המטפל אוריאל בלמס, יועץ חינוכי ומנחה הורים, מדריך שפ"י למצבי חירום ומשבר ומניעת אובדנות, ומנהל אגף תפעול חוסן באיחוד הצלה, מסביר איך נכון להתמודד עם חרדה אצל ילדים בעת אירוע טראומתי כגון חדירת מחבלים לעיר ומטען נפץ, כמו גם פיגוע ירי, כגון האירועים שהתרחשו הערב (חמישי) בביתר עילית ובתל אביב.
"יש באזעקות אלמנט ברור", מסביר בלמס, "ראשית, אזהרה לתושבים. שתים: הרתעה למחבל. מה שבעיקר חשוב זה לייצר מול הילדים שיח מאוורר ויצירת רציפות. למצוא את העוגנים והחוזקות שיש להם כעת.
"הורים, משפחה, אמונה, תפילה ושמירה על ההוראות. כדאי למצוא איתם יחד את היתרונות שיש באזעקה שנועדה להזהיר אותנו מפני שוטטות.
"כולנו זקוקים לארגון מחדש במצב משבר. וכהורים זה התפקיד שלנו, להיות להם לאוזן קשבת, לשדר אווירה רגוע ולהקרין להם אמונה".
מדריך מפורט:
סדר פעולות לניהול שיחה עם ילדים בעקבות אירוע חירום / אסון ובמקרים בהם המידע על הגיע לאוזני הילדים, או שנחשפו לו במידה זו או אחרת.
יש לתת לילדים מידע והסבר אמינים ומותאמים לרמת התפתחותם הקוגניטיבית על מה שאירע. אין להשתמש בתיאורים דרמטיים ומפורטים מדי, אך גם אין להעלים מידע ולהתעלם משאלות. יש להבטיח שהמידע יעודכן בהתאם להתפתחויות.
מטרת השיחה היא הפחתת המתח, מתן אפשרות לביטוי רגשות ותחילת מתן מסרים של תקווה וציפייה לחזרה לשגרה. חשוב לתת לגיטימציה לתגובותיהם ולרגשותיהם של הילדים, ולהעביר להם את המסר, שמדובר בתגובות נורמאליות לאירוע שאיננו נורמאלי. יש להימנע מהכחשת הסכנה והפחד.
ניתן לשתף את הילדים בתחושות ובהרגשות המבוגרים אך באופן מבוקר ושקול ובהתאם לנסיבות.
חשוב להדגיש את זמינותם של המבגורים האחראים והמשמעותיים בבית, ואת נכונותם לעזור בכל עת.
נכון ליצור אווירה של שותפות, של תמיכה ושל רצון לעזור. יש לשים את
הדגש על עידוד לגילוי סולידריות, לאמפתיה, ללכידות משפחתית כגורם תמיכה חשוב.
יש לשים לב לילדים או למגיבים באופן קשה במיוחד, החצנה, הקצנה,
הסתגרות, הימנעות...
יש להעזר באנשי מקצוע במידה וקיימת החמרה בתגובות.
יחד עם מתן הלגיטימציה לביטוי הרגשות והפחדים המלווים את האירוע ומאפשרים את עיבודו , יש לשים דגש על חשיבות החזרה ההדרגתית לשגרה, תוך חיזוק מסרים של אמונה תקווה וציפייה לשגרה הבטוחה.
מהלך השיחה:
מתן מידע מהימן ומעודכן:
יש להפריך שמועות, למסור מידע מדויק ומעודכן ככל שניתן לאותו רגע, להימנע מדרמטיזציה
ולהבטיח כי נמשיך ונעדכן כשיהיה מידע נוסף.
קיום שיחה על האירוע:
א. עובדות
איפה "תפס" אותך הידיעה? מה אתה יודע על מה שקרה? ממי שמעת? מה עשית כששמעת
על מה שקרה וכו'.
ב.
שיחה על המחשבות, הרגשות והתגובות:
שלב טעון ומשמעותי מאוד, יש לשים לב לילדים עם תגובות יתר.
אלו מחשבות עוברות לך בראש מאז ועד עכשיו?
או מה החלק הכי קשה עבורך באירוע הזה?
או אלו תחושות/תגובות נמשכות מאז ועד עתה?
יש לנרמל תגובות ולומר, כי טבעי ביותר שבעקבות אירוע כזה חשים כך וכך... והתחושות האלה הולכות ונעלמות במשך הזמן...
ג.
חיזוק ההתמודדות וחבירה לכוחות ועוגנים אישיים וסביבתיים:
כדאי לרשום את הכוחות והמשאבים שעולים.
מה יכול לעזור לנו להתגבר?
ד.
שיחה אודות חשיבות פעילות ועשייה
כדאי לעבור לפעילות יצירתית באמצעים שונים וזמינים ובעיקר מותאמים לגיל ולזמן. אומנות, דרמה או מוסיקה או כל פעילות אשר עשויה להוות גורם מעבד או מקל על החוויה.
חשוב לשהות זמן מה עם התחושות.
לאחר מכן ,אפשר לבקש רעיונות לעשייה: "מה כדאי לעשות עכשיו כדי שנרגיש יותר טוב?" מה מחזק אותנו ברגעים לא נעימים?
ה.
סיכום:
חשוב לאפשר מקום לדיבור נוסף במידת הצורך ועידוד לשיתוף רגשות והרגשות .
כדאי לזכור:
מה שבעיקר חשוב זה לייצר מול הילדים שיח מאוורר ויצירת רציפות. למצוא את העוגנים והחוזקות שיש להם בעת האירוע המשברי.
הורים, משפחה, אמונה, תפילה ושמירה על ההוראות.
נכון למצוא איתם יחד את היתרונות שיש במנגנון הפחד שמסייע בשמירת כללי זהירות ונעד להתריע בפנינו מסכנות ומצבים לא טובים.
כולנו זקוקים לארגון מחדש במצב משבר. וכהורים זה התפקיד שלנו, להיות להם לאוזן קשבת ולעוגן
למבוגרים המשמעותיים יש תפקיד קריטי בניהול משברים, הילדים בוחנים אותנו ברגעים אלו ומצפים לראות את תגובותינו.
וכמו שאומרים "לעשות מהלימון לימונדה", לעשות מהאירוע המשברי אירוע מכונן ומעצב.
לתת לילדים כוח ולחזק בתוכם את העמידות והחוסן הנפשי.
נזכור תמיד כי ארץ ישראל הינה "ארץ אשר עיני ה' אלוקך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה".