לאמלל את ההורים זה קל. אין בחור ישיבה שלא יודע למשש להורים שלו את הנקודות החשופות והכואבות ולגרום להם לכאב נורא, אבל להרוס להורים את בין הזמנים יודעים רק הישיבישער'ס המקצועיים.
אספנו בשבילכם עשרה צעדים פשוטים - כך תהרסו להורים שלכם את 'בין הזמנים'... מעוניינים? אבל בתנאי אחד - שתקראו את הכתבה הזו, עד הסוף. יצאנו לדרך...
>> למגזין 'כיכר' המלא - כנסו כנסו <<
1. היו ביוקרתיים - הקפידו לבקר את ההורים שלכם על כל פעולה שהם עושים. הסבירו להם עד כמה הם הורים גרועים, לא מכילים, לא מעודכנים ולא מחנכים. דאגו למצוא דוגמאות שיוכיחו את ההורות הגרועה שלהם ואת הילדות האומללה שעברתם. אם אתם רוצים להדר במצווה - הקפידו לעדכן גם את האחים הקטנים באומללות חייהם - הקטנים התמימים האלו לא תמיד מודעים לזכויות הסוציאליות שלהם, והם עוד עלולים לחשוב בטעות שההורים שלהם טובים דיים.
2. הקפידו לחצות גבולות - הגבולות מייצרים ביטחון, ואם תתנו להורים שלכם לחצות גבולות, אתם עלולים שלא למצות את חווית 'בין הזמנים' עד תומה ולהגיע לזמן אלול לא מספיק מאוורים. לכן, נסו לשבש את לוח הזמנים שההורים מנסים לייצר, נסו לערער את הבדלי המעמדות שבינכם לבין ההורים, ואף הקפידו להכניס הביתה תכנים שההורים שלכם לא מעוניינים שייכנסו. אם לא תערערו את הביטחון של ההורים שלכם, הם עוד עלולים לחשוב שיש להם זכות להביע את דעתם על הנעשה בבית (-שלכם, כמובן...).
3. היו יצירתיים - הורים עלולים להתגלות כסתגלתניים, והם עוד עלולים להתרגל לרף שקבעתם. אם חשוב לכם למרר להם את בין הזמנים הקפידו לקבוע רף נמוך יותר בכל בין הזמנים מחדש. בבין הזמנים הקודם קמתם ב-12? הקפידו לקום ב-13.00, בבין הזמנים הקודם נסעתם לים המלח? הפעם אתם יורדים לסיני, בבין הזמנים הקודם 'לא ספרתם' את ההורים? הפעם אתם נותנים להם הוראות. גם בקשר מולם חשוב שתמצאו מפעם לפעם דימויים חדשים ומערערים יותר - שיבטאו את עומק מסכנותכם ואת רמת הרוע שקיימת בהם.
4. הקפידו להדאיג את ההורים - רוצים לוודא שההורים באמת אוהבים אתכם? גרמו להם לדאוג לכם. קחו שקית גל פז, הכניסו לתוכה פחית קולה ובגד ים וגשו לטרמפיאדה הקרובה לביתכם: המתינו לטיפוס המפוקפק שכנראה יעצור לכם תוך שהוא מסביר שהוא "אוהב לקחת בחורי ישיבות צדיקים" (אל תשכחו להכין דבר תורה...), ונסו ללכת לאיבוד תוך שאתם מחזיקים ביד מפת ארץ ישראל שהדפסתם מהציורים שבסוף החומש.
העדיפו לאתר 4 אמות שבהן לא דרכה רגל אדם מעולם, תוך שאתם מוכיחים יצירתיות וחדשנות שאף לא חלם שקיימים בכם. תנו ל'עילוי' שבכם להוכיח את יכולתו בלהמציא דרכים טובות יותר מהדרכים המסומנות, והתאמנו בללכת שלושת ימים במדבר ללא מים. תוכלו גם להדר ולבצע גלישת סנפלינג באמצעות חבל הקפיצה של אחותכם הקטנה שכנראה תסתדר בלעדיו. כשתחזרו - כבר לא תישארו בספק אם להורים שלכם אכפת ממכם.
5. ערערו את תחושת הבטחון של ההורים שלכם - אולי ההורים שלכם צעירים, ויתכן שהם מנסים לאפשר לכם כמה שהם רק יכולים - אולם אם הם ישקעו באופוריה שהם הורים טובים הם עוד עלולים לומר לכם מה לעשות. לכן, פזרו סביבכם עננת ערפל והדגישו להורים שלכם עד כמה הדור השתנה, עד כמה הם לא מעודכנים, ושהורים כמוהם כבר ממש לא רלוונטיים. כמו תוכלו לחזק את האפקט עם סיפורים מסמרי שיער על רמת הרוחנית השפלה של החברים שלכם, וכשההורים שלכם יבינו שהם לא מבינים אתכם תוכלו לעשות ככל העולם על רוחכם תוך שההורים שלכם בטוחים שאתם הבחורים הכי צדיקים במזרח התיכון.
6. שדרו חוסר שקיפות - אם תאפשרו להורים ליצור שיחה פתוחה וכנה, אתם עלולים להרגיש נבוכים, ואולי אפילו להיתפס כלא מספיק מושלמים - ותחושת חוסר שלימות מערערת אתכם ומרוקנת אתכם מהביטחון העצמי המפורסם שלכם. הקפידו לנטרל שיחות קרובות מדי, הקפידו שלא לאפשר להורים שלכם לדעת עליכם יותר מדי, והקפידו לנקוט במדיניות של עמימות, ערפול, ובלבול האויב. כך גם תסקלו את המזימה הסודית והמסוכנת ביותר של ההורים שלכם - להשתלט לכם על החיים.
איך למשל? המנעו מקרבה יתירה. אתם הרי בחורי ישיבות ולא בנות בכייניות, ואם ההורים שלכם מנסים לגעת ללב שלכם תקחו עשרים צעדים קדימה. תנסו לחשוב מה האינטרס שלהם: אולי זאת דרך שלהם להשתלט עליכם? אולי הם מפעילים עליכם פסיכולוגיה הפוכה? ואולי חלילה הם מנסים לגעת באוצר היקר שאתם לא נותנים לאף אחד להשתלט עליו - הלב שלכם?
אם במשך השנה הצלחתם לבלבל את המשגיח ולהימנע בכל מחיר משיחה אישית בחדרו הקטן, אין סיבה שמול ההורים תרשו לעצמכם להרוס את הכל בבין הזמנים אחד. תזהרו! מדובר במלכודת דבש שתחילתה מלווה באהבה ואכפתיות כנה - וסופה מי ישורנו...
7. הציבו רף דרישות בלתי מושג - ההורים שלכם כבר מבינים שהם לא בסדר? אם התשובה חיובית אתם יכולים לדלג על השורות הבאות, אולם אם גוום של ההורים שלכם עדיין זקוף העצות הבאות יקדמו אתכם בכמה צעדים. הקפידו בכל בוקר להציב רשימה של דרישות וציפיות שאתם מצפים מההורים שלכם. לדוגמה - בקשו מהם לרכוש עבורכם מוצרים שאתם יודעים שאין ביכולתם לרכוש. הדגישו בפניהם עד כמה אומללים אתם וכמה מאושרים חבריכם, תוך שאתם רומזים להורים כי אי מילוי דרישותיכם עלול לגרום לכם לירידה ברוחניות.
תוכלו אף לעשות את הצעדים האלו ברמז, ותוך הפרחת שאלות לחלל המטבח: "אמא, מה יש לאכול? אני גווע ברעב", או "אין מה לאכול בבית הזה". משפטים אלו יסייעו להורים שלכם להרגיש שהם לא ממלאים את חובתם, ולשפר את תחושת הערך העצמי שלכם מולם.
8. הנמיכו את הציפיות של ההורים שלכם - אתם הולכים ללמוד? אל תתנו להורים להיות גאים בכם. אתם עוד עלולים להרגיש מחויבים לשחזר את ההצלחה, והם עלולים לחוש רכושנות ביחס אליכם. הקפידו לספר להורים שלכם רק על הנפילות והכישלונות, ואל תשתפו אותם בהצלחות ובחלקים היפים. כשההורים ירגישו שאין להם למה לצפות מכם הם יתייאשו ולא יבקשו ממכם שום דבר.
9. השוו להורים אחרים - השחילו בטבעיות סיפורים על גבורתם של ההורים של החברים שלכם, כדי שההורים שלהם יפנימו את מגרעותם. ספרו להם על ההורים של החבר שהפתיעו אותו עם חופשה לשוויץ, ספרו על האבא של החבר שלכם שקנה לו ג'קוזי פרטי, ועל האמא של חבר אחר שמחכה לו בכל בוקר עם ארוחת גורמה על יד המיטה. אם אין לכם חברים עם סיפורי גבורה שכאלו, אתם יכולים להמציא את הסיפורים בעצמכם - גם כך חלק מהסיפורים של החברים שלכם שאובים מעולם הדמיון...
10. התביישו בהורים שלכם - הסבירו להורים שלכם עד כמה אתם מתביישים בהם. אל תלכו ביחד עם אמא שלכם ברחוב, ואם אתם משוחחים עם חברים ואבא שלכם עובר - כבדו אותו במחוות יד של "לך מפה, אל תעשה לי בושות". אין דבר שיגרום להורים שלכם לתחושת מועקה כמו התחושה שאתם מתביישים בהם, והם לא תמיד מודעים לעובדה שבחורים צעירים עלולים להתבייש בהורים שלהם גם כשאין לכך כל סיבה הגיונית. ולא - זה יהיה ממש אסון אם החברים שלכם חס וחלילה יראו שיש לכם הורים. "יואו איזה פאדיחותתתת, הרגע אבא שלי עברררר".
• • • • •
ועכשיו ברצינות: ככל שקשר עם אדם אחר חשוב לנו, כך אנחנו עלולים להיפגע ממנו, לחוש חרדה ביחס אליו ולקחת אותו לעומק הלב.
לא סתם יחסי הורים ומתבגרים מסובכים כל כך: אין דמיון להשקעה שההורים משקיעים בילדיהם במשך כל החיים: זמן, כסף, דם ודמעות. הם עוקבים בדאגה אינסופית אחר בנם המתבגר ומתפללים שההשקעה המרובה שהם השקיעו בו לא תהיה לשווא.
במקביל - עומדים המתבגרים וצמאים לקבלה. הביקורת העצמית שלהם, ההתמודדות המורכבת שלהם עם מסגרות הלימוד, הסקרנות, והמשיכה למקומות שלא תמיד עולים בקנה אחד עם החינוך שהם גדלו, גורמים להם לצורך נואש בקבלה - הם כל כך רוצים שנאמר להם שהם טובים. הם כל כך צמאים להרגיש שהם אהובים בכל מצב, והצורך הלא ממומש הזה גורם להם לפעמים להגיע למקומות לא טובים.
אז מה ביכולתנו לעשות? דבר אחד בלבד: לדבר על הכל. אם התקשורת בין הורים ומתבגרים תאפשר למתבגרים לומר את אשר על ליבם מבלי לחשוש שהם יחצו את הגבול ויאמרו דבר שאסור להם לומר, ואם ההורים יצליחו באומץ לבטא את הכאב והפחדים שלהם כפי שהם ולא לפחד מלפתוח את כל הקלפים הסודיים - הם ימצאו את עצמם במקום שהם לא חלמו להגיע אליו.
כי התקשורת הכנה והפתוחה, והמסוגלות להקשיב ולומר ביקורת מבלי לפוצץ את השיחה יובילו אותנו למקום הרבה יותר בריא.
• • •
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)
הצגת כל התגובות