מסכת סנהדרין, דף עח'
הדף שלנו פותח בברייתא, שמובאת בה מחלוקת חכמים ור' יהודה. בברייתא נאמר שאם עשרה בני אדם החזיקו כל אחד מקל בידו, והכו מישהו למוות, אז בין אם הם הכו אותו יחד, ובין אם הם הכו אותו בזה אחר זה, הם פטורים מדין רוצח, לא שחס וחלילה מותר לעשות את זה, וודאי שהם ייענשו בידי שמים, אלא הכוונה היא שאנחנו לא יכול לייחס לאף אחד מהם מעשה שלם של רציחה.
ר' יהודה מסכים שאם הם הכו אותו בבת אחת כולם פטורים, אבל אם הם הכו אותו בזה אחר זה, אז האחרון כן יהיה חייב מדין רוצח, כיון שהוא קירב את מיתתו.
והקשו בעלי התוספות, שבהמשך הסוגיא מבואר, שהוא נעשה גוסס כבר בהכאה של הראשונים, אז אם כך מדוע שלא יהיה חייב מי שעשאו גוסס? הרי יש לנו כלל שרוב גוססים למיתה, זאת אומרת שרוב האנשים שנמצאים במצב של גסיסה - מתים בסוף, אז אם ככה זה נחשב שהוא הרגו. ואולי נאמר שבדיני נפשות לא הולכים אחר הרוב? זה לא נכון, כי בדף סט' למדנו שבדיני נפשות כן הולכים אחר הרוב.
ותירצו בעלי התוספות, שבדף שלנו, בעמוד ב' מבואר, שאם אדם הכה את חבירו ואמדוהו למיתה, זאת אומרת שהוא עדיין חי, אבל הוא גוסס, והרופאים אמרו שאין לו סיכויים לחיות..מה עושים עם המכה? חובשין אותו, זאת אומרת עוצרים אותו כל זמן שהמוכה חי. ולמה זה? למה לא הולכים אחר הרוב? משום שישנו מיעוט של אנשים, שאפילו שהם קיבלו מכה שראויה להמית, הם ישרדו. ממילא, במקרה שלנו, לא ניתן להרוג את מי שעשאו גוסס, כיון שבסופו של דבר בא מישהו אחר והרג אותו.