הפרת חוזה בתקופת הקורונה // עו"ד ראובן ביטון

הערה מקדימה: פסיקת בתי המשפט מתייחסת לטענת הסיכול (אשר פירושו יבואר להלן) כרכיב שניתן להתנות עליו בחוזה, כלומר שני צדדים יכולים להסכים כי החוזה ביניהם יבוצע בכל מצב אף אם יתרחשו מקרי קיצון שעלולים לסכל את ביצוע החוזה . כך לדוגמא, אם שני אנשים מתנים ביניהם כי דמי השכירות ישולמו בכל מקרה גם אם יתרחשו מקרי קיצון (המוגדרים בחוק ככוח עליון) שמונעים מהשוכר לשלם את דמי השכירות, ככלל, השוכר לא יוכללטעון לאחר מעשה לסיכול. הסיבה לכך נובעת מעקרון חופש החוזים העומד בבסיס דיני החוזים.

מהו סיכול?

מילת הקסם הנשמעת כיום מפי עורכי דין רבים היא, שניתן לבטל/לשנות הסכמים בשל התפשטות מגפת הקורונה אשר נפלה על כולנו כרעם ביום בהיר וזאת בשל טענת הסיכול.

טענת הסיכול קבועה בחוק החוזים תרופות, ובנויה משלושה נדבכים מצטברים:

1. היעדר צפיות - חוסר יכולת (אף אוביקטיבית) של הצדדים לצפות במועד כריתת החוזה את הסיבה שבשלה הופר החוזה;
2. היעדר יכולת של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות.
3. בזמן המיועד לביצוע החוזה, הביצוע איננו אפשרי או שהביצוע שונה באופן יסודי מכוונות והסכמות הצדדים במועד כריתת החוזה.

הרעיון המרכזי העומד בבסיס שלושת הנדבכים הללו (בהקשר הרלוונטי של תקופת הקורונה) הוא אילו ידעו הצדדים על בואה של מגפת הקורונה והשפעותיה, היו מתקשרים בהסכם זה.

התנאי הראשון - עקרון הצפיות:

בשל העובדה שמדינת ישראל מצוייה כל העת במצב חירום כלשהו, הרי שהמדיניות הנוהגת בבתי המשפט בנוגע ליכולת הצדדים לצפות מצב קיצון הייתה מרחיבה ביותר, (ומצמצמת את היכולת לטעון לסיכול), וכך בתי המשפט קבעו בעבר כי יכולת הצדדים לצפות מצב מלחמתי אינו עומד בדרישת הצפיות שכן על האדם הסביר (הישראלי) להבין כי מצב מלחמתי במדינתנו רוויית המלחמות יכול להתרחש בכל רגע.

עם השנים רוכך מבחן הצפיות, ובתי המשפט קיבלו טענות של אי צפיות במקרי קיצון רבים (כגון סגר כללי לתקופה ממושכת, מצב מלחמתי וכיו"ב).

עתה ובשל העובדה שאף המדינה על שלל גורמיה לא חזו את השלכותיה החוזיות של מגיפת הקורונה נראה, (בכל הזהירות) כי בהתאם למבחנים הקבועים בפסיקות בתי המשפט, ובנסיבות מסוימות (העלולות להשתנות ממקרה למקרה) מגיפת הקורונה תעמוד במבחן הצפיות בהקשריה הרלוונטיים.

כך לדוגמא, אדם ששכר אולם לחתונת בנו ערב פרוץ המגיפה, ועתה האולם סגור בשל הוראות תקנות שעת החרום שפרסמה המממשלה, סביר להניח כי אותו שוכר לא יכול היה לצפות את השלכות המגפה על האירוע הפרטי שלו, וכי אילו היה יודע על השלכותיה של המגיפה בוודאי לא היה מתקשר בחוזה.

התנאי השני - יכולת המפר למנוע את נסיבות ההפרה

בשונה ממבחן הצפיות הבוחן את יכולותיו של האדם הסביר לצפות את העתיד לבוא, הדרישה השנייה מביטה אל המפר הספציפי אשר עליו להראות כי עשה הכל כדי למנוע את הנסיבות המסכלות ולקיים את החוזה.

תנאי זה, אף הוא מתפרש בבתי המשפט באופן מצומצם, ועל מפר החוזה להראות כי עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ההפרה.

לדוגמא: על אותו שוכר אולם להראות כי עשה הכול על מנת לקיים את האירוע במועדו. מאחר שבתקופה זו בה התכנסות אנשים מוגבלת בחוק, נראה שלא ניתן היה למנוע את הפרת ההסכם עם בעל האולם ולקיים את האירוע במועדו.

התנאי השלישי - כי בזמן המיועד לביצוע החוזה, הביצוע איננו אפשרי

הכרה בטענת הסיכול מותנית בכך שמדובר במניעות קבועה, כלומר לא ניתן לקיים את החוזה בעיתו ובזמנו. מקרה של מניעה זמנית אינו מאפשר טענת סיכול אלא אם כן הדחיה תגרום לכך שהביצוע יהיה שונה באופן יסודי מהמוסכם, ובהתקיים יתר תנאי הסיכול. עם זאת, מניעות זמנית עשויה להצדיק את התאמת החוזה לנסיבות החדשות.

כך לדוגמא, אותו אדם ששכר אולם כדי לקיים בו את חתונת בנו ובשל תקנות שעת חירום לא ניתן היה לקיים את האירוע כלל, במקרה זה ביצוע החוזה אינו אפשרי, ונראה כי הוא עומד בתנאי השלישי של הסיכול.

משמעות טענת הסיכול

לאחר שפורטו מעלה התנאים של טענת סיכול החוזה, בהתקיימות תנאים אלו, המשמעות תהיה כי נשללת זכותו של הנפגע בעקבות אותה הפרה לדרוש את אכיפת ההסכם או לדרוש פיצויים.

להשלמת עניין זה, חוק החוזים תרופות מציין כי גם כאשר עלה בידי מפר להוכיח את טענת הסיכול, עדיין רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב את הצדדים לחוזה להשיב מה שקיבלו על פי החוזה, וכן רשאי לחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות הסבירות אותן נטל על עצמו לשם קיום החוזה.

כלומר, אם יוכיח אותו בעל אולם כי הוא הוציא הוצאות לשם קיומו של האירוע, ובמקרים מסוימים, רשאי בית המשפט לחייב את המפר בהשבת ההוצאות לבעל האולם.

לסיכום

אנו מצויים כיום בתקופה של אי וודאות כלכלית ומשפטית בנוגע להסכמים אשר לא ניתן לבצעם בשל התפשטות מגפת הקורונה ותקנות שעת החירום שפורסמו בעקבות המגיפה ולשם מניעתה.

אכן, מילת הקסם הרווחת בין משפטנים היא טענת הסיכול, ואולם כפי שתואר מעלה מילת קסם זו הינה בעלת נדבכים קשים להוכחה. ראוי להדגיש, כי טענת הסיכול משמשת אף כחרב פיפיות, שכן אם יתברר כי למפר החוזה לא עומדת טענת הסיכול, יכול ובית המשפט יחייב אותו בקבוע בהסכם ואף בפיצויים בשל הפרת החוזה.

• האמור מעלה אינו משמש כייעוץ משפטי וחובה על כל אדם להתייעץ בנוגע לנסיבות המקרה הספציפי שלו.

עו"ד ראובן ביטון – משרד ביטון בר אשר
הכותב עוסק בייצוג משפטי הכרוך בדיני החוזים