א.
משה ישב על כורסת הסלון כשגבו שפוף ופניו המיוסרות אומרות סבל. זה עתה שב מהכולל היישר לזרועותיו החובקות של "ספר השדכנים הגדול" המכיל בתוכו מאות שמות של שדכנים ידועי שם, שאולי יגאלו אותו ואת רעייתו מן הייסורים הגדולים - הלא הם בנו וביתו הבוגרים.
ולא שחלילה מום יש בהם, ולא שסרו המה מן הדרך הישרה. בנו הגדול של משה הינו בחור ישיבה מן המניין ויש שיאמרו מן המובחרים שבהם, ידיו רב לו בגמרא ובפוסקים, שפתותיו דובבות תמיד מילי דאורייתא ויראת ה' היא אוצרו. יש אנשים שיעידו כי אף במראה טוב וחיובי ניחן הנער אלא שהנער הרי הוא "שליש".
ובתו הגדולה של ר' משה אף היא לשם ולתפארת. מחברותיה וספריה היוו סמל ודוגמא לכישרון רב מחופה במשמעת ובהקשבה מלאה. סדר וניקיון היו יד ימינה. מוצלחת היא בכל קנה מידה. יראת השמים שלה ניתנת לתחושה פיזית, ואצילותה המדוברת הקנתה לה מזמן "שם" כאחת הגדולות בארץ. אלא שכאמור גם כאן קמה לה לרועץ עובדת היותה "שליש".
ובמה דברים אמורים: משה קורנהולץ זכה למה שרבים מייחלים, 'כתר תורה' היה מונח תדיר על ראשו. בצעירותו עמדו עמו ראשי הישיבה ורבניה בקשר מתמיד. סברותיו החותכות והישרות היו איימתם של כל מגידי השיעורים בישיבה. ההכנה הגדולה של ראש הישיבה לקראת שיעורו הכללי הייתה כמעט תמיד מצב של 'סיעור מוחות' אימתני בשאלה הגורלית - מה יקשה על כך משה הצעיר והאם יתיישבו הדברים על ליבו הרחב.
לא אחת היו רבני הישיבה תמהים בליבם מהי זכותו העצומה של אביו הלא הוא ר' דוד קורנהולץ, ושל רעייתו, אמה של מלכות, שבגינה זכו לנצר הילולים גאון שכזה. בישיבה התהלכו שמועות כי אביו של ר' דוד, הרה"ח ר' חיים יצחק קורנהולץ זכה לשמש את מרנא רשכבה"ג החפץ חיים זצוק"ל והוא שהבטיח לו כי יזכה לראות דור ישרים מבורך. כך או כך התמדתו של ר' משה הקנתה לו שם כאחד מן הגדולים ושמו הגדול התהלך לפניו.
ובהגיע עת דודים הכניסו ראש הישיבה אל הקודש פנימה ובפיו הצעה שלה לא ניתן לסרב. הגביר הנודע מארה"ב המחזיק ותומך בישיבה הקדושה רבות בשנים, הר"ר דניאל אלקולהיימר הי"ו חפץ בו בר' משה כחתן לביתו הצעירה. הבטחה אחת שיש בה כדי לזרז הליכי שידוך ניתנה והשמחה הייתה רבה. מודעות ארוכות טווח הכריזו על דלת חדרו של משה וארבעת חבריו המתמידים כי הנער "משה בהר"ר דוד קורנהולץ מאורס לנערה יראת ה' בת ר' דניאל אלקולהיימר הי"ו".
כעת ציפו הכל בדריכות ל'חתונת המאה' שבה מסתמן כי ראש הישיבה שליט"א ירקוד בכבודו ובעצמו עם החתן המופלג, אות הוקרה על התמדתו המופלאה של ר' משה הצעיר. שמועות עקשניות טענו כי במעמד החופה יפלפל הנער עם ראש הישיבה בסוגיית 'קלוטה כמי שהונחה' ויתרץ על קושייתו האחרונה של הרב בשיעור הכללי.
ב.
ואכן, זכות התורה עמדה לו לרבי משה, וביתו המכובד היווה משכן של ממש לשכינה בלימוד התורה בקיום המצוות וביראת האלוקים.
אך דע עקא וצרה צרורה נחתה בבום אחד על ראשו של אבי המשפחה. כשבגרו ילדיו והגיעו לגיל השידוכים צצו להם שמועות ממוצאה של אימו אשת הרה"ח ר' דוד קורנהולץ. היו שטענו בוודאות כי בתוכנת המחשב "אגרון" ניתן לראות בפירוש כי מקורה של הסבתא הינו מיוון, והיות שיוון המדינה שוכנת ושייכת למזרח התיכון, הרי לנו בוודאות כי הסבתא הינה אפע'ס "לא ממש משלנו" ולפיכך ילדיו המוכשרים של ר' משה מוגדרים אוטומטית כ'שליש'. ואם תתמהו למה שליש ולא רבע, אות הוא שטרם נגעתם בקצה דלת השידוכים. לו הייתה הסבתא מצד האמא "לא משלנו" אזי ניחא, והיו הילדים נחשבים רק ל'רבע'. אך כעת במצב דידן שהסבתא מצד האבא היא היא היוצאת דופן, לא יוכלו בניו של ר' משה להתעלם מהתואר 'שליש' ועליהם לשאתו על גבם כל חייהם. ה' ירחם.
ג.
המתואר לעיל - אינו קלישאה ואינו 'סיפור עם' צועני. התיאור המופיע לפניכם בפרוטרוט שייך למציאות העכשווית של בני התורה המסולאים בפז. הבוז והדחייה אותם חשים אותם בני נוער ש'נאלצו' להיוולד לאם ממגזר אחר תוך הרגשת "אי שייכות" לא לכאן ולא לכאן, הינם מעשים שבכל יום ויום בשוק השידוכים ולא רק. המצב הבלתי נסבל של 'שיוך עדתי' חייב להפסק לאלתר, אם לא בשביל עצמינו - בשביל בנינו.
תפילתנו ותקוותינו כי 'עם הסגולה' יפקח את עיניו מחדש ויוגדר לאלתר כעיוור צבעים.
מנחם מן הוא עיתונאי ופובליציסט חרדי Yoredea.man@gmail.com
הצגת כל התגובות