לו הינו עושים סקר בבתי המדרשות השונים, של החסידויות השונות, בעולם הישיבות הליטאיות, בציבור הספרדי, וכו' איך ובמה ראוי להתכונן לחג השבועות, ללא ספק כל עדה הייתה עונה במוטיב המגדיר אותה אך באופן קיצוני כראוי ליום הגדול יום מתן תורה.
ואם הינו מציעים להם לעשות תהליך של אחדות עם כל הקהילות היהודיות לכבוד היום הגדול הזה, ללא ספק הינו הופכים למושא נלעג ומגוחך אחדות זה אצל המזרוחניקים הינו נענים....
כאשר חז"ל עוסקים בסוגיה במה עסקו עם ישראל קודם נתינת התורה, מסקנתם היא שהעיסוק היה לטובת האחדות "ויחן" בלשון יחיד כאיש אחד בלב אחד! אחדות טוטאלית אחדות מוחלטת.
האם באמת זה היה התנאי ההכרחי? מדוע לא יכלו להישאר באיש על מחנהו ואיש על דגלו, וכל אחד להגיע עם הדעות וההשקפות שלו, ועם הרב שלו, ועם הקהילה שלו, הלבוש לשו, ובכך לקבל את התורה? מה היה הצורך בהתבטלות חברתית, הרי התורה כולה רוחניות, מה קשור פרמטרים חברתיים לתורה ולמעמד שכולו הדר, כוח, קדושה, ורוחניות?
התשובה לכך היא פשוטה, כאשר אדם חי בתוך קבוצה מסוימת הוא בונה אידאולוגיה והוכחות כאלו ואחרות שרק הדרך שלו היא הצודקת בעבודת ה' ובחיים בכלל ואילו האחרים טועים מהדרך עד כדי גבול כופרים בקבוצות מסוימות, אמירות שנונות ובדיחות כואבות יספרו אלו על אלו, על מנת לחדד את ההבדל ולהצדיק את הדרך שאני בחרתי או אבותי בחרו עבורי.
אם בזמן המשנה והגמרא הכרנו מחלוקות שהצהירו עליהם חז"ל שעל אף המחלוקת לא נמנעו אלו להתחתן עם אלו ושזוהי מחלוקת לשם שמים, זאת אומרת שבהית היה שלום בית ונושא המחלוקת היה על רקע תורני בלבד ובבית מדרש, בחיים האישיים בקהילה ובבית יכלו לחיות איש ואשה מקהילות שונות, כי המחלוקת לא הייתה רלוונטית מחוץ לכותלי בית המדרש, היא הייתה מחלוקת להבנת הסוגיה, לחידוד ההלכה, מה בין זה ליריבות אישית? כלום! ולכך הם חיים בשלום בית!
חז"ל מלמדים אותנו במתן תורה הגיעו להבנה שקיום התורה בצורה הנכונה יכול להיעשות רק בדרך שכזו, רק בדרך של ידידות, רק בדרך של כבוד הדדי ואהבת כל יהודי בישראל באופן מוחלט!
הבעיה מתחילה כאשר אחרי תובנה זו שנזעקת בכל בית מדרש בימים אלו של קדם מתן תורה, הדרשות הופכות לאידאולוגיה ששוב מכשירה את השרץ, אחדות רק עם מי שכמוני, אם יש לו כיפה סרוגה ייזרק מיד חלל האוויר אימרה שנונה של דרשן כלשהו שטוען שהם לא יהודים בכלל הם שעטנז, ואם ידברו על דרכים שבין החסידות למתנגדיהם תיזרק אמירה שתצדיק את המשך הקרע ההיסטורי, וכך ישלפו בזה אחר זה באופן מסודר טיעונים של אלו נגד אלו, ובתוך הקבוצות פירודים פנימיים שמאיימים קשות על קרע מוחלט בתוך ציבור שהיה אמור להיות ציבור מקבלי התורה.
לו התורה הייתה צריכה להינתן היום, הייתה בעיה קשה, איך יעמדו אלו ליד אלו, איך יבינו בדעה אחת כולם את המירה אנוכי ה', הרי כל קבוצה תייחס את האמת בבורא עולם לדרכם, ובעיקר נגד דרכם של העומדים לימינו ושמולאו, הוא יביט אל הליטאי, או אל הספרדי, או חסיד אל חסיד אחר, יקרוץ לו בסימון הקשב... זה נאמר עבורך!
אולי הדברים הללו הם אינם פוליטיקלי קורקט, אבל לאחר תקופה שישבנו בבתים מבודדים (גם על זה נחלקו בתוך הקהילות) והתמודדנו עם הפנימיות שלנו, לאחר תקופה שראינו את כוח החסד ושיתופי הפעולה בין קבוצות שונות וזרמים שונים על מנת להגיע אל המבודד והמתבודד, הבנו שככל הנראה ניתן להגיע לנקודות חיבור כלשהם אם נתאמץ, אבל חבל שזה רק בקורונה או בעת צרה!
האמת חייבת להיאמר גם אם היא כואבת גם אם היא לא נוחה, אין צדיק (כמעט) אשר יעשה טוב ולא יחטא, החטא הגדול של כולנו זה הקטלוג, זה המגזריות, העדתיות, כל המובילים של הפירוד, לאהוב כל יהודי באמת, לכבד כל דעה השקפה או קהילה שונה, לשבור מחיצות, להשאיר את המחלוקת בבית המדרש, ובחוץ לחיות בשלום! האמת והשלום נעדרת כל עוד אנו גדלים ומגדלים בהשקפה המבדלת אותנו וצאצאינו מקבוצות שאינם כמונו, כל עוד אנחנו אומרים קבוצה זו אינה יראת שמים, הם פסולים.
הגיע רגע האמת, הגיע הזמן שכל יהודי יקום ויגיד ויחה באמונה שכזו ולא רק בימים נוראים: "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", לאחד את הלבבות דרך התורה ודרך החיים, כי רק על שיכבדו עשיר ורש יזכו לגאולה, קבלת התורה שאיננה באחדות ואהבת כל יהודי היא פגם ענק במהות קבלת התורה, ניתן ללמוד לילה שלם וגם למחרתו, ניתן לטבול ש"י טבילות, או לרקוד על אהבת התורה והארץ, אך אם יש חיסרון של אחדות זהו חסרון מהותי בכל עבודת ה' ואהבת בניו של אבינו שבשמים, ואיזה אבא מסכים שלא יאהבו את כל בניו.
הגיע הזמן לריקוד האחדות בהם נשב יחד לעמול בתורה, וניצור ריקוד משותף בידיים חבוקות ולב אוהב, ליטאיים לצד חסידים, פלג ירושלים עם פלג בית שמש, נטורי קרתא עם חרדליי"ם, חבדני"ק עם ליטאי וברסלבר, ובתוך החסידויות השונות הגם שלא נדברו אלו עם אלו מימות פילוג חסידותם מזה דורות או שנים, דתי לאומי עם חסיד סטמאר, ריקוד ענק ריקוד שיסחוף אחריו כמגנט עוצמתי את מלך המשיח שיתגלה בזכות קבלת התורה באחדות.
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי בחיספין