, חודש, שנה, שמיטה, יובל, ובעולם. וישראל מזכירין את ה' לאחר שתי תיבות בשמע ישראל, ומלאכים לאחר שלש תיבות ורשותם רק לאחר שישראל אומרים שירה למטה. 11. וישׂר אל מלאך, שיעקב נעשה שר למלאך שבכה והתחנן ליעקב. 12. כי שרית, רמז לו שעתידים לצאת ממנו שני שרים ראש גולה שבבבל ונשיא שבא"י ומכאן רמז לו גלות, וכן דרשינן מהפסוק ובגפו שלשה שריגים אלו שלשה שרי גאים מישראל או מהגויים.
שאלות לחזרה ושינון
א. לר"י הדעת נוטה דנוהג בשל ימין, השמועות בדעת ר"י (4)
ב. אגדת יעקב אבינו (12)