בדף היומי מסכת סנהדרין דף קי"א הגמרא דורשת על הכתוב: "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק" (ישעיה ה, יד), אמר ריש לקיש: "בלי חוק" פירושו: למי שמשייר אפילו חוק אחד שלא עשאו — פעורה לו השאול. אמר ר' יוחנן: וכו’ אפילו לא למד אלא חוק אחד, יש לו חלק לעולם הבא, ו"לבלי חוק" פירושו מי שאין לו כל חוק.
רבינו החיד"א בספרו מדבר קדמות (מערכת ס אות י) מביא בשם חז"ל: איוב הי' מצטער מאוד, כיון שראה שהסוכה בשתי דפנות נתקררה דעתו ע"כ.
בספר "בני יששכר" על חודש תשרי (מאמר י, אות יט) כתב לבאר: על פי מה שנאמר בפסוק בסוף פרשת ואתחנן: "ולשומרי מצוותיו לאלף דור", שבו יש חילוק בין הכתיב לקרי — הכתיב "מצותו" בלשון יחיד, והקרי "מצוותיו" בלשון רבים.
דבר זה יובן לאור דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף קיא), שם דרשו: ריש לקיש פירש את הפסוק "פערה פיה לבלי חוק" כמתייחס למי שמבטל אפילו חוק אחד — שדינו בגיהנום. לעומת זאת, לדעת רבי יוחנן, אפילו אם למד רק חוק אחד — אינו נידון בגיהנום.
מכאן עולה שלפי ריש לקיש נדרשת שמירה על מצוות רבות ("מצוותיו" בלשון רבים), ואילו לדעת רבי יוחנן — די בשמירת מצווה אחת ("מצותו" בלשון יחיד).
על פי זה, כשאיוב ראה שדין הסוכה מתקיים גם בשתי דפנות בלבד, נחה דעתו, שכן הבין שניתן לדרוש את הכתיב ("בכסת חסר") ולהבין כפי שיטת רבי יוחנן — שגם עשיית דבר אחד מספיקה להצלה, ולפחות חוק אחד ודאי קיים.