דף יב
*הליכה אחר הרוב. *רוב השוחטין מומחין. *כוונה בשחיטה.
א. הדין שהולכים אחר הרוב, ברובא דאיתא קמן נאמר אחרי רבים להטות, ובעי מה המקור לרובא דליתא קמן 1. ראש העולה מוקטר ואינו מנותח ולא חיישינן לשמא ניקב קרום של מח, ודחי דלמא קורעו ואינו מבדיל ולכן לא נחשב נתחיה לנתחים. 2. כנ"ל בקרבן פסח שאסור לשבור בו עצם, ודחי דלמא שורפו ע"י גחלת ובודק. 3. מקטירין האליה תמימה ולא חיישינן שנפסק חוט השדרה, ודחי דלמא פותח ובודק ומשאיר מחובר. 4. בעגלה ערופה ילפינן שצריכה להיות שלימה ולא בדקינן מטריפות אף שמכפרת כעולה. 5. פרה אדומה נשרפת שלימה ונקראת חטאת. 6. שעיר המשתלח צריך שיהיה ראוי לשם וא"א לבדקו מטריפות לאחר שהושלך. 7. מכה אביו ואמו נהרג ולא חיישינן שאינו אביו משום דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל, ואין לומר שהוריו היו חבושים דאין אפוטרופוס לעריות. 8. ההורג את הנפש נהרג ולא בדקינן דלמא הרג טריפה, וכן לא חיישינן דלמא היה נקב במקום הסייף. 9. עדים זוממין נהרגים ולא חיישינן שהעידו בטריפה וא"א לבדוק זאת כיון שאם העדים הרגו אינם נהרגין על הזמתן. 10. התורה אומרת לשחוט ולא חיישינן ששוחט במקום הנקב. ודחינן לכולהו דדלמא היכן שאפשר לבדוק בדקינן, שהרי לר"מ דחייש למיעוטא אכלינן בישרא ושחטינן פסח וקדשים כיון דאי אפשר.
ב. השמועות בדין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן 1. ראה אחד ששחט מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור, ואין לומר דלא ידע האם גמיר או לא מכיון שרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. אלא איירי ששחט בפנינו כראוי רק סימן אחר וחיישינן דלמא איתרמי. 2. האומר לשלוחו שישחט ומצא שחוט חזקתו שנשחט כדין משא"כ בתרומה, והטעם דאם נעשה ע"י מי שאינו שלוחו בשחיטה כשר משום דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין משא"כ תרומה צריכה דעת הבעלים. 3. אבדו גדייו ומצאן שחוטין ר"י אוסר ור"ח בנו של ריה"ג מתיר, ורבי קאמר דבאשפה שבשוק נראין דברי ר"י שאוסר ובמצאן בבית נראין דברי ר"ח שמכשיר וזה לכו"ע, ופלוגתייהו להו"א האם רוב המצויין אצל שחיטה מומחין, ולמסקנא לכו"ע מומחין ופליגי האם אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית.
ג. השמועות בדין כוונה בשחיטה 1. שחיטת קטן כשירה משום דלא בעינן כוונה לשחיטה, וכן בזורק סכין בכדי לנעצה בכותל והלכה ובאה כדרכה ושחטה ר"נ מכשיר וחכמים פוסלין. 2. קטן יש לו מעשה מדאורייתא כדאמרינן שאם חקקו בעץ עשאוהו למקבל טומאה, מחשבה גרידא אפילו מדרבנן אין להם, ומחשבה הניכרת מתוך מעשיו כגון שהעלה פירות לגג והפך בהם לל"ק בעי ולל"ב פשטינן שיש להם רק מדרבנן ולא מדאורייתא. 3. מתעסק בקדשים ושחט פסול, שנאמר ושחט את בן הבקר ושנה עליו הכתוב לעכב שנאמר לרצונכם.
שאלות לחזרה ושינון
א. מה המקור לרובא דליתיה קמן והדחיות (10)
ב. השמועות בדין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן (3)