לחיות ב"גיהנום" של שלג / הרב אבי אברהם

(צילום: דוברות זק"א)

מסופר כי באחת מערי אירופה היה מושל שתחת חסותו זכו היהודים לשקט ולרוגע.

המושל הזה היה אוהב שוחד, ובדרך זו היו קונים היהודים לעצמם את השקט והביטחון.

כאשר ביום אחד בהיר הוחלף המושל, ומחליפו הודיע שהוא בשונה מקודמו בשום אופן לא ייקח שוחד, נבהלו היהודים וחששו מאוד מעתידם הצפוי להתדרדר.

הם באו אל הרב ופרשו בפניו את חששותיהם, אך הרב רק חייך ואמר להם: "אל תדאגו, בעזרת ה' יהיה טוב".

הרב ביקש לקבוע פגישה עם המושל החדש, וזו נקבעה לו בעיצומם של ימי הקיץ.

הרב הגיע לפגישה לבוש בבגדי חורף כבדים: מעיל פרווה, מגפיים, צעיף צמר וכובע פרוותי וגדול.

נוכח מראהו של הרב המושל התחיל לצחוק ושאל: "מה קרה לך, כבוד הרב? מה פשר הבגדים הללו?" והרב בטבעיות ענה לו: "עוד מעט ירד שלג".

המושל צחק ואומר לו: "האם שכחת שאנחנו באמצע הקיץ?" ואילו הרב עונה לו בנחרצות: "אני יודע שאנחנו בקיץ, ובכל זאת בקרוב ירד שלג. אני מוכן אפילו להתערב אתך על כך".

ואכן המושל שהיה בטוח בעצמו לא פספס את ההזדמנות והחליט להתערב עם הרב על חמשת אלפים רובל.

הרב הפקיד את הכסף בידי נאמן ויצא לביתו שמח. כאשר הוא הגיע הביתה, מיד אמר לאנשי קהילתו: "אין לכם מה לדאוג, המושל קיבל כסף לכיסו, חמשת אלפים רובל, עכשיו הכול יהיה בסדר".

החוקים של התורה

פרשת משפטים מהווה את הקודקס היהודי לחיי חברה וקהילה תקינים עפ"י חוקי התורה, וככזו היא מלמדת גם בתוכה את החובה והסיבה להיות צמוד לחוקים הללו ללא מניעים אישיים ומגלה על כך שאינטרס אישי, אפילו בצורה אגבית, יכול לסנוור ולשנות את התמונה כולה ככדור שלג מתגלגל.

"ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור פיקחים ויסלף דברי צדיקים".

שוחד ממוני או טובת הנאה כלשהי יכולה לשים את האדם החכם או הצדיק ביותר בעמדה של התחממות וקרבה כלפי צד אחד של הדין, בצורה שאינה ראויה. לכן התורה מצביעה על הצורך להיצמד לחוקים ולמשפטים ללא משוא פנים.

מפני חשיבות המשפט בחיינו פותחת בו גם התורה מיד לאחר קבלת התורה, כמובא במדרש (שמו"ר פ"ל י"א) "בבוקר ניתנה תורה ובערב ניתנו המשפטים".

המשפט הוא אחד משלושת העמודים עליהם העולם עומד, וכפי שרשב"ג אמר: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם" (אבות פ"א יח) והמדרש (דב"ר ה) הוסיף:"תן דעתך שאם הטית את הדין אתה מזעזע את העולם, שהוא אחד מרגליו".

מאידך, התורה מנחה אותנו גם להבנה מאוזנת יותר כי אוסף החוקים המשפטיים הוא לא תורת הכל.

לפעמים גם המערכת המשפטית עם החוקים המושלמים ביותר עלולה להיות הרסנית עד כדי החרבת החברה, כמובא בגמרא (ב"מ ל ב): "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", וכאשר הגמרא שם שואלת הגמרא: "אלא דייני דמגיזתא לדיינו" (כלומר: האם עדיף שאת הדין ידונו שופטים אלימים?) משיבה הגמרא: "שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין".

הגמרא מלמדת כי גם מערכת משפטית המכילה את החוקים והדינים המושלמים והמוסריים ביותר, איננה מהווה עדיין ערובה מוחלטת להשלטת חיי הצדק בחיים, משום שבנוסף לחוקים ולפסקי הדין ישנם מרכיבים נוספים ורגישים שחיוניים להבטחה שהמשפט יהיה לא רק אמיתי וצודק אלא גם אפקטיבי ומועיל.

לפעמים למשל יש צורך לעשות "לפנים משורת הדין".

להתייחס לסוגיה או אדם לגופו, בקצב אחר, בתפיסה שונה משל כל העולם כולו.

ולמי יש כח ויכולת לדעת ולהבין מתי צריך לכופף את החוק ולעשות אחרת מהכתוב? רק למי שיש מרכיבים וחיבורים אישיותיים וערכיים מתאימים לכך. למישהו שרגיש לכך.

בתלמוד ירושלמי (סנהדרין פ"ז ה"א) מובא: "בימי רשב"י ניטלו דיני ממונות מישראל, אמר רשב"י: בריך רחמנא (ברוך ה' שלקח מאתנו את היכולת לשפוט) דלי נא חכים מידון (מפני שאין אנו חכמים מספיק)".

רשב"י ברך ואולי אף שמח על כך שניטלו הדינים בישראל לשעתם משום דלית אנן חכים מידן". הכלים אינם ראויים למה שנוצק בהם. בצורה שכזו החוקים והמשפטים הטובים והנכונים ביותר עלולים להפוך ל'חוקים מהגיהנום'.

חינוך מושלג

חז"ל במסכת תענית אומרים שהשלג טוב לאדמה פי חמש מהגשם.

לאמרה זו יש הסבר גשמי פשוט: בשונה מהגשם שיורד בשטף ומציף את הקרקע, השלג מפשיר אט- אט ומימיו מחלחלים לעומק.

כמו כן השלג מהווה כעין 'שכבת בידוד' שמגינה על הקרקע מפני הכפור ומונעת את קפיאתו המוחלטת, דבר שהיה ממית את השורשים והגבעולים הטמונים בו. ירידת השלג היא אפוא מעשה של חסד שנועד להכין את הקרקע לאביב הבא.

בעלי הדרש מסבירים את דברי חז"ל וגם משווים אותם לדרכי החינוך ושיטת ההוראה הנכונה לתלמידים.

גשם הוא משל למי שמלמד את התורה בשטף רב.

יש בכך תועלת לבעלי הכישרון הצמאים ומשוועים לידע, שהתברכו בתפיסה מהירה, אולם אחרים עלולים למצוא עצמם 'מוצפים' וטובעים מרוב כל.

שלג, לעומת זאת, עדין יותר. הוא איננו מוצק מחד, אך גם לא נוזל.

הוא מטפטף את השפעתו בהדרגתיות ובכך מאפשר לתלמיד לעכל את הדברים בצורה מתונה יותר, בקצב שלו. הוא מתאים למישהו מסוים שעבורו הגשם לא מיטיב, שזקוק לגישה ולשיטה שונה משל כולם.

צבעו הלבן של השלג מעורר אצלנו אסוציאציה בסיסית לזוך וטוהר. מחילת חטאים נמשלה לשלג לבן ורך.

אולם השלג משמש לעיתים גם כדימוי שלילי.

במדרש תנחומא (ראה) מובא כי פושעי ישראל נידונים י"ב חודש בגיהנום, מהם ששה חודשים בגיהנום ועוד ששה חודשים ב"גיהנום של שלג".

ביאור נאה לכך מופיע בפרוש "עץ יוסף":

גיהנום של אש- נועד למרק את האדם מחטאים שנעשו מתוך התלהטות יצרים ותאוות אסורות. גיהנום של שלג- בא למרק אותנו מידה כנגד מידה מחטאים שמקורם בקרירות והתרפות, באדישות ובחוסר התלהבות בקיום רצון הי"ת.

"אלו המשפטים".

חוקים ומשפטים אלו הם כמו שלג.

מהווים את הבסיס הכי נקי ונכון להשלטת חיי חברה תקינים וטהורים, אך בחסותם הקרה אפשר לעיתים לסבול גם מבוץ ולכלוך ומגיהנום של התרפות ואדישות בחסות החוק.

אין מנוס מלמצוא את האיזון הדק בין חוקים ישרים וברורים- ללא שוחד שמעוור אנשים- לבין אנשים שמביאים איתם אנושיות מעולם המעשה לדיון, בין 'שורת דין' ל'לפנים משורת הדין' שאנשים חכמים שנועדו לתפקידם יודעים להבחין.

ולהבין לעומק את הצורך והתועלת שבשניהם, כגשם ושלג בעיתו ובזמנו.

אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com