זבחים ד' • סיכום הדף היומי עם שאלות לחזרה ושינון

(צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

דף ד

1. לשם הזבח והבעלים. 2. כשרין ולא מרצין.

1. אמרינן במשנה שעבודות הקרבן צריכים להיות לשם הזבח ולשם הבעלים, מנלן 1. לשם הזבח: בשחיטה, זבח שלמים, ש"מ שצריך שישחט לשם שלמים. וא"א ללמוד ממנה לשאר עבודות, כיון ששחיטת הפסח שלא לשם אוכלין פסולה. 2. קבלה, המקריב את דם השלמים. וא"א ללמוד ממנה לשחיטה שכשירה בזר, ולזריקה שאינה טעונה צפון וליכא בחטאות הפנימיות. 3. זריקה, הזורק את דם השלמים, וא"א ללמוד ממנה כיון שזר שזרק מתחייב מיתה. 4. הולכה לא אתיא בינייהו כיון שאפשר לבטלה, ולמסקנא ידעינן דהולכה בכלל קבלה לכל דיניה, שהפסוק והקריבו שהולך על קבלה נאמר בלשון שהתורה השתמשה בו להולכה. 5. לשם בעליו: שחיטה מהפסוק ובשר זבח תודת שלמיו, ואמרינן דקאי על שנוי בעלים הואיל ואינו ענין לשנוי קודש. ומאותו פסוק ילפינן נמי דתודה שנשחטה לשם שלמים כשירה, ושחטאת ואשם נאכלים ליום ולילה. 6. זריקה, להו"א בגז"ש זביחה משנוי קודש, ודחי דישנו בארבע עבודות ובצבור כביחיד, ולמסקנא מונרצה לו לכפר. 7. קבלה וה"נ הולכה, ואת האיל יעשה זבח שלמים, ואתי לשנוי בעלים באם אינו ענין. ולרבינא הלימוד בכל שינוי הבעלים שנאמר יעשה כלל זבח פרט ולה' חזר וכלל, ואיכא למעוטי קבלה או זריקה שאינם דומים לכלל דאתו תרוייהו הואיל ושקולין הן, או דזריקה ילפינן מקרא דונרצה לו לכפר. 8. שאר שלמים א"א ללמוד מאיל נזיר, כיון שיש עמו דמים אחרים, אלא מדכתב שלמים ולא שלמיו. 9. שנוי קדש ושנוי בעלים בשאר קדשים, א"א ללמוד משלמים כיון דטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, אלא הוקשו לשלמים שנאמר זאת תורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. והקרבן כשר ואינו נפסל, להו"א כדילפינן מכאשר נדרת לה' אלקיך נדבה, ולמסקנא מושחט אותה לחטאת.

2. הוקשה לריש לקיש הדין שזבחים כשרים ואין מרצין, רבי אלעזר מייתי מקרבנות הבאים לאחר מיתה, ר"ל הוכיח לו מזה שאשם כשר ולא רצה להעמיד דאתי רק כר"א, לכן מייתי ממוצא שפתיך תשמור. הביאור והקושיות בדברים 1. נימא דאשם יפסל בשלא לשמו כיון שאינו דומיא דקרא דאיירי בנדר ונדבה, ותירץ דר"ל הא דלא מרצין יליף ממוצא שפתיך. 2. נימא דאשם ירצה כיון שאינו שייך בנדר ובנדבה ירצה, ודחי להו"א דילפינן בק"ו מעולה שלמים ותודה ודחי שבאים בנדר ונדבה, ולמסקנא ילפינן הכל מדהוקש לשלמים בפסוק זאת התורה. 3. מקשינן מדוע ר"א לא אמר שאשם קרב לאחר מיתה, ואין לומר דדומה לחטאת שרק מותרו קרב, כיון דבחטאת נאמר הוא למיעוטא משא"כ באשם. 4. ר"ל לא הקשה לר"א דנימא קרבנות הבאים לאחר מיתה ירצו, כיון שיולדת שמתה בניה המביאים את הקרבן לא ילדו, ואף אם יולדת מתכפרת בעולתה גם על שאר עשין, מיהו הקרבן אינו נקנה ליורשים כדלקמן.

שאלות לחזרה ושינון

1. מנלן שצריך לעשות את העבודות לשם הזבח ולשם הבעלים (9)

2. הפלוגתא מנין שכשרין ולא מרצין, והקושיות (4)

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com