ד"ר בליילוק עמד לעשות היסטוריה.
הוא היה רופא הלב הראשון שפיתח מכונת לב-ריאה וערך מחקרים והתנסויות ב'ניתוח לב פתוח' על עכברים. אך מחקריו עלו על שרטון נוכח תופעה מוזרה. אחת לכמה לידות נולד 'תינוק כחול', ללא חמצן, שעד מהרה החזיר את נשמתו לבוראו.
מי שהגיע לעזרתו היה במפתיע, ה'אינסטלטור' שחור העור שלו, ויויאן תומאס, שהסביר לו איך אפשר 'לסדר את הצינורות' כדי שזה יעבוד היטב.
ד"ר בליילוק הסכים לנסות לחבר את העורק התת-בריחי לעורק הריאה. תומאס האינסטלטור הראה לו כיצד יש לבצע את הניתוח כדי להציל את 'התינוקות הכחולים'.
ב-29 בנובמבר 1944, עשרות רופאים באו לצפות בניתוח הראווה החדשני. אך משהו לא עבד שם לד"ר.
"תקראו לאינסטלאטור שלי, תומאס", אמר הד"ר נוכח פניהם המשתאות של הנוכחים. "רק הוא בעולם יודע מה לעשות כרגע...".
נגד כל התגובות הגזעניות ב'אמריקה של פעם', הוזעק תומאס ה'אינסטלטור' בדרמטיות לחדר הניתוח, שטף את ידיו היטב ולתדהמת כולם הציל את חייו של התינוק המנותח.
תומאס האינסטלטור היה אחראי על בריאתו של ניתוח המעקפים הראשון בהיסטוריה.
***
בעודי רכון לתקן סתימה (כן, זה קורה במשפחות הכי טובות...) מתחת לכיור החלבי שבמטבח, אני מוצא את עצמי חושב במקביל על 'יענקי', תלמיד בישיבה, שחזר בתחילת השבוע לישיבה לאחר שהוא הועזב ע"י העומד בראשה ונצפה על ידי אמש עושה 'שטייגען' להנאתו.
ליענקי יש 'אלרגיה' לראשי ישיבות. אלו שריסקו לו את המעט שנשאר לו מדימויי העצמי שוב ושוב.
הוא לא מבין 'מה הם רוצים ממנו?' ואף שיתף אותי פעם בתובנה אותה החליט מ'נסיונו' שגם 'אדם נורמלי' אוטומטית משתגע כאשר הוא נהיה 'ראש ישיבה'.
חוש הצדק שלו מפותח ומבחינתו אם ה'אמת' על פי ראות עיניו נמצאת בצד שלו, כי 'מגיע לו והוא צודק' אז אין שום ערך לזה שהצד השני הוא ראש ישיבה גם אם הוא מבוגר ממנו, מכובד והדור בזקן עבות.
'חצוף' היה אחד ה'טייטלים' הראשונים הפופולאריים שהוצמדו לו.
בישיבה האחרונה שבה שהה כבר הספיק לו 'רמז' קל מצד הראש ישיבה ש'הוא לא יצטער אם הוא לא יחזור משבת ישיבה' והוא אכן לא חזר יותר, לצמיתות. אוסף את שרידי הכבוד העצמי שלו ומתכנס בחזרה לתוך מנגנון ההישרדות העוקצני לו.
לא נעים היה לחברים ולרבנים להיות בחברת 'יענקי'. לא רק בגלל ההזנחה החיצונית שלו, אלא שתמיד היה לו הערות סרקסטיות, תמיד היה חייב להגיד באינסטינקט דווקא הפוך, להגיב באימפולסיביות, להיתפס אוטומטית לשלילי, ולהציף בחוסר טקט ועודף 'דוגריות' את מה שחסר בישיבה או בבחור שמולו.
לא היתה לו הערכה והכרת הטוב על מה שקיבל בישיבה. כשכולם חזרו מטיול ולא הפסיקו לספר בריגוש על החוויה ואני שאלתי אותו על החוויה שלו הוא שתק וחייך. לא קילל, לא עקץ. זה היה רגע שיא וסימן שהוא ממש, אבל ממש נהנה, בשפה שלו.
לאחר דרדור והסלמה בטיב היחסים שבינו לבין ראש הישיבה מצא את עצמו יענקי מחוץ למסגרת, אך הוא המשיך להגיע אלי למשרד לפגישות אישיות, בהם הוא הוחמא והועצם על הטוב הרב שכן קיים בו ובמקביל גם חיפשנו את 'שורש הרע' שמפריע לו למצוא טוב בעולם החיצון.
כשמצאנו את הסיבה ולאחר תקופת הבשלה קלה בה יענקי פיתח את ה'רצון הפנימי' שלו, השיג לעצמו (חצי) חזון, מצא בו מעט כוחות מחודשים והסכים לתוכנית הפעולה, הוא חזר בהסכמת ראש הישיבה למסגרת.
לראשונה בחייו הוא חזר לאותה הישיבה ממנה הועף, על מנת להתמודד ולהצליח לתקן שם, בנסיון לזרום שוב ולא להיתקע במקומות שכבר היתה סתימה קודם לכן או להתחיל מחדש במקום אחר עד שתהיה סתימה חדשה-ישנה.
לעת עתה, שמים לב כולם שיענקי נמצא 'במקום אחר', הוא עדיין מלא וגדוש במרירות ולשקם את יחסי הגומלין שלו עם דמויות סמכות יקח עוד הרבה זמן כנראה, אך רפרטואר ההתנהגויות והתגובות שלו התעדן והשתנה פלאים ב"ה. יענקי הוא אולי לא 'סיפור הצלחה' דרמטי במיוחד, אבל השינוי שלו, הזרימה וה'תיקון' שהוא מנסה ליצור ראוי ל'מבט חדש' ונוסף מצידנו...
ובחזרה לכיור, ההשוואה בין אינסטלטורים לאנשי חינוך היא אמביוולנטית.
היה מי שאמר שיש לו מזל שהוא 'אינסטלטור' ולא 'מחנך', כי אינסטלטור מנסה - מקסימום שובר צינור או שניים... אך 'מחנך' שמנסה יכול לשבור ח"ו לכל החיים בחור או שניים...
אך ישנו גם דמיון בולט.
החיפוש אחר הסתימה במודל המשושה
'מודל המשושה' של ג'ון הולנד הוא כלי מבדק ידידותי שנועד לקשור בין נטיות אישיותיות לבחירת קריירה ולספק לאדם אופק אישיותי-מקצועי.
המודל שמחלק את האנשים לשישה דפוסי אישיות: חברתי, יזמי, קונבנציונאלי, ריאליסטי, חקרני ואמנותי, מאפשר צירופים ושילובים רבים במספר מימדים שונים, ממקד את האדם בבחירת מקצוע לפי נטיותיו האישיות ומבסס את 'השערת ההלימה' של הולנד לפיה כשיש הלימה בין טיפוס האישיות לסביבת העבודה התוצאות יהיו שביעות רצון, ביצועים גבוהים יותר, הסתגלות והתמדה.
האות "R" המייצגת 'ביצועיסטיות' ב'מודל של הולנד' מרחפת מעל המחנך והאינסטלאטור, בדיוק כמו שהיא מתאימה בסיפור הפותח במשותף לנטיותיהם האישיות של הד"ר והאינסטלטור.
הדמיון בולט, משום שלרוב תפקידנו כאנשי חינוך וטיפול לרוב להיות 'אינסטלטורים' לנפש האדם.
לאתר ולחפש את התקיעות ה'סתימה' שמפריעה לו להתקדם בחיים ולזרום הלאה, לנקות את הלכלוך ולפתוח את הזרימה.
בדרך כלל, כאשר פותחים סתימה ישנו פרץ עז של מים מטונפים, של לכלוך וזוהמה שיוצאת עם המים. אין מה לכעוס על זה, כי אנחנו ויודעים שזה חלק מהתהליך שלשמו הגענו, לפתוח את הסתימה.
מי שלא מסוגל לסבול את הלכלוך שזורם במצב שכזה- לא יכול לעסוק במלאכת האינסטלציה.
גם כאשר מוצאים כבר את מקור החסימה של הנער ועובדים עליה, צפויה ריאקציה. התנגדות שמקורה בשנים של סבל וחוסר אימון שנסתם במערכת, צפוי להיות שם לכלוך שהצטבר שנצטרך להכיל ולנקות אחריו, אך מי שלא יכול להבין את זה כנראה לא נמצא במקצוע הנכון כי נדרש ממנו להבין שכך פותחים סתימה!
אינסטלטור, איש חינוך וכל בעל מלאכה רוכש עם הנסיון שלו מיומנות ו'משתפשף' במקצוע, עד כדי שבמבט קל הוא יכול להגיד אם זה 'רוץ תקנה בטמבור גומייה ב5 שקל ותחליף לבד' או 'אחי, הפעם נפלת צריך חדש'...
מיומנות כזו נדרשת גם אצל איש חינוך שיכול בטביעת עין ודיבוב קל להבין את המקרה ולתרום מנסיונו המרובה.
ה"סתימה" בחוזה
מו"ח הרב הלל כהן זצ"ל, שהיארצייט העשירי שלו יחול השבוע, היה 'אינסטלטור מומחה וותיק' בתחום החינוך, מחלוצי הישיבות לנוער נושר.
זכורני שכאשר היינו במעמד קניית הדירה שלנו מהבעלים הקודם, אדם פשוט כבן 40, לצדנו היתה עורכת דין תל אביב מבוגרת, ממולחת ומתנשאת שעיקמה את אפה כי 'לא הריח לה טוב הפושטעק...' שמוכר לנו את הדירה וה'פויילשטיקים' שלו. רגע לפני שהחוזה כבר עמד לפני פיצוץ, ביקש לפתע חמי ז"ל 'כמה דקות' עם המוכר לבד.
הוא פנה לצד ולאחר רגעים ספורים חזרו שניהם, ידו של חמי היתה מונחת על כתפו של המוכר שחזר עם חיוך רחב והחוזה נחתם במקום.
"מה היה שם?..." ביררתי עם חמי לאחר תום הטקס וקבלת המפתחות, "שום דבר מיוחד" הוא פטר אותי כלאחר יד, אך כשהפצרתי בו שנית הוא הסביר שהוא 'קלט' אי נוחות ותסכול מצד המוכר והרגיש בחושיו המחודדים שיש לו בעיה.
הוא 'הרגיש' אינטואיטיבית מנסיונו הרב, שככל הנראה המוכר לא יודע קרוא וכתוב ומפחד מהשינויים שערכה העו"ד בחוזה, כי הוא לא מבין ויודע מה הם. מכיוון שכך הוא מעדיף 'לפוצץ' הכל ולא לעמוד בפני סיכון.
בטקטיקה של אמפתיה וחברות, לקח אותו חמי לצד ועזר לו עם ה'סתימה' שלו.
קצת אנושיות, אמון ואמפתיה, לצד כלים ופתרון טכני- להקריא לו את החוזה- פתר את הבעיה במהירות רבה ובלי עוד דרמות. ואני "חזיתי איש מהיר במלאכתו"... 'אינסטלטור ירא שמים'.
מיהו "מנהל"?
בפרשת השבוע מתומצתת היכולת של הקב"ה 'לנהל' את המערכה בשביל עם ישראל בכמה מילים בפסוק: "נהלת בעזך אל נוה קדשך" (טו, יג)
רש"י פירש: "נהלת, לשון מנהל"
אונקלוס תירגם לשון "נושא וסובל" ורש"י כתב על האונקלוס שהוא לא דקדק לפרש אחר לשון העברית.
אך נראה באמת לומר שגם ה'אונקלוס' פירש מהי המשמעות של "מנהל", אלא שהוא התכוון לומר במה הניהול בא לידי ביטוי במציאות בפועל..
האם הניהול מתבטא במשכורת גבוהה יותר? אולי בחליפה יקרה וממותגת יותר? לא ולא.
משמעותו של "מנהל", כך מגלה לנו התרגום, הוא אחד שביכולתו להיות 'נושא וסובל עם הציבור', והדוגמא האולטימטיבית לכך, אליה מתפקידנו לשאוף בניהול מצבים מורכבים היא הניהול של הקב"ה במהלך כל ניסי יציאת מצרים.
להידמות להקב"ה ולהשתכלל ממידותיו, "מה הוא רחום אף אתה רחום", לרכוש נסיון ומקצועיות כדי לבנות אנשים ולברוא עולמות בתכלית הטוב.
לאורך כל הפרשה משה רבנו מהווה מודל קלאסי ליכולת ניהול העם, מנהיגות.
בתחילתה הוא בוחר בעשיית הדבר הנכון, נושא וסובל בהבטחה עתיקה להעלאת עצמות יוסף מהנילוס, גם כשאחרים עסוקים ב'בחירה הקלה'- דבר מצווה שבמקביל מספק להם גם הון עצמי.
בהמשך הפרשה הוא 'נושא וסובל' את העם וטענותיו ומשמש כדובר לתחושותיהם מול הקב"ה כדי שימציא להם מזון במדבר.
גם בסופה של הפרשה, במלחמת עמלק אנו פוגשים את משה נושא וסובל במלחמה, מתפלל ומרים ידיו לאורך כל זמן המלחמה גם כאשר הם כבדו, כדי להזרים לעם כוחות מוטיבציוניים ולהזכיר להם את השגחת ה' עליהם ואת החיבור לשפע האינסופי הבא לידי ביטוי בשפת הגוף.
יכולת ניהול אמיתית לא באה לידי ביטוי דווקא ביוזמה חדשה, אלא בכשרון אמיתי ואלוקי להיות מחובר לשטח, לשאת ולסבול בעול ו'לפתוח סתימות' באופן 'שוטף'.
הרב אבי אברהם, מטפל רגשי, מייסד מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער נושר
לפניות והארות: Merkazkuma@gmail.com
הצגת כל התגובות