בלב המחלוקת בין המתנגדים לחסידים: סכיני השחיטה

הפרקים האחרונים >>

• קשרי השידוכים של 'שושילתא דדהבא' דוואלזין, עם החסידים
• גישת רבי חיים מוולוז'ין שסיימה את המחלוקת עם החסידים
• באלו דברים שינה הגר"ח מוואלז'ין מדרכו של הגר"א?
• הדרישה של בעל התניא מחסידיו: לא לבזות את גאוני ליטא

כך בשנת תקע"א (סתיו 1810), שלח כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, לחכמי וילנה, אגרת תגובה לאיגרת שקיבל מהם בה התלוננו על חסידי עירם שלטענתם "מכשילים את הרבים".

באגרת זו חכמי וילנה ציטטו את חרמו של אדונינו הגר"א משנת תקל"ב (1772), בה נאסר להשתמש בסכינים המלוטשים, ובתשובתו אדמו"ר הזקן בעל התניא דחה בתוקף את טענות חכמי וילנה.

בתשובתו כותב בעל התניא שקהילות רבות ברוסיה נוהגים כתקנה החדשה של הסכינים המלוטשים, כולל קהילות שלא נמנות על החסידים. עוד כתב ששחיטה זו מקובלת גם בארץ ישראל על חכמי הספרדים, ומשכך אלו שסבורים ששחיטה זאת היא איסור, דינו כמוציא דיבה על "רבבות אלפי ישראל".

המשך האגרת הינו מדהים במיוחד, ונותן לנו להבין מספר דברים חשובים בכל הנוגע לסכסוך הכואב של אותם השנים:

בעל התניא כתב על הגר"ח מוואלזין שביקר ברוסיה 6 שנים לאחר פטירת הגר"א - בשנת תקס"ג (1803), ואמר בשם הגר"א שאין שום איסור על הסכינים המלוטשים, וכך דבריו:

"והנה בהיות הרב הגאון מורנו הרב חיים נ"י אב"ד דקהילת וואלזין במדינתינו בשנת תקס"ג... שמעו מפיו... שאמר בשם רבו המובהק, הגאון החסיד המנוח ז"ל, שאין שום איסור בשחיטת סכינים מלוטשים על פי הדין השנוי בגמרא ופוסקים".

בהמשך דבריו מסנגר בעל התניא על הגר"א שלכאורה הוא שעמד בראש החרמות כנגד החסידים, ואף אישים שנסמכו עליו, הלשינו בפועל על בעל התניא וגרמו למאסרו בפטרבורג, וכך באַבִּירוֹת יוצאת מן הכלל טען בעל התניא שהגר"א פעל בתום לב, שכן הוא סמך על עדים נאמנים, ואומנם ההחלטה שלו לנדות ולהרחיק את החסידים מוגדרת על ידו כ"שגגה מלפני השליט", וכך דבריו:

"ברבות השנים אחר פטירתו של הגאון החסיד המנוח ז"ל זכות תורתו עמדה לו... שלא לשפוך עוד דמים חנם... ונודע האמת בעליל שאין בנו שמץ מינות... ואי לזאת הותרו השבטים לבוא זה בזה ומתחתנים עמנו תמיד... נתבטלו הרחקות וגזירות קלות וחמורות דשנת תקל"ב שהיו בשגגה והעלם דבר מעיני העדה. ועל זה יאמר שגיאות מי יבין מנסתרות נקני.... וכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' כי לכל העם בשגגה".

כך "זכות תורתו" של הגר"א עמדה לו, ורדיפת החסידים על לא עוול בכפה, הגיעה לקצה, כפי שההיסטוריה מעידה.

יצוין שבאגרת זו, דחה בתוקף בעל התניא את השמועות כאילו פסל את השחיטה הנהוגה בקרב המתנגדים.

עיקר העיקרים שאנו יכולים ללמוד מאגרת זו, את המהפך שחל במאבק בין גאוני וילנה, לרבוה"ק אבות החסידות, ותוך מעט יותר מעשור, חל שינוי קיצוני בצורת הסכסוך, ועצם העובדה שחכמי וילנה שטחו את טענותיהם בפני אדמו"ר הזקן בעל התניא והסתייגו מהתנהלות החסידים בעירם, מעידה שהסתיימו תקופת החרמות, האיסורים, ההלשנות, אלא מדובר בדיון הלכתי בין רבנים, והכתרה בפועל של אדמו"ר הזקן בעל התניא, למנהיג חסידי רב השפעה!

•

הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:

ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.

"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:

את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.

•

מקורות:

עמנואל אטקס, בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד מרכז זלמן שזר 2012.

שאול שטמפפר, לקורות מחלוקת הסכינים המלוטשים, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך טו, תשנ"ט.

תקנת סכינים מלוטשים - מאמרו של הרב שלום דובער לוין באתר "אוצר החסידים".

ספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי.

אגרות בעל התניא עמ' קנב – קנג.

אגרות קודש עמ' קמג – קמח.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com