אם תכנסו להיכל הישיבה ב'ליל שבועות' זה המראה שיקדם את פניכם: מנגינה ערבה של מאות בחורים שיושבים ועמלים בתורה, רכונים על גבי סטנדרים ושוכחים מהעולם שבחוץ. עיניהם בורקות בלהט השמור לעמלי תורה בלבד, כשהם מתפלפלים בעומקה של סוגיה ומפלסים דרך ישרה בים התלמוד.
אולם אל תתנו למראה האחיד לבלבל אתכם. למרות שהחוויה הכללית נראית אחידה, ישנם פערים עצומים בחוויה האישית של כל אחד מהיושבים שם.
הכירו את שבעת הישיבישער'ס שלומדים בליל שבועות...
השטייגעניס'ט
בכל השנה כולה הוא מתענג על סוגיות הש"ס. הוא לא מצליח להבין מדוע בחורים לא משתגעים מרוב עונג מקושיה של רבי עקיבא איגר או מפלפול בדברי ר' אלחנן בסוגיה של 'מיגו - כח הטענה'. הוא שואף למלא את מקומו של החזון אי"ש, ומיותר לציין שליל שבועות חביב עליו במיוחד. בשונה מחגים אחרים שבהם הוא קצת אבוד ולא בדיוק יודע מה לעשות, ליל שבועות נתפר בדיוק על פי מידותיו.
יש רק בעיה אחת שאיתה הוא צריך להתמודד - הוא תכנן להספיק כל כך הרבה בלילה הזה, אך הלילה הזה קצר מכדי לעמוד בעומס. הוא נאלץ לדחות חלק מהתוכניות לשבועות בצהריים - כשרוב הבחורים ילכו לישון עד ראש חודש אלול, הוא ישב בבית המדרש ונעימת לימודו תמלא את החלל. בבוקר, כשכולם ירקדו "ובאו כולם" בריקוד המסורתי שלפני תפילת שחרית - תראו אותו עדיין רכון על מקומו, מנצל את הזמן כדי לגנוב עוד כמה שורות שהוא חייב לסיים.
הישיבשיע'ר הבטלן
הוא נכנס לבית המדרש וכולם לוחצים את ידיו. "אתה חדש? או אח של מישהו?", הם שואלים אותו, והוא נאלץ להסביר שהוא דווקא אחד מהתלמידים הוותיקים. "אני קצת שקט אז כנראה לא שמת לב אליי", הוא מצטדק. כאחד שלא מראה את אפו בבית המדרש למשך תקופות ארוכות במיוחד, הוא כבר מורגל בלהתמודד עם הסיטואציה המביכה הזו.
אז נכון, גם הוא יודע שהוא בטלן, ועדיין חשוב לו לקיים את הבטחת הר"ן שמי שלומד בלילה הזה... הוא מקבל על עצמו 'תענית דיבור' למשך הלילה, כשהוא מתקשה להחליט איזו מסכת ללמוד מאחר שהוא לא באמצע שום מסכת. בסוף הוא מחליט שבלילה קדוש שכזה הקב"ה בכבודו ובעצמו יחליט מה הוא ילמד, והוא עורך הגרלה בין מסכתות הש"ס. כשהתוצאה לא משביעה את רצונו הוא אף עורך הגרלה חוזרת.
מתישהו, לאחר חצי שעה של לימוד הוא מצליח להתחבר וללמוד בנעימה שגורמת לחבריו לשפשף את עיניהם בתדהמה. הם לא היו מאמינים עליו שהוא יודע באיזה צד נמצא רש"י ובאיזה צד תוספות, ופתאום הם רואים אותו דופק שטייגען מטורף.
הוא מבטיח לעצמו שהלילה הזה הולך לשנות אותו לחלוטין. הוא משוכנע שהחל מהלילה הוא הולך להיות המתמיד שהוא תמיד חלם להיות - אולם אל תתפלאו אם בשנ"צ הארוך שהוא שנ"צ, הוא יחלום חלומות נוספים שישכיחו ממנו את ההבטחה הלא ליבתית הזו.
הישבישע'ר ועוגת הגבינה
כבר בל"ג בעומר החל המסע של הובלת עוגת הגבינה מבית הוריו, לעבר ישיבתו המעטירה שבירושלים. העוגה שהוכנה בידי אמו המסורה ועל פי המתכון המדויק שעובר מדור לדור בסודיות רבה - נמסרה לשכן שנסע בל"ג בעומר לעבר האח שגר בפאתי ירושלים. האח הפקיד את העוגה בידי תושב השכונה שכמעט נשבע שהוא לא ישנה את הטמפרטורה המדויקת ברכב, כפי שמחייב המתכון הסודי, ואיכשהו העוגה הגיעה לידיו סמוך לחג השבועות.
מובן לכל בר דעת שהמקפיא של הישיבה המפוצץ עד אפס מקום בעוגות גבינה פשוטות של חבריו לישיבה לא יכול להכיל את העוגה שלו שעלולה להתכווץ' ולהינזק. לשמחתו הוא מצא חבר מה'קיבוץ' שמחזיק מקרר קטן בחדרו, והסכים לשמור את העוגה בתמורה לפרוסה מכובדת. למרות כל התכנונים שלא לאכול בשרי בלילה, מיודענו הישיבישע'ר טעם מהחצילים בטעם כבד, כשרק לאחר הטעימה התברר שהטבח השקיע ומדובר בכבד אמיתי.
כעת, לאחר שבמשך החצי הראשון של הלילה הישיבישע'ר שלנו פתח את כל ספרי הפוסקים וחיפש פסק שיקצר את העונש למי שטעם בשר בטעות - יושב מיודענו בבית המדרש הממוזג והסוער, ושולח אינסוף מבטים מיואשים לעבר השעון המזדחל. רק בשעות הקטנות של הלילה, כשזעקת 'מי הזיז את עוגת הגבינה שלי' תזעזע את בניין הישיבה - יש סיכוי שהוא יבין את גודל ההחמצה של הלילה בעטיה של עוגת גבינה מטופשת.
הישיבישע'ר הרגיש
הוא לא יודה בכך קבל עם ועדה, אך הוא בחור עם הרבה רגש. ביום יום הוא לא מהבחורים הבולטים, אך השיחה של הראשיב'ה עוררה אותו מתרדמת החיים והפיחה בו חיות שהוא אוהב להרגיש. "הלילה הזה הוא הלילה שבו הכל נקבע" ראש הישיבה זעק. "האם נזכה לאהבת תורה ונהנה מכל 'סדר' מחדש, או שנשב מול הגמרא ונחכה שהזמן יעבור". הוא כל כך רוצה שהשנה הזו תיראה אחרת. הוא רוצה לנצל את הזמן ולמלא את הייעוד שלו. הוא ראה בחוש כיצד בשנה שעברה ה'שבועות' שלו היה מנומנם והשנה כולה הייתה מקרטעת. הלילה הוא ישבור את הרצף הזה.
הוא מנגן את הגמרא במנגינה, כשלפתע מתעורר בו דחף עז לבדוק את טיבם של האבטיחים שבחדר האוכל. הוא מבחין בעימות בין היצר הרע והיצר הטוב שמתדיינים בנחיצותה של ההפסקה הזו באמצע הלימוד, כשלתדהמתו היצר הרע מנצח וגורר אותו לחדר האוכל רק כדי לגלות שהאבטיחים חמים, מלאי מים וחסרי מתיקות. הוא שומע בתוכו את היצר הטוב חורץ לשון ליצר הרע - והוא חוזר לבית המדרש תוך תקווה שהמלחמות האלו לא ימשיכו כל השנה כולה. ספוילר - הם ימשיכו...
הישיבישער הבודד
כבר שלוש שנים שהם לומדים ביחד. במשך השנה כולה הוא חושש שיוסי יחפף ולא ישמור על זמנים, אולם בליל שבועות כולם מגיעים בזמן והוא יכול ליהנות מכישרונותיו הברוכים של יוסי מבלי לשלם על כך את מחיר בטלנותו.
שעה לפני החג הוא מקבל שיחת טלפון. "דוד שלי בבית חולים ואין מי שישמור עליו", יוסי אומר לו, ומקפיץ אצלו כל פיוז אפשרי. "אבא שלי ביקש שאשהה לצידו בחג, ואני חושב שכיבוד אב דאורייתא קודם ללימוד בליל שבועות שהוא רק מדרבנן", יוסי מוסיף והוא מנסה שלא לתקוף אותו בערב היום הקדוש הזה. "אתה בטוח שזה לא ניסיון לראות כמה אתה חזק?" הוא מציע. "אתה באמת חושב שזה מקרי שדוד שלך קיבל התקף לב בדיוק היום?", הוא שלח לעברו עוד קצה חוט, אך יוסי לא נרמז. כנראה שסופו יהיה שונה מסופו של 'יוסלה השובב' הוא חושב לעצמו.
וכעת, הוא יושב בבית המדרש ומנסה ללמוד לבד. הריכוז ממנו והלאה, הוא מנגן את הגמרא בקולי קולות ובנעימות מיוחדת, אך ראשו בל עמו. מדי פעם הוא קולט שהוא קרא עוד חצי עמוד גמרא מבלי להתרכז.
לפתע הוא שם לב שמנחם לומד לבד. הוא ניגש אליו ושואל אותו: "אין לך חברותא"?, אך מנחם מחייך מין חיוך מעצבן ואומר לו ש"אני בכוונה לא רציתי ללמוד עם חברותא, כשאני לומד לבד אני מספיק הרבה יותר". מנחם אומנם מציין במפורש ש"אם תרצה בכל זאת שנלמד חצי שעה - שעה כדי שלא תהיה לבד אלמד אתך בשמחה", אולם הוא ממהר לומר שאין צורך - חושש להרגיש נזקק, ואם מנחם לא היה בתענית דיבור הוא היה מסביר לו את הסיטואציה. רק שמנחם לא יחשוב שהוא בחור מסכן שלא מצא חברותא...
מתישהו הוא נרדם, ואחד הצו"לים שעל ידו קופץ משמחה ומנסה לנדב אותו להוציא את כולם ידי חובה בברכות התורה, תוך שהוא לא מבין מדוע בחוצפתו הוא מסרב לגשת לעמוד הקלון.
הישיבישע'ר ה'קוועצ'ער'
הוא מתחיל את הלילה עם הבחור שרק עכשיו עבר לישיבה ועדיין מנסה לעכל את הסיטואציה שבה הוא זכה ללמוד עם הלמדן של הישיבה, אך מהר מאד החברותא שלו מפנים את הסיטואציה. הם מתחילים ללמוד ביחד, כשלא חולפים חמש דקות ומיודענו הלמדן מעלה שאלה סבוכה, ועוד לפני שהחברותא מבין את השאלה הוא קופץ ממקומו, וניגש לאחד מזקני הקיבוץ תוך שהוא מרצה בפניו את קושייתו.
הם מתווכחים בלהט במשך כשעה וחצי, ספרים נערמים לצדם, ובסופם הוא חוזר מרוצה עם תשובה מבריקה. מסתבר שהחברותא יזכה ללמוד אתו עוד כמה דקות גנובות, אך רוב הזמן הוא יסתובב בין כולם, יפריח קושיות ותירוצים, ומאור פניו ניתן יהיה להבין שהלילה הזה הוא אחד הלילות המאושרים ביותר בחייו. החברותא שלו כנראה יצא עם תחושה פחות מאושרת - אך זאת כבר תהיה הבעיה שלו...
הישיבישע'ר הדחוי
הוא כבר בשלהי שיעור א', אך הוא לא מצליח להתאקלם בישיבה. לפני החג הוא עשה את מירב המאמצים בכדי למצוא חברותא לליל שבועות אך לא נמצא מתנדב. כולם רצו ללמוד עם הבחורים ה'מוצלחים', והוא כפי הנראה חסר כל ערך. אפילו נדב שהוא כנראה בטלן מלידה מצא עם מי ללמוד, והוא כנראה הלוזר הבלתי מוכתר של השיעור.
מה הוא לא עשה כדי למצוא חברותא: הוא השפיל את כבודו, מתחנן לאחרוני הבחורים שילמדו אתו, הוא ניסה להבטיח דברים בתמורה - אך לא נמצא מישהו שיסכים ללמוד אתו אפילו לחצי הלילה.
ועכשיו הוא יושב פה בבית המדרש, סופר את השעות ומשתדל שלא יראו בקלונו. "אין לך חברותא?" פונה אליו אחד החברים, והוא דווקא מנסה לחפות על הבושה ואומר ש"אני בכוונה לא רציתי ללמוד עם חברותא, כשאני לומד לבד אני מספיק הרבה יותר". הוא מוסיף לשואל ש"אם תרצה בכל זאת שנלמד חצי שעה - שעה כדי שלא תהיה לבד אלמד אתך בשמחה", אבל כנראה שמוישי מעדיף ללמוד לבד מאשר ללמוד אתו ולו לשעה אחת.
בשלב מסוים הוא יורד ללמוד ב"אוצר הספרים", כדי שלא יבחינו בבדידותו. הוא כבר ימצא עם מי לפטפט שם, והלילה הזה כנראה יכוון אותו לעבר הבטלנים שבחבורה המקבלים את כולם בסבר פנים יפות. אך למרות זאת - טעמו של הלילה הזה לא יסור מפיו לעולם - טעם של בדידות קשה, וחוויה נוראית של דחיה וחוסר שייכות שתתחבר לחוויות הדחיה הקודמות שהוא ספג בימי חייו. הוא יוצא מהלילה הזה פצוע.
• • •
איזו חוויה תהיה לכם בליל חג השבועות? בכל אחד מאתנו יש גוונים מכל אחד מהישיבישער'ס שהצגנו. יש בנו חלקים רציניים יותר ופחות, רגישים, פגיעים, מתחברים או סתם עייפים.
אולם יש דבר שהוא כן בשליטתנו: האם ניתן לחברים שלנו להרגיש דחויים? האם יהיו בחורים שילמדו במשך כל הלילה ללא חברותא כי אף אחד לא רוצה ללמוד איתם? האם נקבל בהבנה את העובדה שיש בחורים שיצאו בתחושה שזה הם שצריכים להתמודד לבד מול כל הישיבה?
אז נכון, לא תמיד נכון לנו ללמוד עם מישהו רק כי אף אחד לא רוצה ללמוד אתו, אולם אם תהיו רגישים תוכלו להתחשב בו בדרכים נוספות: תוכלו לגשת אליו עם שאלה מפעם לפעם, תוכלו לשאול בשלומו, ולפעמים אף תוכלו לתווך לו חברותא - כשלא תמיד הוא מרגיש בנח לפנות למישהו אחר מחשש לחוויה נוספת של דחייה.
• • •
(לתגובות ורעיונות: israel@kikar.co.il)