"חלומות" נתפסים אצלנו לא פעם כמשהו 'מיסטי' ולא מציאותי, אך מבחינה תרבותית 'חלום' משמש גם כביטוי מקביל לשאיפה וחזון. לא בכדי הקדישו חז"ל במסכת ברכות פרק שלם שעוסק ב'חלומות', אף הם הבינו שלחלום ישנו משמעות אמיתית שמשליכה גם על חיי המעשה.
"I have a dream" היה המשפט המיתולוגי שהטביע במהלך נאומו המפורסם ד"ר מרטין לותר קינג, כומר בפטיסטי אפרו אמריקאי ולוחם למען זכויות האדם השחור בארה"ב שזכה בפרס נובל לשלום, על מדרגות אנדרטת לינקולן מול 250.000 מפגינים.
בנאום זה, שנחשב לאחד הנאומים הידועים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה ואף הוכתר ל'נאום הכי טוב במאה ועשרים', קרא קינג לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה על רקע זה בארה"ב: "יש לי חלום" הוא אמר "שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית".
"יש לו חלום".
גם אנו נוטים להתייחס ולבטא 'חלום' כשאיפה ותקווה... אנו משתמשים אף במטבע הלשון הזה לעיתים כדי לברר עם הזולת: 'מה החלום שלך?.. ' 'האם יש לך חלום...?'
מה הסיבה לכך?
מדוע שחלום, פעולה מוחית של הלילה, יהפוך להיות לפתע ל'שאיפת חיינו'?
שאלה נוספת שרלוונטית לפרשתנו, מדוע למגלה חלום מתייחסת התורה כ'פותר' חלומות
איזו בעיה הוא 'פותר' כאן במציאות של חלום שאינו ממשי? אולי היה מתאים יותר לקרוא לו מגלה או מפענח.. (כמו בארמית: 'צפנת פענח').
במשך עשרות שנים המדע חוקר את מנגנוני השינה והחלימה באמצעות תהליך רישום חשמלי של גלי המוח שנקרא אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) ומגלה להפתעתו כי ישנה הלימה בין 'חיי הלילה' החלומיים לבין מציאות החיים, הן מבחינת יכולת שליטה ותמרון בחלומות הליליים והכרה במוזרותם תוך כדי הלילה, והן בהשפעה שלהם על חיי היום יום.
אכן, השם של יוסף כשלעצמו כ"פותר חלומות" כבר מעיד כי היחס שהחשיב פרעה ואנשי דורו לעסקי החלומות היה רב, עד כדי שכבר הבין אולי את מה שפרויד הבין שנים רבות לאחריו, שישנה משמעות עמוקה ש'משודרת' אליו ומרמזת לו על משהו שאותו צריך *לפתור*.
אין זה סתם "תת מודע" פנימי וחלול, אלא "תת מודע" שמימי שמשודר לפנים הנשמה כחלק מהיותה 'צלם אלוק ממעל'. וכאשר מגיע שדר פנימי שכזה שרומז על תקשורת "לא מודעת" צריך בהכרח לחפש 'איש אלוקים' - מישהו שמבין את ה'שפה', ויודע לפתור ולפענח את בעיית חוסר ההבנה והתקשורת בין פרעה ובין השדר האלוקי שממעל.
בספר אורחות צדיקים (שער כח) נכתב: "וכמו שהאלוקים יודע עתידות, כך גם האדם, בעת אשר ינוח רוחו וגופו מלעסוק בעמל צרכיו...אז יראה בחלומותיו עתידות..מה שהוא אינו יכול לראות כשהוא ער"
גם המלבי"ם כתב (איוב לג טז) כי "הקב"ה מגלה את אוזן האנשים להודיעם את הגזירה השמיימית ובמוסרם יחתום".
מי שיוכל לסנן את 'רעשי הרקע' ואת ה'חלומות שווא' שמגיעים מהרהור הלב במהלך היום יוכל למצוא חלום שמשמעותו שאיפה עתידית אמיתית שיכולה להניע את התגשמות החזון גם בעולם המציאות.
שורש המילים "חלום"- "להחלים" ו"להלחים" קשור זה לזה בקשר הדוק.
'חלום' הוא מציאות שמגיעה מתוך החושך והשחור- בלילה. במציאות של ה'עולם הזה', המצומצם, המוגבל והחתום.
דווקא בזמן זה האדם יכול 'לחלום' על משהו גדול יותר.
בחלום הוא יכול להיות בכח הדמיון בכל מקום וכל זמן, להפוך את עצמו לכל דבר ולדמיין את עצמו בכל צורה שהיא כאוות רצונו וללא כל הגבלה שהיא.
החלום, אם כן נועד אפוא "להחלים" את המציאות החשוכה והמוגבלת של הלילה והעולם הגשמי המצומצם ולתקן את המציאות הקיימת ע"י כח הדמיון והשאיפה הפנימית.
אך החכמה הגדולה היא לא להישאר רק "בעל חלומות" אלא גם "להלחים" בין המציאות הגשמית והיומיומית לבין ההחלמה הלילית החולמת בגדול.
הלחמה שכזו אינה קלה, לממש את החלומות הגדולים לתוך מסגרת מציאות מגבילה, קשה וחשוכה אינו עניין של מה בכך. זו אכן בעיה קשה.
מתוך מילותיו האחרונות של הרב משה צבי נריה ז"להיה המשפט: "גדולים-החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות. גדולים העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים. אבל הקטנים החולמים על גדולות ואינם עוסקים אפילו בקטנות, אין להם עולם. שכן החלומות נשארים בחלומם. הקטנים בקטנותם והעולם תהו ובהו."
לכך צריך "פותר חלומות". אחד שלא רק ידע לדבר ולומר מה המשמעות הנסתרת של החלום אלא לפתור את הבעיה בצורה אקטיבית. לפעול, להתקדם ו"להלחים" את משמעות החלום גם לתוככי המציאות הקשה.
דווקא יוסף שבעברו המתמודד התנסה עם החלומות בעצמו ועם פתרונם במציאות האישית של חייו, זוכה להשיג 'סגירה' והופך את כינויו מ"בעל החלומות" לכינויו החדש כ"פותר החלומות".
הוא לא רק סיפר לפרעה על משמעות החלום אלא גם ניהל אותו במציאות והתמודד בפועל בשטח.
מעתה מובן גם על שאלה הנשאלת, מהיכן שאבו פרעה ויוסף את הרעיון שאותו 'איש חכם ונבון' הוא דווקא יוסף שצריך לנהל את המערכה ולא די בכך שהסתיים תפקידו בכך שפענח לפרעה את החלום.
יוסף אינו "מפענח" חלומות סתם, כחרטומי מצריים. הוא "פותר חלומות".
יש לו נסיון ורזומה מרשים של יכולת ושליטה בניהול אתגרים מורכבים שכאלו וככזה, היה הבחירה הטבעית והמושלמת לפתור את החלום ו'להגשים' אותו- לממשו במציאות הגשמית בשטח ולא רק בחלום.
נקודה זו מהותית גם להבנת ימי החנוכה הבאים עלינו. גם ליוון היתה חכמה גדולה 'אוריינות' משלה, אך לא 'אוריתא'- לא אור התורה שאותה ניסו להכחיד בכל הכח.
מה ההבדל המהותי שבין 'אור החכמה' של הגויים היוונים לבין 'אור התורה', עליה נאמר "תורה בגויים אל תאמין"?
היכולת להתאים ולהכניס אותה גם לחיי היום יום, לחיי הטבע ולא להשאיר אותה מחוץ לחיים האמיתיים כמו חכמת יוון.
החיבור וההשלכה של חכמת התורה ואורה על חיי הטבע והשגרה קיימים רק אצל היהודים וזה מה שכ"כ הפריע וחרה ליוונים. אין להם בעיה עם חכמה, ואפילו 'תורה' לא זרה להם, אך בלי חיבור למציאות החיים, בלי קשר בין חיי הטבע למציאות אלוהית בעולם.
לכן בחרו להתמקד דווקא בשורה של דברים שמתייחדים בכך שמתוך הטבע הם נהפכים לשונים, למקודשים יותר: שבת- יום רגיל בשבוע שעפ"י התורה התקדש והתייחד בתוך השגרה, ראש חודש- יום מובדל ומיוחד בשגרת החודש, ברית מילה- היכולת לקחת את הגוף ממש ולקדש אותו, להבדיל ולרומם את הגוף מכל גוף אחר ונדה- שיא של הכנסת חיי התורה וההלכה לתוך הטבע וההתנהלות האישית ביותר לאדם ולחיות עפ"י חיי תורה מאירים.
שוב אנו מגלים שהמיוחדות כיהודים היא כוחה של ה'התמודדות', הנסיון להכניס את חיי הקודש לתוך חיי הטבע בהצלחה ולא לראות בהם נישה נפרדת ומובדלת. לממש כל 'חלום' ל'חזון' שיתגשם.
כמה סמלי שכנגד פסלים מעץ ואבן, סממני דת כמו צלב מברזל ועץ או עץ אשוח טבעי וחסון, דווקא החנוכייה מציינת את הרעיון הזה, של הכח הטמון בהתמודדות.
על נרותיה השבריריים המונחים בחוץ, ברוח מצויה, שמלמדים אותנו 'לעשות את שלנו' ולהיות מסוגלים להתמודד לפחות עם התנגדות מצויה מבחוץ, לא רוח 'שאינה מצויה' ושנמצאת מעבר לכוחותינו.
עם שלהבות רועדות 'כבות- לא כבות', כמו במשחק שלא נגמר עד שנגמר השמן הזך והנכתת וכלתה כבר הרגל כליל מן השוק.
אש קטנה ורועדת- מול כל העולם הגדול
נר שמתיימר, מנסה וגם מצליח לדלוק ולהאיר בעולם הגדול והחשוך, מול הרוחות הנושבות מכל עבר הוא 'מוסיף והולך' בפרסום נס הגאווה היהודית שנישאת בגאון מתוך אמירה נחרצת- "אנחנו כאן ונישאר כאן".
ניסו להכחידנו לא מעט, אך המיוחדות שלנו היא שאנו מנסים וגם מצליחים להתמודד מול העולם כולו, לקדש שם שמים, להכניס את חיי התורה והרוח הדולקים בנו עמוק לתוככי העולם הטבעי, ולהגשים בכך 'חלום' ל'מציאות' בועטת.
הרב אבי אברהם, מנהל חינוכי ומטפל רגשי, מייסד 'מרכז קומ"ה' לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף