דף מו
א. דיני הנתלין 1. נאמרה תליה במגדף, ולר"א ילפינן ממגדף דכל הנסקלין נתלין דדרשינן ריבויי ומיעוטי, ורבנן דרשי כללי ופרטי וכיון דמרחקי מרבינן תליה רק לעובד ע"ז. 2. לר"א אשה נתלית ופניה כלפי העץ, ולחכמים אשה אינה נתלית כלל שנאמר וכי יהיה באיש חטא. 3. בן סורר ומורה, לחכמים אינו נתלה דאיכא מיעוטא איש ולא בן, ולר"א נתלה דאיכא עוד ריבויא שנאמר חטא ולא בן סורר שנהרג על שם סופו, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. 4. הקורה שנתלה עליה תלושה ונעוצה בארץ דבעינן שלא תהיה מחוסרת קציצה, ולרבי יוסי הקורה מוטלת ע"ג העץ דבעי שלא יהא מחוסר תלישה. 5. סדר התליה: גומרין את דינו סמוך לשקיעה, ממיתין אותו ואח"כ תולין, אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תליה. 6. אם לן עובר בל"ת, כיון שמתחלל שם שמים שמזכירין שנתלה על שברך את השם, ולר"מ מפני צער השכינה בשעה שמצטער האדם ולשון קללת כביכול קיל לי עלמא. וכן עוברים איסור בכל הלנת מת.
ב. שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון, ומייתי ללמוד מזה 1. ראיה כר"א דאשה נתלית, ודחו דהוי סייג לשעה. 2. בעלמא אין דנים שנים ביום אחד, אבל שרי להו"א במיתה אחת כעין שתי מיתות ולמסקנא במיתה אחת ועבירה אחת, והמכשפות היו מהן באוב ומהן בידעוני. 3. ב"ד עושין מדעתן סייג לתורה, כגון שסקלו מי שרכב על סוס בשבת, והלקו מי שהטיח באשתו במקום גלוי.
ג. מנין לקבורה מן התורה, והדחיות 1. כי קבור, ודחי דאתי לארון. 2. תקברנו, רשב"י יליף מהא ורב חמא לא ס"ל. 3. מזה שנקברו הצדיקים, הוי מנהגא. 4. ה' קבר את משה, שלא ישתנה ממנהגא. 5. בשורת קבורת אביה בן ירבעם, שלא ישתנה מהמנהג. 6. עונש לרשעים שלא יקברו, שישתנו ממנהגא.
ד. בעי האם קבורה משום שלא יתבזה המת או לכפרה, ונפ"מ כשהמת ביקש לא להקבר שאינו רוצה את הכפרה. ומייתי 1. צדיקים נקברים, כי אדם אין צדיק בארץ. 2. הנבואה שבית ירבעם לא יקברו, שלא תהיה להם כפרה זו. 3. העונש לרשעים שלא יקברו, כנ"ל.
ה. בעי האם ההספד הוא יקרא דחיי לכבוד היורשין או יקרא דשכבי לכבוד המת, ונפ"מ כשהמת בקש שלא יספידוהו או להוציא שכר מהיורשין. ומייתי 1. השהו את שרה כדי שיבא אברהם לספוד לה, ודחי דניחא לשרה בכך. 2. הספד אביה בן ירבעם, ניחא לצדיקים שיתייקרו בהם. 3. עונש הרשעים שלא יספדו, דלא ניחא לצדיקים להתכבד ברשעים. 4. הבשורה לצדקיהו שיספדו לו הוי אדון, שישראל יתייקרו בך כמו שהתכבדת באבותיך. 5. חזקיהו ביזה את אחז אביו אחז אחר מותו, שעמ"י מחלו על כבודם כדי שיתכפר. 6. רבי אמר אל תספידוני בעיירות הקטנות, כדי שעמ"י יתייקרו בהספדו טפי. 7. במשנתנו הלינו לכבודו אינו עובר, מייתי שאינו עובר אם עשה לכבוד החי כיון שאינו דרך בזיון. 8. הברייתא שכל מה שעושה אינו אלא לכבודו של מת, הכוונה שכל מה שנעשה לכבוד החי אין בכך בזיון למת. 9. למסקנא סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה כגון שלא נספד, ש"מ דהספידא יקרא דשכבי.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני הנתלין וסדר התליה (6)
ב. מה ילפינן ממעשה שמעון בן שטח (3)
ג. האם יש ראיה מן התורה לחיוב קבורה, והדחיות (6)
ד. האיבעיא האם קבורה משום בזיון המת או לכפרה והנפ"מ, והראיות (3)
ה. האיבעיא האם ההספד הוא לכבוד החיים או לכבוד המת והנפ"מ, והשמועות (9)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com