פרק ל': אחד המאפיינים של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, כמענה להחרמות המתנגדים, היה הבאת מקורות הלכתיים לדרכם של החסידים. הגרש"ז מלאדי בהיותו תלמיד חכם בעל שיעור קומה שספרו 'שולחן ערוך הרב', עומד בשורה אחת עם רבותינו האחרונים, ש"ך, ט"ז סמ"ע, פרי מגדים, פרי חדש, הגר"א ועוד, פיתח טיעונים הלכתיים לכל טענות ה"מתנגדים".
הפרקים האחרונים >>
- באלו דברים שינה הגר"ח מוואלז'ין מדרכו של הגר"א?
- הדרישה של בעל התניא מחסידיו: לא לבזות את גאוני ליטא
- בלב המחלוקת בין המתנגדים לחסידים: סכיני השחיטה
- הסתייגות בעל התניא מהתנהגות החסידים בוילנה - שהובילה לשלום
ליטאי שחי במאה ה-21 יחשוב בטעות שהחסידים באגרות ההגנה מטעמם נתלו ברה"ק ר' ישראל בעל שם טוב ממז'בוז', לעומת הליטאים שנתלו בפוסקי הלכה. אולם המציאות הייתה הפוכה בתכלית. דוברה של החסידות בעל התניא כדי להגן על דרכם השתמש באמרות חז"ל ופוסקים, לעומת יריביו ה"מתנגדים" שהשתמשו בעיקר בשמו של הגר"א. כך המתנגדים טענו שהחסידים פועלים בניגוד להלכה, ובעל התניא הוכיח להם כי דווקא הרדיפות שלהם הם עומדים בניגוד להלכה.
יחס כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא לאדונינו הגר"א
בעל התניא העריך והעריץ את הגר"א ולא נתן לחסידיו לבזותו במאומה. הגר"א הוגדר בידי בעל התניא "הגאון החסיד", והמציאות שהגר"א הגדיר את החסידות כמינות, ולא הסכים להיפגש עמו, העיקה ביותר לחסידים ורבותיהם.
בעל התניא התנהל בין הטיפות, ודחה את הפסק של הגר"א כנגד החסידות, וכל זה מבלי לפגוע בסמכותו התורנית.
לדברי בעל התניא, הגר"א הוטעה בידי "עדי שקר", ו"שגגה יצאה מפי השליט", ובעת פטירתו של הגר"א הזהיר בעל התניא את חסידיו "שלא לספר אחר מיטתו של תלמיד חכם שום שמץ דופי", ולימים הבהיר שההלשנה לשלטונות כנגד החסידים לא נעשתה על דעתו.
המעניין בכל הסיפור, שאת אופי התנהלותו של בעל התניא, דווקא הליטאים יישמו במאבקיהם מאות שנים לאחר מכן. כך לפני שנים מספר במחלוקת בישיבת פוניבז', בעת שמרן הגרי"ש אלישיב פסק לטובת פלג ה'מחבלים', היו מקרב פלג ה'שונאים' שטענו ש"עדי שקר" הטעו את הגרי"ש אלישיב, ו"שגגה יצאה מפי השליט".
מספר שנים לאחר מכן, כשהמחלוקת בגבעת הישיבה התרחבה לכלל הציבור הליטאי, ומרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי התבטא באופן חריף כנגד מרן הגר"ש אוירבך ותלמידיו, האחרונים טענו ש"עדי שקר" הטעו את הגרח"ק, ו"שגגה יצאה מפי השליט".
מקורות:
עמנואל אטקס, בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד מרכז זלמן שזר 2012.
ספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי.
אגרות בעל התניא עמ' קנב – קנג.
אגרות קודש עמ' קמג – קמח.
•
הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:
ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.
"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:
את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com