סנהדרין דף פ"ב | האם מותר לשאת נשק בבית-הכנסת?

נאמר בפנחס: "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו" (במדבר כה, ז) — מכאן, שאת הרומח לקח אחר שיצא מתוך העדה, "למדנו שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש" (מושב הסנהדרין). שלף פנחס שננה (הוציא את חוד הרומח), והניחה באונקלו (בבגדו) ונראה הרומח כמקל בלבד.

הנה בשו"ע (או"ח סי' קנ"א סעיף ו') איתא דאסור להיכנס לבית הכנסת בסכין ארוך, והטעם לזה כתב בב"י בשם ארחות חיים, לפי שהתפילה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצר ע"כ.

וכתב בשו"ת קול מבשר (סי' נ"ט אות ב'): הנה בגמ' כאן איירי בבית מדרש ויליף לה מקראי. ומוכח דביהמ"ד שקדושתו גדולה מביה"כ יש איסור תורה ליכנס בכלי זיין דיליף לה מקרא, ולביהכ"נ אין בזה איסור תורה רק זהירות שלא יעלה המקצר על המאריך, ולאו דוקא בכלי זיין אלא אפילו בסכין שייך טעם זה.

נשיאת נשק בבית הכנסת

אולם ע"פ המקובלים (כף-החיים צא אות כט) אין לשאת עליו "שום דבר של ברזל בשעת התפלה".

לפי זה במקרה של אקדח ניתן יהא להיכנס עמו לבית הכנסת על ידי שיסתירו בחולצתו, או יכניסנו לתיק. ואף שמצינו פוסקים הסוברים דאין להיכנס לבית הכנסת גם במצב בו הסכין מכוסה (ט"ז קנא, ב), לגבי אקדח יהא ניתן לשיטתם לפרק את המחסנית ואז יוכל בנקל להיכנס למקדש מעט, והכי ביאר בשו"ת ציץ אליעזר (י, יח).

הטעם לכך שבאופן זה הדין קל יותר, כיוון שעם סכין יכול להרוג מיד, אולם עם אקדח ללא המחסנית אינו יכול להרוג מיד. ועיין בשו"ת יחוה דעת (ה, יח) שהתיר להיכנס לבית הכנסת עם הנשק באופן שהוא מכוסה, ובמקום צורך (כגון: סיבה ביטחונית) אף כשהנשק אינו מכוסה, והכי איתא גם בשו"ת בני בנים (ב, יד) ובשו"ת רבבות אפרים (ד, מד אות פח), ועיין עוד בשו"ת באר שרים (ב, י). בספר תפילה כהלכתה (כז, כד) ציין ש"הנושא נשק, לכתחילה חובה להסירו או עכ"פ לכסותו בטרם יתפלל".