הדרישה של בעל התניא מחסידיו: לא לבזות את גאוני ליטא

הפרקים האחרונים >>

• הגאון הליטאי הנודע שכיהן גם בראש ישיבת "תומכי תמימים"
• קשרי השידוכים של 'שושילתא דדהבא' דוואלזין, עם החסידים
• גישת רבי חיים מוולוז'ין שסיימה את המחלוקת עם החסידים
• באלו דברים שינה הגר"ח מוואלז'ין מדרכו של הגר"א?

השלום התמהמה מעט, אולם לאחר פטירת אדונינו הגר"א, תלמידו הגר"ח מוואלזין, בנו רבי איצלה, הגר"ח מבריסק, מרן הגרח"ע גרוזינסקי, ומרן החפץ חיים עשו שלום עם החסידים, והם פעלו יד ביד עם כ"ק אדמור"י נשיאי ליובאוויטש; אדמו"ר האמצעי – רבי דובער, אדמו"ר הצמח-צדק – רבי מנחם מענדל, אדמו"ר המהר"ש – רבי שמואל, אדמו"ר הרש"ב – רבי שלום דובער, ואדמו"ר הריי"ץ – רבי יוסף יצחק זכר צדיקים לברכה.

אחת הפעולות שכ"ק אדמו"ז הגרש"ז מלאדי פעל למען השלום, הוא למנוע מצעירי חסידיו לבזות את גאוני הליטאים, תלמידי הגר"א. וכך באגרת שנכתבה כנראה לפני שנת תקס"א (1811), והודפסה על ידי הרה"ח חיים אליעזר הכהן ביחובסקי, ראש ישיבה בקיבוץ בוברויסק, ומנהל כולל חב"ד, והרה"ח ר' חיים מאיר היילמאן (מחבר ספר הביוגרפיה החשוב "בית רבי"), בספר 'מאה שערים' (ברדיטשב תרע"ג), וכן בספר 'אגרות בעל התניא' עמ' רלא דרש אדמו"ר הזקן מצעירי חסידיו לבל יבזו גדולי תורה שלא משתייכים על מחנה החסידים.

הגרש"ז מלאדי פותח את דבריו: "הנה לא טובה השמועה אשר שמעה אזני, קול ענות אנכי שומע, מצעירי הצאן אשר השמיעו במרום קולם, ויקומו לצחק, ושתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, לשפוך בוז וקלון על כל תופשי התורה...".

בהמשך דבריו שולל הגרש"ז מלאדי את הטענה של אותם צעירים, שרק העדה שלהם היא קדושה: "לומר כי העדה שלנו לבדה קדושה, ח"ו הס מלהזכיר, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'".

דברי הגרש"ז מלאדי בביקורת כלפי צעירי חסידיו, לקוחים ממחלוקת קרח על משה רבנו, מחומש במדבר פרק ט"ז: "וַיִּקַּח קֹרַח... וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם... כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'?!", ומכך נמצאנו למדים על גודל ענתנותו, ורצונו הכביר לסיים את המחלוקת הנוראה ששררה בזמנם בין ה"חסידים" ל"מתנגדים", עד כדי כך שבהמשך האגרת הוא איים על אותם צעירים שאם לא יפסיקו עם "ביזוי הגדולים", הוא ירחיק אותם מחסידות ליובאוויטש (!), וכך דבריו בסיומת האגרת החריפה: "וכל אשר לא ישמע לדברי אלה עלי להרחיקו מעלי בבל יראה וימצא בגבולינו, עד שב ורפא לו".

מקורות ראה בספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי

•

הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:

ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.

"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:

את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com