לא רבים יודעים, אבל הרשב"ם, הלא הוא נכדו של רש"י ומראשוני בעלי התוספות, הכיר את הסבא קדישא היטב ואף למד וקיבל ממנו את תורתו. האם הוא גם ניהל עמו ויכוחים כדרך רב ותלמיד שבסוף נעשים אוהבים זה לזה?
התשובה היא כן. בפירושו לפרשת וישב, מספר הרשב"ם על ויכוח שניהל עם סבו רש"י הקדוש. לפני שנצטט את דבריו ניתן רקע מהיר, למי שלא בקיא בנבכי פרשנות המקרא.
לתורה הקדושה יש 'תכונה אלוקית' שהיא ניתנת להידרש בשבעים פנים ובדרכי הפרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד]. ולענייננו, היא יכולה להילמד בדרך הפשט במקביל לדרך הדרש, ושתיהן במקביל לדרך הסוד או הרמז. הרגיל בלימוד התורה עם הרש"י ועם הרמב"ן ושאר רבותינו בעלי הפשט, מכיר זאת ויודע שיש "על פי פשוטו" ועל דרך הפשט, ויש "ורבותינו דרשו" ועל דרך המדרש.
הרשב"ם בפירושו לתורה מעמיד פירוש שלם על פי 'פשוטו של מקרא'. וכך הוא כותב אצלנו בתחילת הפרשה (בראשית לז, ב):
"ישכילו ויבינו אוהבי שכל, מה שלימדונו רבותינו כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין, על ידי אריכות הלשון, ועל ידי שלושים ושתים מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ועל ידי שלוש עשרה מידות של רבי ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא [...] וגם רבינו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים – נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי – היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".
בדבריו אלו, הרשב"ם מקדים כי עיקר התורה היא הדרש והתושבע"פ, שהן ההלכות שבדרך כלל נדרשות בדרכי המידות ומייתורי המקראות, וזה כמובן צריך להיות עיקר העיסוק של הלומד. אבל, מוסיף הרשב"ם כי עם זאת, קיימת אופציה ללמוד את המקרא על דרך הפשט! גם רש"י "נתן לב לפרש פשוטו של מקרא" כלשונו, אך עדיין נתווכח עימו ["ולפניו"!] עד שהודה לו רש"י כי אילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. אך עדיין נצרך להבין מהם אותם "הפשטות המתחדשים בכל יום"?
"הפשטות המתחדשים בכל יום"
למי שבקיא בדרכם של רבותינו בעלי הפשט, בפרט בסגנונו של הרשב"ם, יודע שאין כוונת רשב"ם שתמיד יש לחבר ביאורים נוספים כפי המתחדש לאדם יום יום, כי לכך לעולם לא יספיק הפנאי, ועל מה שיכתוב מחר ייאלץ להוסיף מחרתיים... אלא, עולה מן ההקשר, שהרשב"ם התווכח עם רש"י בשאלה אם הפירוש לתורה ייווסד בעיקר על דרשות חז"ל, כפירוש רש"י, או שראוי לתלמיד חכם המפרשן, במקביל לדרשות חז"ל, להתגדר גם בפירושים על דרך הפשט אף שהם לא כמדרש!
אמנם, הרשב"ם איננו ה'פשטן' הראשון. כבר היה לעולמים פרשנים ע"ד הפשט: מהתרגומים והגאונים [כהרס"ג] ועד לחכמי ספרד בדורו כמו ראב"ע, וכמובן רש"י סבו אשר בצרפת. אך אין ספק שהרשב"ם מסמל התפתחות מרתקת של אסכולה פרשנית חדשה בצפון צרפת בסוף המאה 11, שיעודה העיקרי היה פירוש המקרא לפי הפשט.
ככל הנראה פורץ דרכה של אסכולה זו הוא רש''י המדגיש תמיד את פשוטו במקביל למדרשו, אך נציגה הבולט הראשון הוא רשב''ם נכדו, אשר נטל חירות גדולה יותר והציע פירוש פשטי ממש - ''לפי דרך ארץ" [לשונו בכמה מקומות]. מפרץ פרשנים זה שנמתח על פני כמאה שנה, נשמרו פירושיהם של רבותינו ר' יוסף קרא, ר' יוסף בכור שור ואחרים שנכתבו בדרך זו.
כתב העת 'פשטות המתחדשים' והפולמוס
לאחר כתשע מאות שנה, בעשור האחרון, קבוצת אברכים תלמידי חכמים הקימו במה מיוחדת שנועדה לעסוק בחידושים על דרך הפשט, או ב"הוראת דרשות חז"ל בעומק הכתוב" כלשונם [דהיינו – פשש"מ, או הבנת הדרשות כיצד הן נלמדות מעומק הכתוב]. כשחשבו העורכים על שם הולם ומסקרן, עלתה מיד ההצעה להשתמש במונח שיצר הרשב"ם "פשטות המתחדשים".
במשך כשבע שנים הם מתנדבים לערוך ולהגיש מאמרים מחודשים ומרתקים מאת ראשי ישיבות, מומחים ומחברים העוסקים בתחום, וכבר יצא לקובץ זה שם טוב בין כותלי בית המדרש. עיקר תפוצתו הינה דרך המייל, לעיתים קרובות הקבצים גם מודפסים ומופצים בעולם התורה. החידוש בביטאון זה הוא, שהכותבים והמשתתפים בקובץ הינם בני תורה ואברכים ליטאיים וחסידיים מרחבי העולם, אשר ניכר שמלאים בתורה וביראת שמים וגם קשה לפספס את הכבוד הנכון שהם רוכשים לדרשות ופירושי חכמינו ז"ל. בשילוב מופלא של למדנות עם אופי מקורי אשר חותר לאמת, מתפרסמים בכל גיליון מאמרים מרתקים המשלבים פשוטו של מקרא, עומק ולמדנות.
ניתן להתרשם מהגיליון האחרון שיצא לאור:
קובץ זה עורר פולמוס בשנתו הראשונה בין כמה ת"ח וסופרים, והמבקרים העלו את טענתם כי לא כל אחד ראוי שיתגדר בלימוד המקרא באופן עצמאי מדי, אך ויכוחים אלו שקטו בשנים האחרונות, ככל הנראה בעקבות התחזקות נטייתו הישיבתית של הגיליון, כמו גם ההבנה שהוא מיועד לשכבה למדנית ישיבתית בוגרת ואינטלקטואלית. וכמו שהדגיש הרשב"ם שדבריו מכוונים ל'אוהבי שכל', זאת אומרת שאין זה נחלת כל.
תופעת הפשט בתחילת תקופת בעלי התוספות
כפי שצוין למעלה, בפרספקטיבה היסטורית, צרפת בתקופתו של הרשב"ם עד לכמאה שנים אחריו, מצטיינת בשלל פרשנות פשטית. מלבד רש"י ורשב"ם, עמדו בראש אסכולה זו גם ר' יוסף קרא, ר' יוסף בכור שור ואחרים.
חוקרים רבים נלאו למצוא פשר לפריחה זמנית זו, רבים הדגישו שאין לכך שום קשר סביבתי, וכי זו היתה הארה מיוחדת שנבעה כמעיין באותה תקופה. אך פרופ' אלעזר טוויטו ז"ל אשר עסק וחקר הרבה בפרשנות התורה של חכמי צרפת בימי הביניים, מתחקה אחר הרשב"ם ובני תקופתו בספרו, אשר נקרא כמובן 'הפשטות המתחדשים בכל יום', ומגיע למסקנה שונה. הוא מראה כי הרקע ההיסטורי והרוחני של התקופה תרם גם הוא לפרשנות הפשטית, זאת בעקבות הפולמוס הדתי עם השכנים הנוצרים. והרשב''ם, שידע לטינית והיה בקי בעקרונות הנצרות, היה מעוגן היטב במציאות של זמנו, ופירושו, לפי דבריו, היה גם ''לתשובת המינים'' הם הנוצרים. בספר הוא מביא דוגמאות לפירושים בהם הרשב"ם מכוון לענות לתשובת המינים.
בפרק הבא: על הסכנה של הפשטת המקרא ופרשנות ה'אלגוריה' [ע"ד משל] שהובילו המתייוונים והנוצרים אשר כנגדם עמדו רבותינו בעלי הפשט...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות