דף מו
*זיקה בתנופה. *עיכוב הלחם בשלמים. *השריפה בלחם בפ"ע.
א. כבשים ולחם אם הוזקקו זה לזה מעכבין זה את זה והזיקה בשחיטה, ובעי האם תנופה ג"כ עושה זיקה. והשמועות 1. הפסוק קדש יהיו לה' לכהן איירי לאחר תנופה ושחיטה ובכל זאת דעת ר"ע ובן ננס דרק אחד מעכב, ותירץ דקאי על מעיקרא וקאמר דבר שסופו לכהן. 2. לחמי תודה שלאחר השחיטה הלחם נפרס או יצא הלחם נפסל והקרבן כשר אף שהוזקק ללחם בשחיטה, ותירץ דתודה לא נפסלת בכך מכיון שנקראת שלמים ושלמים כשרים בלא לחם. 3. אם תנופה אינה עושה זיקה בעי בהביא לחם וכבשים והניפן ואבד הלחם והביא אחר האם צריך תנופה אליבא דר"ע דלחם עיקר, או דא"צ כיון דהמתיר זה הכבשים, תיקו.
ב. הטעם שכבשי השלמים מקדשים את הלחם ומעכבין ולא שאר הקרבנות הבאים לחובת היום 1. הוזקקו זה לזה בתנופה מחייב, ודחי דבתודה מקדש ומעכב אף שלא הוזקקו בתנופה. 2. כמו תודה דהשלמים מקדשים, ודחי דבתודה אין יחד עמה קרבנות אחרים משא"כ בשבועות. 3. למסקנא ילפינן מנזיר שיש עמו קרבנות אחרים ודווקא השלמים מקדשים את הלחם שבסל.
ג. שתי הלחם שבאו בפני עצמן בלא כבשים, מניפם בפ"ע ותעובר צורתן וישרפו, ומקשינן דממ"נ צרכים להאכל או להשרף מיד. ומיישבינן 1. באים לאכילה ונשרפות משום גזירה ששנה אחרת יאכלו לחם בלא הכבשים, והראיה דאתי לאכילה מזה שהכהנים אומרים היאך שתי הלחם שבאים משקליהם נאכלין וע"כ המקרה בבאין בפ"ע דאל"כ לא גרע מלחמי תודה של כהן שנאכלים כיון דבאין עם הזבח ודחי דלחמי תודה לא נקראים מנחה, ולמסקנא מזה ששתי הלחם הוקשו לביכורים שבאים בפ"ע ונאכלים. 2. באות לשריפה ולא נשרף שאין שורפין קדשים ביו"ט וקשיא הרי מצוותן בכך, או שמא יזדמנו כבשים אח"כ וקשיא דישרפו לאחר זמן הקרבתם.
שאלות לחזרה ושינון
א. השמועות האם תנופה עושה זיקה (3)
ב. מדוע דווקא מעכבין את הלחם (3)
ג. מדוע שתי הלחם הבאים בפ"ע נשרפין (2)