שמחת תורה: "ה'קצות' רוצה שנשאר בבית"

ריקודים במוצאי שמחת תורה (צילום: יצחק ושלמה קלצקין)

הסאגה הציבורית סביב שמחת תורה בישיבות מתלהט, ככל שמתקרבים למועד החג. כל צד מאשים את הצד האחר שהוא זה שלא נוהג כראוי, פועל באופן לא נכון ומעוות את ערכי ההלכה והיהדות בגלל פחדים או לחילופין משום שהוא לא מסוגל לשנות את הרגליו.

'כיכר השבת', פנה אל ארבעה מחשובי ראשי הישיבות והמשגיחים שבדור, כדי לדעת ולהבין, מהי ההשקפה הנכונה והאמתית.

יצוין, כי שלושת ראשי הישיבות והמשגיחים, נמנים כולם על הצד המבקש שלא לקיים את שמחת התורה במתכונת הרגילה, ושמע מהם את עמדתם הבהירה והנוקבת בשאלה העומדת על הפרק. הדברים לפניכם, כמעט לא נגענו (מטבע הדברים, ראשי הישיבות, לא הסכימו להיחשף בשמם).

יודגש, כי 'כיכר השבת', ישמח להוסיף את עמדתם של ראשי הישיבות הסבורים להיפך, עדכנו אותנו בתגובות בתחתית הכתבה.

ראש ישיבה א' אומר: "גדלתי אצל אבא ניצול שואה מפולין, כל החיים גדלנו על הסיפור של הילדים שרקדו בצריף הסגור באושוויץ כשהם אומרים: חברים יקרים, יעצט איז דאך שמחת תורה! אמת מיר האבען נישט דא קיין ספר תורה צים טאנצין, אבער דער רבונו של עולם איז דאך דא מיט אינז, לאמער טאנצען מיט איהם!!! (תרגום: עכשיו זה הרי שמחת תורה! אמנם אין לנו ספר תורה לרקוד עימו בצוותא אבל הרבונו של עולם הרי נמצא כאן איתנו, הבה נרקוד עימו ביחד)".

"על זה גדלנו וזה הנחה אותנו, שהרבונו של עולם איתנו בכל מקום ובכל מצב, גם כשאין ספר תורה והמצב לא נוח ולא נעים".

ראש הישיבה מוסיף, "אני אומר לתלמידים שלי ולשאר הבוגרים, נכון שכל השנים היה פלאי פלאים כשרקדנו ביחד כל הבחורים והשמחת תורה היה ממש גיוואלדיג".

"אבל גם השנה כשאנחנו בבית, גם כשאנחנו בבית הכנסת השכונתי, הרבונו של עולם כאן אתנו, התורה הקדושה כאן אתנו, אנחנו בארץ ישראל עם אבא ואמא".

"אין מה להשוות, אין מה להשוות. יש לנו ניסיון והקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו שנישאר בבית, התורה עצמה כביכול מבקשת מאיתנו "וחי בהם", תיזהרו אל תבואו, בעזרת השם עוד יהיו לנו הרבה שמחת תורה'ס ואז נמשיך לשיר ולחגוג עם התורה ועם הישיבה בעזר השם בקרוב אמן".

ראש הישיבה השני, מסביר את עמדתו: "המקור לשמחת תורה ולשמיני עצרת זה המדרש המפורסם של קשה עלי פרידתכם... הקב"ה אומר לכלל ישראל אנחנו לא נפרדים, נעשה עוד יום אחד ביחד. אני אומר כך, קשה עלי פרידתכם, קשה לי מאוד להיות בשמחת תורה לבד בבית, עם הבנים והחתנים ללא התלמידים".

"זה לא רק בגלל שקשה לי, זה גם שהיום הזה הוא ההתחלה והעיקר עליו עומד כל הזמן חורף. מתוך כאב הפרידה אני אומר, עדיף כאב הפרידה של יום אחד שזה ה'יונטב' הזה, מאשר שניפרד חלילה מחלקים גדולים של זמן חורף".

עוד מוסיף ראש הישיבה: "טוב אחרית דבר מראשיתו, כשמחשבים מהראשית כבר שכר מצווה כנגד הפסדה. כדי שנוכל לפגוש את התורה בהקדם, לשמוח איתה מתוך הלימוד, אנחנו חייבים להיפרד ליום אחד, ותיכף תיכף נחזור אליה בזמן חורף, בכפל כפליים".

המשגיח של אחת הישיבות החשובות מסביר את עמדתו: "מסופר על הגאון מוילנא ז"ל, ב'מעשה רב', כי "היה הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוחב עוז וחדווה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני ספר התורה". כשהיינו בסלבודקא רבי אייזיק היה אומר, כל ריקוד זה עוד רשב"א, כל קפיצה זה עוד קצעייס. היינו רוקדים עד כלות הנפש.... שעות ארוכות"

המשגיח השני מסביר: "כעת אני אומר לכם, טייערע קינדערלאך מה הרשב"א מבקש מאיתנו מה הקצות אומר לנו. אני אומר לכם הם מבקשים, הם מתחננים, תישארו בבית....".

"תרקדו עם טאטע ומאמע והאחים, אל תבואו, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, אנחנו רוצים עוד שטיקל רשב"א, עוד שטיקל קצות... אנחנו שואפים לסיים יבמות בתוכנית של דרשו עם חזרות".

"התורה אומרת לנו הדרך עלן, היינו תחזרו אלי, שובו אלי ואשובה אליכם. אנחנו עוד נשוב, אוהו נשוב, בשמחה, באהבה ובגיל בתחילת זמן חורף עם כל הגישמאק. מסכת יבמות מבקשת מאיתנו תישארו בבית, אני מחכה לכם בראש חודש חשוון".